שתי החנויות בהן ביקרתי הן חנויות תכשיטים.
בחנות הזולה, בדיוק כשנכנסתי, לילד בן 6 בערך, נוקב התנוך, באקדח.
אני זוכרת שבתי עשתה חורים, במשך שלושה ימים טיפטפתי לה אלכוהול בנקב .
זו הייתה חנות שעשתה הרבה חורים, גם חברותיי באותה תקופה (חטיבת ביניים) חוררו שם את תנוכי אוזניהן. הם כמובן היו סטריליים וגם חיטאו לי את התנוכים לפני כן. העגילים שקיבלתי היו סטנדרטיים (לאקדח) בציפוי זהב; צמודים לאוזן עם "מוט" די שמן כדי שהחור יהיה רחב בהתחלה (אח"כ הוא מצמצם). הייתה לי אפשרות לבחור בין צורות שונות (עיגולים, לבבות, כוכבים) ובחרתי בכוכבים. זה לא משנה כי אחרי שבוע-שבועיים (לא זוכרת בדיוק) מוציאים אותם ומחליפים ברגילים; אני השתמשתי בהתחלה בצמודים מזהב ורק אחרי שהנקבים "התייצבו" וראיתי שאין בעיות של זיהום וכו' (כמובן השתמשתי גם במשחה אנטיביוטית בימים הראשונים) עברתי לסוגים אחרים.
 
בהתחלה הייתי גם משמנת את הקרסים של העגילים במשחה האנטיביוטית (היא וזלינית כזאת) או מרטיבה אותם באלכוהול רפואי כדי שיחליקו פנימה בקלות; בהמשך זו כבר לא הייתה בעיה. כמו כן מעולם לא הייתה לי בעיה של זיהומים בנקבים וגם לא רגישות למתכות לא אצילות; הייתה לי חברה שיכלה לענוד רק עגילים מזהב או כסף. באופן כללי אני מקפידה לחטא באלכוהול כל זוג עגילים חדש לפני השימוש הראשון, ובחנויות לעולם לא מודדת בתוך החור אלא רק ליד התנוך.