חור שחור

חור שחור

ארבע שנים ושני חודשים עברו מאותו יום הזוי היום שבו בני נלקח ממני בחטף ארבע שנים ושני חודשיים שבהם כמעט מהיום הראשון החלטתי לבחור בחיים ועשיתי ככל יכולתי כדי לשוות לי ולמשפחתי איכות חיים להחזיר לנו את הזכות לחיות אחרי יקירינו שהלך מאתנו בדרך קשה וטראומטית את הזכות לחיים טובים מחויכים ושמחים ואכן רב הזמן אני באמת שמחה ומחיכת ויודעת להנות מהחיים לקחת מלוא החופן ממה שהחיים נותנים לי מתוך הבנה שכהרף עיין זה יכול להעלם... אבל ארבע שנים ושני חדשים כאשר משהו קטן כגדול גורם לי לכאב.. הכאב הוא תהומי הוא גיהנומי.. הוא בלתי נסבל ואני לא יכולה לו לא מתנגדת לו חור שחור צורב שורף בבטן שלזמן מה משתלט על כל ישותי ואני לא יכולה לו ממתינה עד יעבור זעמו.. ארבע שנים ושני חדשים יודעת שזהו גורלי עד הפעם הבאה..
 

אחשל

New member
../images/Emo201.gif

"החלטתי לבחור בחיים ועשיתי ככל יכולתי כדי לשוות לי ולמשפחתי איכות חיים להחזיר לנו את הזכות לחיות אחרי יקירינו שהלך מאתנו" זה המפתח להמשך הדרך, לא להרפות מהרצון הזה.
 

אחשל

New member
../images/Emo24.gifיפית יקרה, אני מבין את הצורך והרצון...

אשמח לקבל רעיונות ל"הערת" הפעילות בפורום. אני יכול לספר שאנחנו בתהליך יצירת שיתוף פעולה עם גורם מקצועי שישתתף בפורום על בסיס קבוע ויענה לשאלות ופניות הגולשים בנושא ההתמודדות עם הדכול.
 

יפית מן

New member
מנהל יקר את שהיצעת,דבר נאה ומתקבל.ישר כח

את שכתבת אפשר להכניס שרשור ,ולהציע להגיב :כמו למשל איך ההתמודדות היום יומית,או איך מתמודדים האחים שקורה כזה אסון כמו אסונינו שהאחים הולכים לישון אם האח ובבוקר אין יותר אח!!!יש אמנם פורם לאחים ואחיות אבל זה לגדולים יותר אבל לילדים בגילים 8 שנים ו6 שנים ו3 שנים זה לא שיך הפורם האמור...ברגע שתעלה שאלה יש לי הרגשה שכן יגיבו שווה לנסות...ממני יפית שמיקרת אותך מאוד ושלא נדע יותר צער רק שמחות בלב שמח
 

liat1953

New member
יפית

את יכולה לפתוח שרשור מהרעיונות שהעלת למנהל כל אחד יכול להעלות נושא שקרוב לליבו ומי שמרגיש שיש לו מה להוסיף או להביע מוסיף...לאו דוקא המנהל. אכן,הפורום די רדום וחשוב שיהיה שוב פינה חמה לכאבנו.
 

liat1953

New member
יקירתי../images/Emo24.gif

כל כך מבינה כל מילה שלך מאד מתחברת לכל אמירה שנאמרת ממעמקי ליבך הדואב. אכן צריך להמשיך הלאה,עם ולמרות החסר,עם הכאב הנורא לשמוח ולהנות כמה שרק אפשר לצד האין העצום. איש לא ידע מה ילד יום ומה מביא המחר איתו. גם הסובבים רוצים להמשיך הלאה... זהו גורלנו עד אחרית ימינו איתך ביום טוב כשהשמש זורחת וביום סגריר.
 

יפית מן

New member
ליאת יקירתי,אני כותבת בלי סוף לפעמים אני ....

