חזרה בשאלה

חזרה בשאלה

בחור בן 18 שואל: אני לא מאמין באלוהים, ויש לי דילמה, להישאר ולשחק אותה או לעזוב ולסבול את הנתק מההורים, את הסבל למשפחה, (שידוכים וכו') ואת קשיי הקליטה בחברה החדשה אם בכלל אקפוץ, אז מה אתם אומרים?
 
עניין של אופי ואישיות

אני מאמין שבמוקדם או במאוחר הוא ייצא
קשה לשחק לאורך זמן או לכל החיים.

שיעשה את זה נכון , ולא תמיד חייבים לסבול
יש קושי בכל שינוי שאדם רוצה ליצור בחייו.

ואפשר לגשש להכיר לצאת מידיי פעם הצעד לא חייב להיות קיצוני ..

בהצלחה :)
 
והראש שלי

כבר רץ לחשוב על הבנה אחרת, מלשון "מלקק"...
 

זיגי13

New member
יש פה בעיה רצינית

נניח שאני רוצה ליצור לינק לבחורה שאינני מכיר, אם אכתוב "אני מלנקק לך " זה לא יחשב כהטרדה?
 
לשחק אותה

להתחתן
לעשות ילדים ואשה
וילדים לילדים
ואבטלה
ובורות
ולבוא לבכות בפורום השכן בעוד כמה שנים.

למה לא בעצם.
 

Nina95

New member
לא מסכימה איתך

למה לעשות עוול לאשה ולילדים?
ואחר כך לבוא לבקות בפורום השכן?
למה שיעשה עוול לעצמו אם הוא יכול לסדר לעצמו את החיים עכשיו?
זה מאוד קשה לשחק אותה מידי הרבה זמן!!
חבל להרוס את החיים בשביל זה!
 

דקל67

New member
לזיגי

בחיי שזה מדוייק
לאותו בחור צריך אומץ אני בן 19 וחצי ולפני חצי שנה בערך אולי קצת יותר צברתי אומץ ועשיתי את הצעד מעולם הישיבות השחורות אני היום חופשי גרתי באוהל 3 חודשיים בחופים עד שהגיע תאריך גיוס והיום אני בצבא צריך אומץ קשה להתמודד בחוץ אבל זה שווה כל רגע שאתה עצמאי
 

Sonic hedgehog

New member
קשה מאוד לחיות חיים שאתה לא מאמין בהם

קשה עוד יותר אם אתה צריך לשקר בקשר לאמונות שלך לאישה וילדים, האמת שאין לי מושג איך אפשר בכלל לפתח כך קשר משמעותי.
לדעתי עדיף עכשיו מאשר אח"כ.
 
פעם אמר לי חבר שיציאה בשאלה

זה כשאין לך ברירה אחרת. זה היה פעם, כשלצאת היה קריעת ים סוף. היום כשמגש הכסף כבר הונח, ויש גם חברה (ואפילו משפחה) ועזרה הדדית והרבה אפשרויות, היציאה אפשרית ורצויה גם כשעל הכף מונחת האפשרות (לעולם לא תדע אם יהיה נתק או כמה זמן הוא ימשך) של נתק מההורים וקשיי קליטה אפשריים.
תמצא חברים מקשיבים ותצא לדרך.
 
הרגע שמתי לב שגם מילטון טען בעבר כך. אני מתאר

לעצמי שהוא יסכים שהיום המצב שונה לגמרי.
 
לאו דווקא

העובדה שהיום הרבה יותר קל לצאת, תוביל לכך שבן אדם ירגיש שאין לו ברירה בשלב יותר מוקדם כנראה. אבל בשורה התחתונה - אדם שיוצא בלי תחושת הכרח, יתקשה מאד להתמודד עם מרבית האתגרים שיעמדו בדרכו, לגם היום הוא עדיין עתיד לפגוש אתגרים רבים.
 
אז אולי לא הבהרתי את דבריי היטב. מה שאני

התכוונתי אליו זה לא הכרח אלא צורך של "חיים או מוות". אם בעבר רק אנשים שהרגישו שעומדים על סף איבוד חייהם או שפיותם היו אוזרים את האומץ לצאת אזי שהיום גם הכרח קל יותר קרי, צורך להיות אדם נורמלי ועוד סיבות דומות לזה, יכולות להוביל את האדם החוצה.
ההתמודדות אינה קשה. גם מבחינת ה"כפירה". היום גם חלק גדול מהציבור החרדי איבד חלקים גדולים מתמימותו ומאומונותיו. היחס לרבנים, בגלל האינטרנט והקידמה, די מזכיר את תקופת ההשכלה. שלא שלדבר שכל החומרים כמו ביקורת המקרא, אבולוציה וכדומה מתגלגלים ברחוב ורק צריך להתכופף ןלהרימם. בזמני הגילוי שדוד המלך, קדוש השם, נעיםזמירות ישראל, שאת פסוקי זמרתו היינו בוכים, הוא בעצם נואף אדמוני, שבשביל סטוץ לילי הוא הרג את אוריה החיתי היה משהו היסטרי... היום כל טעות קטנה של כל רבן לאורך הדורות נמצא כתוב על הקיר.
 
מסכים עם כל זה

ועדיין חושב שכל עוד אתה שואל את עצמך אם לצאת או לא, כנראה שעדיף לך להישאר, ומרגע שברור לך שתצא והשאלה היא רק איך - או אז הגיע הזמן להנות מכל הסיוע המוכן.
 

Sonic hedgehog

New member
נראה לי שאני סופר נאיבית

אף פעם לא שאלתי את עצמי אם לצאת או לא, מהרגע שגיליתי שאני לא מאמינה היה ברור לי שלא אחיה כדתיה. האמת היא שגם כששימרתי סממני דת מכבוד להורים וכו' הגדרתי את עצמי כחילוניה מעצם זה שלא האמנתי.
 
למעלה