חזרה הביתה בשדרת החיים אני צועד לבד אורות רחוקים קוראים, קורצים. הדרך ארוכה, המעמסה כבדה, כתפיי שחו, גבי כפוף כואב, צועד אל עבר האור. הזמן חולף ואני נסוג לאחור.. ידיי רועדות ועיניי כהות גופי מתבלה, נשחק נעלם, אל תוך הזמן.
אך אם תצעד בדרך החיים... יד ביד...עם הרבה חיוכים... עם זאת האשה שעליה חולמים... כל אותם המשוררים... שעליה רק כותבים... ואותה מחפשים... ליבך שירה יזמר... ובצעדים קלים תלך... על אותו שדרה... שדרת החיים... מכורה לאהבה.
הרם ראשך זקוף קומתך אכן, דרך ארוכה אכן,הזמן מקהה חושים אך ---------------- מי הבטיח לנו גן של שושנים? ? ? ? לך קדימה בראש מורם - האור, היופי - הטבע , הנוף - הבט....הכל מונח, הנה כאן! בתוך אותה מנהרת זמן...בנגיעת יד אחת , בקליק מופלא - אתה שם... שבת יפה לך איש!
