חזרה לשורשים

[GS1]

חזרה לשורשים

אשתי בכמה החודשים האחרונים "התחזקה"(דת) מה שדי הפך את חיינו לסיוט ,(לפחות מבחינתי) מתמשך עם לא מעט חיכוחים לא ארצה יתר על המידה להרחיב כי זהו סיפור ארוך,אוכל לציין רק שאשתי מאוד אוהבת אותי ובטח פרידה לא עולה אצלה בראשת אולם אני איבדתי לחלוטין את החשק להמשיך בצורה כזאת ,אשמח לקבל דעות מאנשים שחוו מצב דומה בברכה ותודה מראש

 

[s h o o s h a]

חילוני עד כאב ואוהב כמאז...

היא חזרה בתשובה מילים: יענקל'ה רוטבליט אז נפלתי שדוד, בגרוני יבבה הם אמרו שגם היא חזרה בתשובה צדיקים מלמדים לה דיני יראים - לא תשוב עוד לפקוד את שדותי החוטאים. עטופה כל כולה, מבלי סדק פעוט צחוק שדיה כיסתה במלבוש של צניעות קרסולה העדין בפוזמק הארוך על חלקת ירכה מתחתל הוא ברוך. שערה הארוך הגולש ויורד נאסף והושפל וכלאוהו כעת במטפחת שביס נאנק מתפרץ והרבי אומר שצריך לקצץ. מבטה אור אחר, לא עוד גץ וברקים נאלמה לשונה שידעה תפנוקים, ושפתיה רכות ונעות בתפילה מתחשק לי לבכות בשבילי, בשבילה. מאושר הספרון שאוחזת ידה בזריזות אצבעות אשר אין לה מידה. בדפיו תעלעל, עמודיו תדפדף, היושב במרומים בודאי מזדקף. וכעת לשידוך הוציאוה לשוק ואני הנגזל מרומה ועשוק חילוני עד כאב ואוהב כמאז הותירו אותי מחוץ למכרז. והיא שוב לא תבוא, מתגנבת בלאט בין סדיני הרכים, לעונג שבת. ואני האומלל, מה אוסף לדבר לו היתה לי תשובה, אז הייתי חוזר.

 

[גבי בת המקורית]

חזרה לשורשים

שמע גבר, לא אמרת אם אתה אוהב אותה. אם נושא הדת מפריע לך, אפשר להתמודד עם זה. חייה את חיך כרגיל ואל תפריע לה. אבל, אם באמת זה בלתי נסבל עליך, ואינך מתחבר אליה בשום מובן, לך לדרכך והנח לה לחיות את חייה. פרידה על הרקע הזה יכולה להיות מתוך הבנה של שני הצדדים שהם לא יכולים לחיות יחד יותר. כמובן שזה תלוי גם בה. דבר איתה על הרהורי ליבך. שתף אותה. אולי בכל זאת ניתן לגשר על הפער? לא מכירה הרבה זוגות שנשארו יחד בגלל השוני הזה. ומצד שני זה אפשרי בהחלט. הכל תלוי בכם. אם אתם אנשים חזקים והקשר ביניכם טוב, זה אפשרי. בהצלחה.

 

[GS1]

אני מוסיף

לאהוב אותה אחרי 13 שנות נישואים זה לא פשוט לקום וללכת אבל קיימת אוורית מתח ואי נעימות מאז שינוי צורת החיים שלה

 

[יאצפן]

גבי

מפה לתת עצות זה קל, מפני שאת לא מכירה את המהלך בכלל, אני יודע כי באתי משם, וזה לא פשוט, ולדעתי הרבנים עושים פשע, על מנת לפרק כל דבר קיים, העיקר עוד נשמות לקלפי,ולא אי אפשר להשאר במצב הזה, חד וחלק, וכל הסיפורים שמנסים להגיד לכם שזה אפשרי, הם סיפורי בדים. אין חצי דתי ואין חצי חילוני, מצטער אבל זה המצב.

 

[אלמוגית 5]

יאצפן../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif מסכימה עם

כל מילה שלך. חילוני ודתי לא יכולים לחיות בכפיפה אחת. אשתו כנראה מאמינה שהיא תצליח להשפיע עליו והוא ילך בעקבותיה. היא חושבת שאם היא תנהל את הבית לפי דתה החדשה הוא יגלה הבנה ולאט לאט יסתגל, בשבתות הוא ילך לים לבד, כשחברים יזמינו בליל שבת הוא יסע לבד , הוא יאזין לטלויזיה בשבת בשקט כדי לא להפריע לתפילותיה וקריאתה בספר תהילים, היא תמנע ממנו את כל הנאותיו בבית כדי לשמור על קדושת השבת והחג .

