כדי לשבור את החוקים
צריך לדעת אותם קודם. כן צריך ללמוד את התאוריה מהבסיס ומעלה, לדברים המורכבים יותר. כן צריך לנגן ולהתאמן על הבנאלי והחרוש ביותר, וכן צריך לקחת דוגמאות ותרגילים שמישהו כבר ניגן לפניך... אחרכך צריך להתחיל לכופף את מה שלמדת. אתה צריך כלים שבהם תוכל להשתמש והכלים האלה הם ידע תאורטי, מאגר של פראזות (כאלה שכבר ניגנת וכאלה שסתם יושבות לך בראש בתת מודע), שמיעה ונסיון. נסיון נובע מאימון והוא חשוב כי אתה לומד עם הזמן לחזות, בלי קשר לתאוריה, מה ישמע טוב. אתה מתחיל לאלתר על סולם, עם הזמן אתה לומד לעשות יציאות "חוקיות" מהסולם (להכניס פירוקי אקורדים שלא יושבים בול על הסולם למשל), ארכך אתה לומד להכניס גם תווים דיסונססיים ובכלל כרומטיקה ושזה עדיין ישמע טוב. בשביל לאלתר טוב יש כמה דברים שיעזרו: להתחיל תמיד מהבסיס. משהו פשוט. כמה אקורדים, לעקוב אחרי האקורדים, קצב פשוט.. ולסבך בהדרגה. ללמוד כמה שיותר, לנסות לשחק עם כל דבר לשמוע הכי הרבה מוזיקה שאפשר מכל סוג וסוג, מנגינות ופראזות נשארות בזכרון בלי שאנחנו מודעים לזה ויוצאות אחרכך בנגינה לאמן את הטכניקה כי לפעמים האצבעות לא מצליחות להוציא את מה שמתנגן בראש והתוצאה היא שזה "נעלם", המוח כאילו מוותר על המחשבה שניסיתם להוציא וזה חבל לפתח את השמיעה לאלתר המון, כל הזמן, על כל מנגינה. זה מאוד עוזר. אתה שומע מנגינה כלשהי, בלי לדעת איזה סולם מנוגן וכו' פשוט לנסות למצוא את התווים שישמעו טוב וישתלבו עם מה ששומעים, להתחיל לאלתר.
