חוק מבורך. מה הרקע והאם יש אור בקצה
המנהרה? כמליון וחצי תינוקות מתים בכל שנה מהרעלות מים ומזון עקב שימוש בתחליפי חלב אם. נכון, רב רובם המוחלט במדינות עולם שלישי. אך בל נחשוב שאנו חסינים לפרסום יותר מהעולם השלישי ולפעמים אפילו ההפך. מותר עדיין לקנות, מותר למכור, מותר לאישה לבחור לא להעניק את צאצאיה ולתת מזור לשדיה. פשוט אסור לתת לכסף להגיע לנו למח העצמות. ועכשיו סיפור: במסגרת הנתונים המבעיתים בהם התחלתי, החליטה גואטמלה לחוקק חוק שיאסור על יצרניות תחליפי חלב אם לפרסם על המוצרים כי הם שווים או טובים מחלב אם וכמו כן להדפיס עליהן תמונות של תינוקות בריאים ומפוטמים היטב. אחרי הכל שמפו פנטן פרו-וי הוא הכי טוב לשיערך, והד $ שולדרס מעלים לאוחנה את הקשקשים. 15 יצרניות מקומיות עברו לתנאים החדשים - חברה חיצונית אמריקאית אחת (גרבר שמה, מוכר?) לא הסכימה. ``מול פתחו של הארנק שלי ישימו רק כסף - שום מגבלות!`` אצה רצה לארגון הסחר העולמי, וזה פסק כי החוק הגואטמאלי נוגד את חופש המסחר (למסחר, על פי החוק מותר להרעיל ילדים קטנים, כמו שהוא מרשה לשעבד ילדים גדולים יותר, לאנוס נשים, לדלל משאבים וכל מה שלא נוגע בכיס של הברון). למדינת עולם שלישי אין סיכוי בבית הדין הגבוה לכסף. שם כדי להשחיל תגובה/תביעה צריך לשים כמה ג`ובות (7 מיליון דולר במקרה הנדון). או לחילופין אם אתה מדינה מערבית אתה יכול להעסיק צוות שגרתי במשרה מלאה - לא גואטמלה. המדינה הנחשלת (יותר מתקדמת כנראה מאיתנו), נאלצה לשנות את החוק לטובת גרבר, האורח העשיר. והנשים שם שוב מקבלות דגימות בקופ``ח של תחליפי קולסטרום. אני מבין שגם דנתם בבריאות ובערך התזונתי הבל יוחלף של חלב אם. אני גם מבין לכך שמעצם היותי לא-אישה, לא אוכל לסבול את הסדקים והכאב וכל השאר - ולכן זכותה של כל אישה. אבל זכותה לעשות שיקול נכון שמודע לעובדות ולא לפרסומות. תודה על ההקשבה.
חנה