מורה נבוכים להגנה עצמית
בעבר, התייחסתי כבר לסוגיה זו - ומפאת חשיבותה אתייחס אליה שוב. אנסה להביא בפניך את העקרונות המסייעים לבית המשפט לבחון אם הנך חוסה בצילה של ההגנה העצמית, במידה ותיקלע חלילה לסיטואציה שאתה מתאר. סעיף 34 י לחוק העונשין מגדיר מה היא הגנה עצמית וקובע כי: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים". הסעיף הנ"ל, יש לציין, כפוף לסעיף 34 טז הקובע כי: "הוראות סעיפים 34י, 34יא ו - 34 יב לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה". למעשה, עולה מן האמור לעיל, כי ישנם 6 תנאים שבהתקיימם עומדת לנאשם ההגנה העצמית: הראשון הוא תנאי התקיפה שלא כדין - בהקשר זה אציין, כי יש להיזהר מגלישה ממצב של התגוננות מפני תקיפה לעבר מצב של "השבת מלחמה שערה" ו"התגוננות ברוח לחימה", היינו "הוא עוד לא מת - אני אהרוג אותו". גלישה שכזו חורגת מגבולותיה של ההגנה העצמית. השני הוא תנאי הסכנה - כפי שניתן ללמוד מן הסעיף על הסכנה להיות "מוחשית". ומהי סכנה מוחשית? בית המשפט פסק, כי סכנה מוחשית היא סכנה שהסתברות התממשותה היא ממשית ולא סכנה שהסתברות התממשותה היא ערטילאית גרידא. התנאי השלישי הוא תנאי המיידיות - לפי לשון החוק נדרש, כי מעשה ההתגוננות היה דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה. תנאי זה בוחן את עיתוי המעשה על שני היבטיו: ראשית, על ההגנה להתבצע רק מרגע שהמעשה דרוש באופן מיידי על מנת להדוף את התקיפה. שנית, על ההגנה להיפסק מרגע שלא נדרש עוד מעשה התגוננות כדי להדוף את התקיפה. במה דברים אמורים? פלוני הותקף על ידי אלמוני באמצעות שבר בקבוק. אלמוני הצליח להדוף את התקיפה והעיף את שבר הבקבוק מידו של פלוני. מיד לאחר מכן, הוציא אלמוני מכיסו סכין ודקר את פלוני 6 פעמים עד שהביא למותו. בית המשפט פסק, כי אין המדובר בהגנה עצמית מאחר ולא היה כל צורך ונחיצות להתגונן מפני התקיפה (שכן זו כבר נהדפה). בנוסף, פסק בית המשפט, כי 6 דקירות סכין אינן "מעשה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה" (סעיף 34טז עליו ארחיב בהמשך). התנאי הרביעי הינו שהאדם לא נכנס למצב בהתנהגות פסולה - אדם שנכנס למצב בהתנהגות פסולה כאשר הוא יכול לצפות את התפתחות הדברים - לא יזכה בהגנה. התנהגות פסולה, אם כן, מתייחסת למצב שבו ההתקפה היא תולדה של מעשה התגרות או מעשה פסול אחר אשר הוביל לתקיפתו של זה שטוען להגנה עצמית. למשל, פלוני נכנס לכפר ערבי ויורה מספר יריות באויר. בני הכפר יורים עליו בחזרה. פלוני משיב אש (כהגנה עצמית) וכתוצאה מכך הורג אדם. פלוני לא יוכל לטעון, כי עומדת לו טענה של הגנה עצמית. הפסיקה קבעה, כי השתתפותו של אדם בקטטה היא מעשה פסול, ואם היא הובילה לתקיפתו - הוא בבחינת מי שצפה את התקיפה. התנאי החמישי הוא תנאי הנחיצות - משמעותו של תנאי זה הוא שלא ניתן להדוף את התקיפה בדרך אחרת - פוגענית פחות בתוקף. התנאי הזה מורכב משני מבחנים: ראשית, בית המשפט יבחן אם לא היו בידי המתגונן אלטרנטיבות אחרות כדי להדוף את התקיפה. למשל, אם לאחר הדיפת התקיפה יכולת לשוב לביתך, אזי אין לומר כי תנאי זה מתקיים. שנית, בית המשפט יבחן אם המתגונן לא היה יכול לנקוט בכוח מועט יותר. התנאי השישי הוא תנאי הפרופורציה - בית המשפט יבחן אם יש יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת ההתגוננות לנזק הצפוי מן התקיפה. תנאי זה קבוע בסעיף 34 טז לחוק העונשין. כדי להמחיש את מורכבות הדברים אביא בפניך מקרה שאירע. ומעשה שהיה כך היה: במהלך עימות אלים בין בני זוג, כאשר האשה הייתה תחת השפעת אלכוהול, נטלה האשה סכין וניסתה לדקור את בעלה (כמאמר הידוע "מצא אשה מצא טוב"). הבעל הצליח הצליח להשתלט על ידה של אשתו ולסובבה, ודקר את אשתו פעמיים (כאשר הסכין הייתה עדיין בידה): פעם דקירה שטחית בחזה ופעם דקירה בירך שגרמה לחתך של העורק המרכזי ( כמו שנאמר "פעמיים כי טוב"). לאחר מכן, עזב הבעל את דירתו עם בנו הקטין למספר שעות לא לפני שהציע לה את עזרתו בפינויה לבית החולים (בכל זאת אשתו...). האשה סירבה ואמרה שהכל יהיה בסדר (מן המפורסמות הוא שנשים ניחנו באופטימיות). כאשר שב הבעל לביתו מצא את אשתו ללא רוח חיים. בית המשפט פסק, כי משעלה בידי הבעל להשתלט על ידה של אשתו שהחזיקה בסכין ולהטותה - לא ניצב הבעל בפני סיכון שהצריך ממנו לדקור את אשתו. בית המשפט קבע (וכנראה שהשופטים היו מיומנים בארניס או משהו כזה..), כי הבעל יכול היה להרחיק את הסכין מידה על ידי המשך הסיבוב או ניעור היד. מכאן הסיק בית המשפט, כי הדקירה בירך חרגה מגבולות ההגנה העצמית (כך!!!!). הערה שלי: יתכן ובית המשפט פסק כך בגין הנסיבות המיוחדות של המקרה - גבר מול אשה שהייתה בגילופין. לא בטוח שבית המשפט היה פוסק כך בנסיבות שאתה תיארת לעיל. שלא נדע מצרות. ואידך זיל גמור. ידיד
בתודה מראש.