חושך ואור

אליסה40

New member
חושך ואור

חושך,
התנים בחוץ מייללים, גם את בחדר מייללת.
תקפלי את הברכיים, תפתחי, תפסקי עד הסוף,
הצלפה על ירך ימין, עוד אחת על ירך שמאל,
הבשר שם בצד הפנימי הוא הכי רך, הראשון לכאוב.
את מייללת.
ההצלפות לא מפסיקות והעיניים מתחילות להתמלא
מאגר של מים מלוחים פורץ ללא שליטה
ואת מייללת כי זה בדיוק הזמן והמקום שבו את יכולה
להרשות לעצמך להתפרק לאלף חתיכות,
אלף רסיסים שאני ארכיב חזרה.
רק אני.

ובבוקר אני קמה, שולחת יד למקומות ההם,
ממששת כל פס בנפרד.
מחייכת.
 
הזכרת לי נשכחות...

לא הצלפות אלא ספנקים בירכיים הפנימיות
זה כיף גדול.

ברור לי למה את מחייכת יום אחרי :)
 

אליסה40

New member


 

A לוןA

New member
אין כמו

הסימנים של הבוקר שאחרי :)

(אהבתי ביחוד את "זה בדיוק הזמן והמקום שבו את יכולה להרשות לעצמך")
 

אליסה40

New member
כן

זו אכן תזכורת נעימה:)


עכשיו רק נשאר למצוא את המקום שבו אני באמת ארשה לעצמי.
 

UltraL

New member
צימר באזור נתב"ג?

או ש המקום נמצא בתוך תוכך ואת מחפשת למצוא זמן ושולט?
 

אליסה40

New member
פעם

אחרונה שבדקתי בנתב"ג היו מטוסים


הכל תמיד מתחיל מעצמנו, תוכנו.
 
למעלה