חושבת!מה יחשבו עלי?איזה נודניקית,שלא מרפה ,ושוב כותבת וחוזר חלילה,ואין מענה,ולא התיחסות ואני לא יודעת איך לעבד את אבלי,מאור ילד של אור היה אצלי כמו ילדג הם גרים מעלי אני גרה בישוב שישנם שם בתים פרטיים ובנינו עוד קומה והילד הטהור היה אצלי יום יום וכמה פעמים ביום זה היה אהוב ליבי ומחמד עיני ,ואני לא יכולה לצאת מזה לכן חשבתי שבפורם אוכל לשאוב עידוד ותמיכה ולא זה מה שציפיתי !אני חברה בפורם גם כן תפוז ויש שם תמיכה וחברות שאין לתאר איך השונה מתקבל ומתחבר אפילו שיש תהום,בחשיבה ובערכים [אני שם היחידה שחרדית}והפער הוא גדול בהנהגות,ובחשיבה,וכאורך החיים אבל אנחנו כנגד כל המכשולים בחברות נפלאה פגישות פורם ,חגיגות ימי הולדת חגים וכו',אבל שם אינני יכולה לכתוב מה שאני כותבת כאן כי הם ברוך ה' וטוב שלא,את מה שאני חוויתי ועברתי,לכן היה חשוב לי מאוד שהפורם יתסוס,ויפרח ,ולכן אני לא מרפה ושוב כותבת ומספרת ואין מענה,אני בטוחה שלכל אחת יש מה לכתוב על איך מתמודדים ואיך אחרי מספר שנים וכו' אולי כדאי לחדש את הפורם כמו שנאמר:חדש ימינו כקדם ואפשר לעלות נושא מענין וכל אחת מביעה את דעתה,אפילו שאני סבתא אבל יש לי ב"ה רוח צעירה הנכדים שלי מביאים חברים שתמיד יש להם טעם של עוד לבוא אלי ואנחנו צוחקים ומסטלבטים וכשהם הולכים הדמעות לא מפסיקות מלרדת מה אגיד לכם אני משחקת אותה כשבאים לבקור ואי אפשר להאמין מה נעשה אצלי מבפנוכו ממש שחקנית כל טוב פטפטתי מספיק ועכשיו לעבודה,,,,ממני יפית שאוהבת אותכם והרי אנחנו משפחה אחת..לא קל לאבד:ילד,בן,אח,בן דוד וכמובן נכד יקירינו שם טוב להם אבל לנו..פצע מדמם.ואינו מגליד לעולם ] ] [אני שם היחידה שחרדית מול היתר שלא שומרים תורה ומצוות,אין לתאר את החברות אבל שם אינני יכולה לכתוב על זה כי מי שלא חווה אובדן לא יכול לתאר את גודל
 
שלום לך יפית

אני אשמח לשוחח איתך ולתת כתף אני מאוד מבינה את ההלם שאת נמצאית בו ואת חוסר היכולת שלך לשמור את כל הסערות שמתחוללות בך, בתוכך. אני מבינה את הצורך שלך לשפוך הכל החוצה . הכאב והטראומה הם קשים מנשוא אני לא מקנאה בילדה שלך שאיבדה את בנה רק אלוהים והיא עצמה יכולים לעזור לה ואולי גם את.. זכורה לי העזרה של אמא שלי ברגעים הקשים שלי הראשונים שבהם הייתי בהלם מוחלט ואפילו דמעות לא היו לי.. היא פשוט היתה לצידי בעשיה היומיומית ניקתה בישלה ונתנה לי המון תשומת לב הרגשתי שאפ אחד לא יכול להבין את כאבי, אפילו לא היא. כי זה הבן שלי שהלך ללא שוב. רובינו בפורום הזה כבר מבינים שאבדן של בן או של כל יקיר אחר זה בור של כאב ללא תחתית זה פצע קשה שלעד אינו מגליד. ועדיין ,במשך השנים יש הפוגות מהכאב הזה. הפוגות שבהן ניתן לנשום לרווחה להרגיש שוב שמחה ותשוקה לחיים. ביתך ומשפחתה ןכמובן את עליתם על דרך חדשה יצאתם למסע קשה מסע במסלול השכול. אלוהים יהיה איתכם
 
אהובתי ליאת

הלוואי ש היינו נפגשות בדרך אחרת..... אוהבת אותך עד עמקי נשמתי על שהיית איתי בתחילת דרכי כאם כואבת ודואבת שבנה הלך ממנה הענקת לי כתף רחבה ולב ענק ואזניים שסובלות הכל ומאז ליבותינו התחברו לעד הצלת אותי פנינה
 

יפית מן

New member
פנינה-לה יקרה ריגשת אותי עד מעמקי/tapuzforum/images/emo24.gif/tapuzforum/images/emo24.gif/tapuzforum/images/emo24.gif

נפשי.איש את אחיו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק!חזק.חזק,ונתחזק/tapuzforum/images/emo24.gif
 
למעלה