אני אשמח לעזור. אבל....
מידל איסט,
אני עונה לך בפומבי ולא בפרטי כי אני חושב שיש בתשובה משום עניין לציבור.
גם אני נכנסתי לפה לאחר זמן רב, ושמתי לב שהדור ה"בוגר" שזה שהיה מודע לסיכונים שיש ביציאה בשאלה + ילדים, איננו מגיב דיו. אולי זה אומר שאנשים כבר עברו שלב בחייהם והם כבר לא בפורום "חרדים בעל כרחם" אלא בפורום "שמחים ומאושרים מבחירה"? לא יודע.
אז הנה בתמצית:
כל נושא הגירושין, נעשה מורכב מאינכמוהו כשמדובר באנוס/ה יוצא/יוצאת בשאלה. מסיבות רבות שאני מניח שכולם יודעים אותם.
הבעיה היא שאפילו עורכי הדין לא תמיד מודעים לבעיות המיוחדות של ה"מגזר" הזה (כמה אנשים נדרשים כדי להיות "מגזר"?) ומה שיותר מדאיג הוא, שבגלל שאנוסים ויוצאים לא נוטים לסבול מעודף ממון - תוצאה של תרבות נטולת לימודים אקדמים משולבת בהורות מוקדמת מדי ורבת ילדים - לעיתים עורכי הדין מעורבים בסיפור רק אחרי שכבר קרו דברים שאין להשיבם.
הנה דוגמא מהעת האחרונה, שאולי לא תפתיע אתכם, אבל היא מלמדת שהתחום הזה עדיין דורש טיפול זהיר ועדין:
בחור שנמצא בשלבי פרידה מהקהילה החרדית (בלי שום הצהרת כוונות מתריסה ובכבוד גדול לקהילה הזו שילדיו ממשיכים להתחנך בה לשביעות רצונו) הגיש - תודה לא-ל - תביעת גירושין בבית המשפט לענייני משפחה. למה להודות לריבונו על נושא פרוצדוראלי שכזה? כי אתם בוודאי יודעים שעל פי החוק הישראלי, כמו במשחק "מחבואים": מי שעומד מאחורי ומצדדי הוא העומד, ומי ש"תופס" ראשון את הסמכות - הוא זה שידון בה כן, אתם מניחים נכון, לא ממש כדאי למי שעוזב את הקהילה החרדית להפסיד בתופסת הזו... מאד רצוי לו שענייניו יידונו בבית המשפט.
אבל כאמור, אותו "עוזב" או "מתלבט" עשה כראוי, הגיש את התביעות בבית המשפט, והמתין בסבלנות לעובדת הסוציאלית. אבל דא עקא, שהשכן של חמיו. ובעברית: זה שגר בדלת שליד האבא של אישתו - הוא דיין בבית הדין הרבני. כן. ניחשתם נכון. שכנו החביב פנה אליו, סיפר לו ש "אל תשאל מה קורה, (ואף הדגיש בלשון יידיש להמחשת חומרת המצב): פרעגנישט וואס איז גישעין דארטען") הבעל הזה, שומו שמיים, פוגע בילדים".
הדיין, לא חשב לרגע שאולי שכנו הטוב לא ממש אובייקטיבי בנושא. או שאולי כדאי לבדוק האשמה חמורה כזו בעזרתם של אנשי מקצוע מומחים. מה גם שנמסר לו בצורה חד משמעית שאותו האב הינו "מומר ממש" (כמה קל לחרדים להמיר אדם בגלל פייסבוק....) ו"זה שעת השמד ממש! וידוע שבמקרים כאלה מוסרים את הנפש אפילו על ערקתא דמסני!" ובאמת שלא היה טעם להכביר במילים והדין הוציא מיד "פסק דין" "במעמד צד אחד" (משום מה יש לי הרגשה שאפילו ה"צד האחד" הזה לא טרח להיות שם, הוא סיים את מלאכתו בדברי הרכילות ואת "פסק הדין" הוא קיבל בדואר, אבל זו באמת השערה, וייתכן שאי טועה) ו"לאור חומרת הפגיעה" (הוא לא רק דיין הוא גם פסיכולוג, ועוד כזה שמאבחן פגיעות חמורות בשלט רחוק) יש לתת משמורת מיידית לאמא, ולפנות לבית הדין לצורך חוות דעת על מסוכנות האב והאפשרות שלו לקבל הסדרי ראיה.
רגע, אתם מבינים את זה? דיין. בית הדין. שכן שלו מהבניין. יוצא בשאלה, פסק דין במעמד צד אחד. לאץ לא אירן. ישראל שנת 2012 - ועכשיו לך תשכור עורך דין שיערער על הפסק הזה לבית הדין הרבני העליון (ומה נראה לכם? שהרבני ינזוף בדיין על הטובה שהוא עשה לשכן שלו? נולדתם אתמול?) ואחרי שזה ידחה את הערעור - ימשיך משם לעתור לבגץ? וכמה שנים זה ייקח? איזה נתק יקרה בנתיים בין האב לילדיו? ומתי יפסוק בית הדין "במעמד צד אחד" כי המומחה שיקבע את הסדרי הראייה הוא מר "חותמת הגומי של בתי הדין" - וחוות דעתו תהיה מקובלת אפילו בניגוד לפקידות הסעד? (אתם לא צריכים אותי בשביל השמות, חפשו קצת ברשת...) וכמה כח נפשי יהיה לאב הזה להאבק? ומתי הוא יחליט שהעלבון גדול אפילו מהרצון העז שלו לממש את אבהותו?
איך אמר הרב אליהו היישריק בלא בושה בגליון סוכות של העיתון "משפחה" של לפני שנתיים: "אנחנו נשתדל להוציא את הילדים ממשמורת של אם או אב שאינם שומרים מצוות כראוי, ויש לנו את הכלים לגרום לזה להיראות חוקי".
