חזרה לפורום
חזרתי מהחופשה. משהו עדיין זוכר אותי? אני הרי לא מהוותיקים. היה נפלא היה פשוט כיף. התגעגעתי לפורום ומדי פעם כשהיתה הזדמנות (ולשמחתי לא היו הרבה כאלה. גישה למחשב וחופשה לא מסתדרים טוב ביחד) הצצתי לראות מה קורה וראיתי שהיה מאוד מענין. אפילו גופמן אמר מדי פעם דברי טעם. לא השתתפתי למרות שדי דגדג כי הגישות שהיו לי למחשב היו מאוד קצרות וגם איני זוכר אף פעם את הסיסמא שלי. חבל שהפורום כעת מורכב כמעט אך ורק מהודעות ´שלום שלום´. מקווה שזוהי רק תסמונת קיץ. בארץ מזג האויר היה כצפוי נפלא. היה חם – תענוג! חבל שממזגים בניני צבור וחנויות. במקומות כאלה הרגשתי תמיד שאני זקוק לאפודה או מעיל. נהנתי מאוד לטייל. הייתי באילת שהיא עדיין מקום קסום למרות הצפיפות הגבוהה של הקייץ. טיילתי בגליל, הייתי בירושלים וכמובן שביליתי בתל אביב (שם היה הבסיס). כשחזרנו מהארץ המשכנו ישירות לדנמרק, שם היה החלק של הנופש, של התחדשות ו´טעינת מצברים´. בארץ החופשה יוצאת בצורה זו או אחרת תמיד לחוצה מעט. גם בגלל שכל האנשים מסביב בדרך כלל לחוצים ועצבנים וגם בגלל שבקור בארץ מוקדש בחלקו הגדול לבקורי משפחה (מאוד גדולה) ורוצים להספיק לטייל בכל זאת. מספר חוויות מהחופשה. יצאתי משדה התעופה, נכנסתי לתחנת דלק בחיפוש אחר טלפון. היתה שם משפחה עם 2 ילדים קטנים בני שנתיים ושלוש שנים שהחלה לתדלק את הרכב וגילתה ששכחה את הארנק עם הכסף וכל המסמכים ונשארה תקועה שם. הוצאתי כסף ושלמתי את החשבון בסך 74 שקלים. הם הודו לי בהתרגשות לקחו את מספר הטלפון שלי ועזבו את המקום. סיפרתי במשפחה, צחקו ואמרו לי שמדובר בתרגיל רמאות נפוץ בארץ שהשוני היחידי הוא שכעת מערבים בו גם ילדים. מיותר לציין שאף אחד לא התקשר אלי. עזרתי לכלכלה הישראלית: שלמתי עבור 2 כוסות ברד קטנות 0.2 17 ש´ח. 2 דולר לכוס עם מים וצבע. היה גם ברד מפרי טבעי במחיר של 15 ש´ח לכוס של 0.2. הים היה מלא מדוזות ניסינו מספר פעמים בחופים שונים. התוצאה על העור היתה מאוד אומנותית. הלכנו לבריכת גורדון הנפלאה. מסתבר שגורדון לא השתנתה הרבה. הייתי שם לאחרונה כנער לפני שנות דור. עדיין נקייה עדיין מים מלוחים מעט (ללא כלור?) הדבר היחידי שהשתנה היה המחיר. להפתעתי נמוך יותר מבריכות אחרות בעיר, ובפרברים. מומלץ!!!! חברים ששמעו על התפעלותי מגורדון הזמינו אותי לבריכת האוניברסיטה כדי שאראה מהי בריכה ברמה גבוהה. שהעילית של צפון ת´א מבקרת בה. אז ראיתי: לכלוך וטנופת בכל מקום. מים חמימים עם טעם חמוץ (של זיעה?) ומחיר יותר גבוה מגורדון. נתפסתי במכמונת מהירות. לא כל כך ברור לי מדוע. נסענו בשיירה ואני לא הייתי הרכב הראשון. כשהשוטר הבין את זה (שאני לא הראשון בשיירה) הוא ויתר לי על הדוח. לפני כן הייתי צריך להציג מסמכים. דרכון ורשיון נהיגה. הוצאתי את הרשיון הגרמני. השוטר לא התרשם. כאזרח ישראלי מותר לי לנסוע אך ורק עם רשיון ישראלי. הראתי את הרשיון הישראלי ובררתי לאחר מכן במשרד הרשוי. התשובה היתה – לתשומת לב כל אלה שטוענים אחרת – חד משמעית: לתושב (לצורך זה גם תייר)מותר לאחר 12 חודשים מהכניסה הראשונה לארץ לנהוג בארץ רק עם רשיון ישראלי. ישראלי הגר בחו´ל לא יכול להחשב כתייר לצורך זה וחייב לנהוג בארץ עם רשיון ישראלי. דנמרק: איכרים שמים את התוצרת החקלאית או כל דבר שברצונם למכור בחוץ עם מחירון. ליד צנצנת שלתוכה מכניסים את הכסף ולוקחים במידת הצורך עודף. שרות עצמי לחלוטין. הבעתי את התפעלותי. המארח שלנו (שכבר ביקר מספר פעמים בישראל) הביט בי, חייך ואמר: כנראה שישראלים עדיין לא גילו את המקום.
