חזרה לפשטות

[שמואל גולדמן]

חזרה לפשטות

הרי כבר מזמן השלמתי עם כך שהשירים של נירוונה הם בואו נודה לא שיא התחכום ודי זנחתי אותם לאחר גיל ההתבגרות. החיפוש אחרי אפיקים אחרים הוליד בהחלט "מציאות" חדשות בתחום המוזיקה, ושאם אני משווה אותם לנירוונה מדד האיכות שלהם גדול הן מבחינת כתיבת טקסטים, הלחנה, מורכבות וכו'. אבל איך זה שאחרי כל הזמן הזה, ברגע שמישהו שם שירי נירוונה במערכת, אני מוצא את עצמי מזמם אותם ונהנה מכל רגע. אני לא יכול להסביר את זה אבל מה שכן, אף אחד לא ייקח את התחושות שהשירים שלהם גורמות לך או מזכירות לך.

 

[You know im right]

התחושה מוכרת...

היו לי תקפות, גם עם קצרות של נגיד שבוע או שבועיים שלא שמעתי נירוונה, ואחרי זה שם את האנפלאגד או In Utero במערכת. אני פשוט נרגע, נהנה, ושר כל שיר שעובר. אי אפשר להסביר את זה באמת, וכמה שנירוונה לא היו "שיא התחכום", הם השאירו חותם ענק על הרבה אנשים, עם מוזיקה ומילים נהדרות.

 

[You know im right]

*אם

(זאת השעה...)

 

[Queen for a day]

../images/Emo45.gif

 

[TalMetal]

"סוד כמוס לבריות"...

הסיבות שלי לכך שאני נהנה כל פעם מחדש לשמוע את נירוונה- ראשית, קריאת הביוגרפיה על קורט קוביין שפכה הרבה אור והבנה על השירים שלו שבעצם מדברים בהרבה על השיט שהוא עבר בחיים,ומסיבה זו גם קורט עצמו היה שר ממש בקול הבוקע מן הלב וזה בקלות ניתן להבחין מה שמאד מרגש ומדבק את השומעים,דבר שני לכל אדם באשר הוא יש את השיט שלו את הסבל שלו בדברים שמציקים לו והוא יכול לקשר אותם במילים של השירים ובפרט למי שעבר דברים הדומים לחייו של קורט מה שבעצם נותן יותר התחברות למילות השיר,קשה לתאר בדיוק את התחושה וכל מילה נוספת מיותרת.

 

[rabeat]

צודק ../images/Emo45.gif

צריך יותר מאקורדים מתוחכמים בשביל רמה של שיר והנאה ממנו. קורט הוא אולי לא גיטריסט ענק, אבל הוא יוצר ענק, וזה מספיק

עם איזה להקות אחרות השווית?