ומה אתם חושבים, שבבית המשפט המצב הרבה יותר טוב? נכון. לא תמצאו שופט שייתן בחדר המדרגות לשכן שלו ניר ובו פסק דין הקובע שהצד שכנגד מסוכן לציבור... אבל עדיין. עוזבי הקהילה החרדית הם סדין אדום למערכת המשפטית כמו גם לזו הסוציאלית. מסע החיפוש שלהם אחרי האמת הפנימית, מסע החיפוש שלהם אחרי רווחה מאד לא פנימית אלא סתם הקלה רגעית, המסע שלהם לבניין האישיות, המקצוע, הגבריות, הנשיות, האימהות הנכונה, החברתיות המיטיבה, וכל הדברים הטובים שאפשר לעשות רק כשאתה מרשה לעצמך ללכת "משם" - כל אלו מרגישים לאנשי בריאות הנפש כסכנה גדולה. ובינינו - קצת בצדק. כי אכן יש צורך לדאוג שהמסע הזה יהיה אמנם מעמיק ומרגש אבל בו זמנית שפוי,. אחראי , הורי עד הפרט האחרון, מכובד, יציב מנוהל כראוי. בקיצור - כל מה שלא ממש בא לעשות אחרי שנים של סבל ובדידות בתוך קהילה לא מתאימה...
בעבר, הקמתי מעין "עמותה" שהיתה אמורה לרכז את היידע שנצבר מדורות של אנוסים-יוצאים-עוברים-ושבים, ולדאוג שכל אדם יוכל להעזר בו. העמותה לא צלחה בראש ובראשונה מכיוון שאני - מה לעשות - אינני איש ארגון. אבל גם קצת גלל שה"תחום" הזה רווי ביוצעים, סליחה ביועצים.... וכל אדם מבין בו, ולכל אדם אומרים "שמלה לך קצין תהא לנו". ומפה לשם נהגתי להשקיע את נשמתי בנושא - ואנשים נהגו להקשיב, ולעשות ככל העולה על רוחם. דבר שמקשה מאד כשאתה מתנדב...
משום כך למדתי גישור גירושין (שזה לעזור לאנשים להיפרד בשלום, בניגוד גמור ומוחלט לייעוץ נישואין כן?) , ועברתי לעסוק בתחום הזה כמקצוע.
אני עדיין מחזיק במידע המועיל ההוא, אבל עכשיו אני מוסר אותו בצורה מסודרת, במשרד ממוזג ובתשלום. אני עדיין חושב שהוא קריטי לכל אדם שמתגרש ועוזב את הקהילה החרדית. גם אם הוא ממשיך להאמין באלוקים בכל ליבו. אבל אני משתדל להיות מקצועי ומרוחק כדי לא לכאוב את אלו שמפסידים משמורת או הסדרי ראייה בגלל עצות אחיתופל.
אז אני כותב למטה את מספר הטלפון שלי (לא לדאוג, אני לא אנוס, ואני זקן מדי, בורגני מדי, דתי מדי, ושכוח-מלב מדי, מכדי שמישהו יעשה בו שימוש לרעה. מה גם שאני מאד אשמח אם מישהו יתקשר כדי להחזיר אותי בתשובה. אני די מנסה בעצמי ולא ממש מתקדם בנושא...-
)) ואני חושב שכדאי לכם להתקשר עוד הרבה לפני שבן או בת הזוג שלכם יודעים על כוונתכם לפרק את המשפחה.
הנושאים שאני אשמח (ואם לא אני אז תשתדלו למצוא מישהו שיוכל ) לתמוך בכם:
1) כיצד לבחור עורך דין המתמחה בסוג כזה של מצבים.
2) על מה צריך עוזב/יוצא/אנוס להקפיד בתהליך פתיחת תיק הגירושין.
3) כיצד לשמור על יציבות הורית לאורך כל מסע החיפוש העצמי.
4) מה אסור ומה מותר אל מול הילדים שלכם.
5) מיהם אנשי המקצוע בהם כדאי להעזר בנושא הנ"ל.
6) במי להעזר כדי לא לגרום חיכוך מיותר במפגש עם פקידות הסעד לסדרי דין או עם אנשי המקצוע לבדיקת מסוגלות הורית.
7) כיצד להקפיד על הפרטים הקטנים שיכולים לשנות את התמונה בנוגע למשמורת/הסדרי ראיה שלכם.
8) מהם הקווים המנחים בפירוק שיתוף לעוזבי הקהילה החרדית - לאור העובדה שהדירה שברשותכם נקנתה ע"י ההורים.
9) במידה והצד השני מוכן לבוא בדברים - מהו מתווה הסכם הגירושין המומלץ למשפחה שאחד מבני הזוג עוזב את הקהילה.
ועוד כדומה.
ובכל מקרה, גם אם אתם לא מתקשרים אלי, ((-: אל תלכו בדרך הזו לבד. אל תייצגו את עצמכם בבית המשפט, אל תלכו לא מוכנים למפגש עם העובדת הסוציאלית (היא תרגיז אתכם כי זה מה שהיא אמורה לעשות ואתם עלולים להיגרר למריבה מיותרת) אל תגיעו לבד לוועדת תסקירים, אל תלכו מלאי אידאולוגיה לבדיקת מסוגלות הורית. ובקיצור - אתם חרדים, למדתם בישיבה, וזה אומר שאתם חכמים. אני יודע. זה נכון. אבל "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". והילדים המתוקים שלכם זקוקים לכם כאבא/אמא במשרה מלאה. חבל שתייתמו אותם בגלל יומרנות של במקומה.
בהצלחה.