חזרתי מהחופשה. משהו עדיין זוכר אותי? אני הרי לא מהוותיקים. היה נפלא היה פשוט כיף. התגעגעתי לפורום ומדי פעם כשהיתה הזדמנות (ולשמחתי לא היו הרבה כאלה. גישה למחשב וחופשה לא מסתדרים טוב ביחד) הצצתי לראות מה קורה וראיתי שהיה מאוד מענין. אפילו גופמן אמר מדי פעם דברי טעם. לא השתתפתי למרות שדי דגדג כי הגישות שהיו לי למחשב היו מאוד קצרות וגם איני זוכר אף פעם את הסיסמא שלי. חבל שהפורום כעת מורכב כמעט אך ורק מהודעות ´שלום שלום´. מקווה שזוהי רק תסמונת קיץ. בארץ מזג האויר היה כצפוי נפלא. היה חם – תענוג! חבל שממזגים בניני צבור וחנויות. במקומות כאלה הרגשתי תמיד שאני זקוק לאפודה או מעיל. נהנתי מאוד לטייל. הייתי באילת שהיא עדיין מקום קסום למרות הצפיפות הגבוהה של הקייץ. טיילתי בגליל, הייתי בירושלים וכמובן שביליתי בתל אביב (שם היה הבסיס). כשחזרנו מהארץ המשכנו ישירות לדנמרק, שם היה החלק של הנופש, של התחדשות ו´טעינת מצברים´. בארץ החופשה יוצאת בצורה זו או אחרת תמיד לחוצה מעט. גם בגלל שכל האנשים מסביב בדרך כלל לחוצים ועצבנים וגם בגלל שבקור בארץ מוקדש בחלקו הגדול לבקורי משפחה (מאוד גדולה) ורוצים להספיק לטייל בכל זאת. מספר חוויות מהחופשה. יצאתי משדה התעופה, נכנסתי לתחנת דלק בחיפוש אחר טלפון. היתה שם משפחה עם 2 ילדים קטנים בני שנתיים ושלוש שנים שהחלה לתדלק את הרכב וגילתה ששכחה את הארנק עם הכסף וכל המסמכים ונשארה תקועה שם. הוצאתי כסף ושלמתי את החשבון בסך 74 שקלים. הם הודו לי בהתרגשות לקחו את מספר הטלפון שלי ועזבו את המקום. סיפרתי במשפחה, צחקו ואמרו לי שמדובר בתרגיל רמאות נפוץ בארץ שהשוני היחידי הוא שכעת מערבים בו גם ילדים. מיותר לציין שאף אחד לא התקשר אלי. עזרתי לכלכלה הישראלית: שלמתי עבור 2 כוסות ברד קטנות 0.2 17 ש´ח. 2 דולר לכוס עם מים וצבע. היה גם ברד מפרי טבעי במחיר של 15 ש´ח לכוס של 0.2. הים היה מלא מדוזות ניסינו מספר פעמים בחופים שונים. התוצאה על העור היתה מאוד אומנותית. הלכנו לבריכת גורדון הנפלאה. מסתבר שגורדון לא השתנתה הרבה. הייתי שם לאחרונה כנער לפני שנות דור. עדיין נקייה עדיין מים מלוחים מעט (ללא כלור?) הדבר היחידי שהשתנה היה המחיר. להפתעתי נמוך יותר מבריכות אחרות בעיר, ובפרברים. מומלץ!!!! חברים ששמעו על התפעלותי מגורדון הזמינו אותי לבריכת האוניברסיטה כדי שאראה מהי בריכה ברמה גבוהה. שהעילית של צפון ת´א מבקרת בה. אז ראיתי: לכלוך וטנופת בכל מקום. מים חמימים עם טעם חמוץ (של זיעה?) ומחיר יותר גבוה מגורדון. נתפסתי במכמונת מהירות. לא כל כך ברור לי מדוע. נסענו בשיירה ואני לא הייתי הרכב הראשון. כשהשוטר הבין את זה (שאני לא הראשון בשיירה) הוא ויתר לי על הדוח. לפני כן הייתי צריך להציג מסמכים. דרכון ורשיון נהיגה. הוצאתי את הרשיון הגרמני. השוטר לא התרשם. כאזרח ישראלי מותר לי לנסוע אך ורק עם רשיון ישראלי. הראתי את הרשיון הישראלי ובררתי לאחר מכן במשרד הרשוי. התשובה היתה – לתשומת לב כל אלה שטוענים אחרת – חד משמעית: לתושב (לצורך זה גם תייר)מותר לאחר 12 חודשים מהכניסה הראשונה לארץ לנהוג בארץ רק עם רשיון ישראלי. ישראלי הגר בחו´ל לא יכול להחשב כתייר לצורך זה וחייב לנהוג בארץ עם רשיון ישראלי. דנמרק: איכרים שמים את התוצרת החקלאית או כל דבר שברצונם למכור בחוץ עם מחירון. ליד צנצנת שלתוכה מכניסים את הכסף ולוקחים במידת הצורך עודף. שרות עצמי לחלוטין. הבעתי את התפעלותי. המארח שלנו (שכבר ביקר מספר פעמים בישראל) הביט בי, חייך ואמר: כנראה שישראלים עדיין לא גילו את המקום.