 

[1רגיעה]

ואיך נדע אם יש תקווה,שכשנבוא....

שם השיר: שכשנבוא מבצע: אריק אינשטיין הזמן את השנים יניס וקצת בינה בלב מכניס אבל ישנם דברים שהוא עוד לא גילה לי האם יפרח לי עוד שושן האם נעור בי ניצוץ נושן האם בסוף הדרך מחכה תשובה לי ואיך נדע אם יש תקווה שכשנבוא, שכשנבוא נמצא תשובה לאן נמשכת המסילה לאן הולכת התפילה ומי ישיב לשאלה ומי ישמע לי ומי יפתח את לבבו ואם אלך לאן אבוא האם בסוף הדרך מחכה תשובה לי. ואיך נדע... זה רק אני וזו רק את וזה הרבה וזה כה מעט ואיך נדע אם לא לריק עברו חיינו האם עמלנו לא לשווא האם ביתנו לא יחרב האם תחייה אהבה גם אחרינו. ואיך נדע...

 

[אתינקה1]

נשמע כמו מתכון ודאי לעתיד לא משותף:

 

[לחמניה מתוקה]

לצערי ....

אני חושבת שאין לכם עתיד חיובי משותף . במצב כזה הבעיות רק ילכו ויתגברו , ובנוסף לכך יש גם את ענין החינוך של הילדים . בחיי נישואים קיימות גם ככה בעיות וחיכוכים , ואם מוסיפים עליהם בעיה כה חמורהועקרונית של הבדלים מהותיים ביותר , הם עלולים לקרוס לחלוטין. אני באופן אישי לא הייתי עומדת במצב כזה . אני מצטערת בשבילך מאוד .

 

[Annet37]

דווקא כן אפשרי

אני מסורתית ונשואה 17 שנים לחילוני. למי שלא ממש בעניין - כל נושא הדת, כשרות, חגים שבתות וכו' ברובו נופל על האישה! כך שבמקרה שלך זה לא כל כך נורא. צריך לשבת ולראות איך מגשרים מאחר שהרושם הוא ששניכם אוהבים ורוצים להשאר ביחד. תקבעו חוקים. מה אכפת לך שהיא שומרת על כשרות בשר-חלב? עיקר הנטל בכל הענין הוא על האישה (מנסיון) אני לימדתי את בעלי בזמנו שכל הסכו"מ עם הידיות פלסטיק חלבי וכל הברזל בשרי. זהו. אני מדליקה נרות בשבת. אני נחה בשבת (הוא מטייל עם הילדים וככה אני עם עצמי ונורא כייף לי) מי שרוצה אותנו - בא לבקר. בפסח אני משתוללת, לא הוא. הוא רק לא הולך "נגד" ונורא נורא מתגעגע אליי שבועיים בחודש וגם זה כייף לא מבוטל... בקיצור, תהיה אופטימי.זה אפשרי מאוד בעיניי. על מה עיקר הפער אצלכם??

 

[אלמוגית 5]

Annet37 את שמה לב שרק הוא

מתחשב בך כל הזמן. הוא צריך לאכול בכלים שאת רוצה שיאכל, הוא צריך לבלות לבד עם הילדים ואת עם עצמך ונורא כיף לך, ואת נחה ועושה כל העולה על רוחך מה עם הכיף שלו??? הוא מתגעגע אליך שבועיים בחודש מה עם החשק שלו? איפה כאן ההתחשבות ברצונו. בפסח את מחייבת אותו לאכול מצות בבית ואם הוא רוצה לאכול לחם בבית הבית הרי גם שלו. לפי תורתך הכל טוב כל זמן שעושים מה שאת מחליטה וקובעת בבית. לא אין שום זכויות אלא אם כן ימלא אחר משאלותיך. ממש שויון

 

[לחמניה מתוקה]

ועוד ענין (לאנט 37)

הכוונה שלי לא היתה כלל לענינים הפרקטיים כמו ענין הפרדת בשר וחלב וכו' ,שהם ענינים טכניים ומעשיים. אלא שכאן אכן מתבקשים מצידו הקרבה וויתור, ואני דברתי והתכוונתי להבדלים בהשקפת העולם . אלו הבדלים מהותיים מאוד . אני לא הייתי יכולה לחיות עם אדם שמהות החיים , השקפת העולם שלו היא שונה לחלוטין ואינה תואמת את דעתי . אני הייתי מפרשת את זאת ככפיה בלתי נסבלת,ולא הייתי נשארת בזוגיות מהסוג הזה . וכאמור - יש את ענין חינוך הילדים , שזאת בעיה בפני עצמה במצב כזה .

