חזרה לשטיסל
חזרתי לארץ וחזרתי לשטיסל. (עד פרק 4).
לפני שטיסל, אני רואה שאתם ממש פעילים ויש גם שמות חדשים וזה נחמד.
הפרק הרביעי מסתיים עם לבבות שבורים של ליבי, עקיבא, והצופים. לא פלא
שאת בוכה, שיר, בכל פרק.(ולא רק את) יחד עם כך זה בוצע בעדינות, בלי דרמות חיצוניותועם הרבה רגש מאופק.
הסדרה מציבה אתגרים לא פשוטים מבחינת החרדים. למשל ההתאבדות של
הרבנית גם היא שוברת לב וכך ההבנה של הבובע שזה נכון לה ושיתוף הפעולה
המרגש. זה בוודאי לא יתקבל בחברה החרדית, אבל זה קיים ונוגע ללב.
מה שנראה לי קצת הזוי וקיצוני זה הקידוש של רוחמי. זה התקדם מהר ובלי
הנמקה לדעתי. נכון שהיא הייתה בעיני כל הזמן קרבן ליחסים בין ההורים עם
כל המטלות שהוטלו עליה ועם המעורבות שלה בעל כרחה בכל מה שקורה
ביניהם. אבל הנישואים האלה נראים לי באמת הזויים.
אגב, בתכנית של מאחורי הקלעים (כדאי לראות) מיכאל אלוני אמר שיש צייר מקצועי
שמצייר את הציורים, אך תוך כדי העבודה איתו הוא למד קצת לצייר ויש אפילו
פורטרטים שהם מעשה ידיו. ובכלל הרצינות שבה עובדים על הסדרה והמעורבות של השחקנים שמאוהבים בסדרה מבוטאת שם גם.
חזרתי לארץ וחזרתי לשטיסל. (עד פרק 4).
לפני שטיסל, אני רואה שאתם ממש פעילים ויש גם שמות חדשים וזה נחמד.
הפרק הרביעי מסתיים עם לבבות שבורים של ליבי, עקיבא, והצופים. לא פלא
שאת בוכה, שיר, בכל פרק.(ולא רק את) יחד עם כך זה בוצע בעדינות, בלי דרמות חיצוניותועם הרבה רגש מאופק.
הסדרה מציבה אתגרים לא פשוטים מבחינת החרדים. למשל ההתאבדות של
הרבנית גם היא שוברת לב וכך ההבנה של הבובע שזה נכון לה ושיתוף הפעולה
המרגש. זה בוודאי לא יתקבל בחברה החרדית, אבל זה קיים ונוגע ללב.
מה שנראה לי קצת הזוי וקיצוני זה הקידוש של רוחמי. זה התקדם מהר ובלי
הנמקה לדעתי. נכון שהיא הייתה בעיני כל הזמן קרבן ליחסים בין ההורים עם
כל המטלות שהוטלו עליה ועם המעורבות שלה בעל כרחה בכל מה שקורה
ביניהם. אבל הנישואים האלה נראים לי באמת הזויים.
אגב, בתכנית של מאחורי הקלעים (כדאי לראות) מיכאל אלוני אמר שיש צייר מקצועי
שמצייר את הציורים, אך תוך כדי העבודה איתו הוא למד קצת לצייר ויש אפילו
פורטרטים שהם מעשה ידיו. ובכלל הרצינות שבה עובדים על הסדרה והמעורבות של השחקנים שמאוהבים בסדרה מבוטאת שם גם.