 

[Annet37]

תאמינו לי שבעלי לא סובל..

אני מתישה אותו בשבועיים האלה - שלוקח לו שבועיים להתאושש!!! בכוונה הדגשתי את הפרטים הקטנים, כי בד"כ רבים עליהם. אבל - הוא זה שנוסע עד לחיפה לראות כדורגל בשבת (וזה לא מפריע לי) הוא זה שנוסע לים עם חבר לדוג (ואני בבית עם הילדים וזה בוודאי שלא מפריע לי). כל ענין הכשרות דורש ממני צעד אחד קדימה ודי פוטר אותו "מלחשוב", אז אני זו שדואגת תמיד ללוגיסטיקה ולפרטים הקטנים וזו מבחירה. גן כשאני "משתוללת" בפסח ובחגים - זו הבחירה שלי, אני לא דורשת ממנו "להירתם למאמץ המלחמתי". הוא משתעשע מהצד ומעיר לפעמים בצחוק עד לאן אני מרחיקה. אז מה?? ומה קורה עם אדם שנורא אוהב לעשן?? ונאלץ לצאת החוצה מהבית לעשן?? יש מה שנקרא סובלנות ופה המבחן הגדול. אז אם ממש מתחשק לו נס קפה אחרי ארוחה בשרית? שיכין! אני לא מקימה מהומות (אבל משתדלת לקום קודם להכין תה...). כל מה שרציתי בעצם לומר שמה שחשוב פה זה ה"איך" ולא ה"מה". כי זה אפשרי. לגבי חינוך, הילדים במסגרת ממלכתית חילונית. ויתרתי. ונשארתי בחיים. אני מאמינה גדולה של חינוך מבית. בית הספר בעיניי לא מחנך, וודאי לא חילוני. ביקשתי והוא הסכים לקדש ביום שישי בערב. אני רואה בזה "יהדות" ולא "דתיות" והוא לא מפחד מזה. יש אלמנט של הרתעה אצל חילונים מכל מעשה שיש בו מן "הדת". וזה שהוא מקדש לא מחזיר אותו בתשובה וגם אין לי ענין כזה. ישנם המון ויתורים שכואבים לי אבל המחיר של שלום בית ואושר משפחתי שווים את זה, גם בעיניי וגם בעיניו וזה לדעתי השילוב המנצח. צריך רק למצוא אותו.

 

[Annet37]

ודבר נוסף לחמניה - אני לא מאמינה

בשום כפיה - לא דתית ולא חילונית ולא מכל סוג שהוא. לא כל מעשה "דתי" צריך להתפרש ככפיה...

 

[לחמניה מתוקה]

אני שמחה בשבילך

שכך את מרגישה ,ושלמה עם אורח חיים שבחרת ומצאת לך ולמשפחתך מתוך פשרה. דברתי כמובן מנקודת ראות שלי.

 

[Annet37]

תודה, זה למה את מתוקה

אני חושבת שהצליח לנו בגלל שאני מסורתית-לייט. אני לא דתיה ולא ממלמלת תהילים כל היום (למרות שזה נפלא לקרוא מדי פעם, תנסי). אבל אני בהחלט מסכימה שכזה מגיעה לדתיים שעושים להם רב ופועלים רק לפיו זה לא קל. אבל כמה שינויים מהפכניים "חילוניים" יש לנו בחיים? חשבת על זה? להפוך לטבעוניים, כשאחד מעשן, כשאחד מפסיק לעשן, כשמאמצים תורות רוחניות כאלו ואחרות, וכו' וכו'. לפני שנה עיצבתי את הבית בסגנון פנג שווי. מהפך חילוני, אולם ללא הסכמה של בעלי לא הייתי עושה את זה (מומלץ לפני פסח..) גם מצבים כאלו דורשים הסתגלות ברמה כזאת או אחרת. המפתח הוא בסובלנות. כמובן שגם אשתו צריכה להבין את המשמעויות וההשלכות עליו ולא להאמין שהצדק והאמת הם נחלתה הבלעדית ולתת לו את המקום שלו בבית. נראה לי שכרגע הוא מרגיש קצת לא שייך בביתו שלו ועל זה חבל לי.

 

[לחמניה מתוקה]

את צודקת בהחלט

ונסכם זאת במשפט " איש באמונתו יחיה " , ואני מוסיפה - באיזה סוג של אמונה שיבחר. המשך יום נעים !