חוקים ושיקוקים.
איה וריקי, השהו עד כמה שניתן, את השיבה לביתן, באותו יום ראשון הארוך ביותר, בו גילו והתגלו זו לזו, עד לשד עצמותיהן, אתמול. אין יום ארוך, שאינו מסתיים, כמה שנאריך אותו, בסופו מסתיים. שתיהן, היו "סטרייטיות" למהדרין, בפתע הפכו "ללסביות" מהוססות. איה, נכנסה לבית חרישית מלאת "ספקות". האור העמום, הריחות הנעימים והמוסיקה הרוגעת, קידמו את פניה. מעין קבלת פנים נעימה. אף אם לא תבשר "טובות", לבטח תבשר "נעימות" קלות. לא נותר לה לאיה, אלא ללכת להתרחץ, ממטעמי הים המלוח, שנדבקו לגופה. מקלחת זריזה ביותר, כהתעוררה מאוחר והיא מאחרת לעבודה, רק לצאת ידי חובה בלבד ומיד באה לרחרח, אחרי "ריחותיה" של ריקי תרתי משמע . מהים המלוח, אל "מתוק הוא התפוח".....רק עכשיו איה נזכרה, שלא אכלה ולא כלום "מוצק", במשך היום. המים בלבד, הם אשר החזיקו אותה ביום "ראשון" זה. מרוב מחשבות נבוכות, אף הרעב נעלם. לכשיצאה, מהמקלחת, ראתה את ריקי, יושבת ברצפת הסלון מול השולחן הנמוך והערוך "לארוחה". ריקי, בחיוך רחב ובאצבעה "המורה", הזמינה את איה "מורתה" לשעבר, לבוא אליה, כהתהפכו היוצרות. כן, כאשר שתיהן למדו יחד בבית ספר, "בית יעקב", בירושלים, איה הבוגרת בשנתיים בלבד, שימשה מורה מחליפה לריקי, הצעירה ממנה באותן "שנתיים". ככה זה בבתי הספר "החרדים", כאשר "המורות" בהריונות, בלתי פוסקים. מפאת ההריונות והלידות הרבות, נזקקים להרבה "מורות מחליפות". לא תמיד הנהלות בתי הספר, מוצאים "מורה מחליפה", מוסמכת וראויה לדעתם. ידוע, כי לא חסרות מורות במגזר החרדי, כלל וכלל. כי "כל" נערה ונערה במגזר החרדי, מחזיקה בידה "תעודת הוראה"..... אלא, מנהלי בתי הספר, מעדיפים "אנשי שלומם" בלבד. בד"כ המורה המחליפה, ממליצה על "חליפתה". קרובת משפחה, שכנה, או חברה. שם, אינם מדקדקים בקטנות... את הבנות בבתי הספר החרדיים, מחנכים לשתי מטרות. האחת, להוראה, על מנת לפרנס את "התכשיט" הלומד תורה "והבטלן". השנייה, להקים בית בישראל וללדת כמה שיותר ילדים, כחול אשר על שפת הים. עד כדי כך, לעתים, היו מקרים, שהמורה הקבועה, המליצה על "הבת שלה", שהייתה אחרי לידה, שהיא תשמש מחליפתה. בעוד "המורה האם", מטפלת בילד ובנכד, עד תום "חופשת הלידה". בינתיים, אחת משתיהן, שוב בהריון. לכן, לעתים, משתמשים בתלמידות בוגרות "מצטיינות", למלא מקום המורות הקבועות. כך, יצא שאיה "האשכנזיה", הייתה המורה של רבקה "הספרדיה". אף אחרי שהמורה הקבועה, חזרה ללמד, בכיתתה של ריקי, איה וריקי המשיכו ביניהן, כמורה ותלמידה, ואף משום ששוב, אותה "המורה", הרתה שוב ללדת, וחוזר חלילה. בשעה זו, במצב המיוחד הזה, ריקי, מורה באצבעה "המורה" לאיה, להתקרב ולבוא. איה התקרבה ממושמעת, בלבוש מינימאלי ביותר. חושפת יותר, מאשר מכסה. מאז הימים ההם, ריקי "מורה" במקצועה, בעלת שתי "תעודות", תעודה חרדית, ותעודה כללית. ואילו איה, רחוקה היא מההוראה, כרחוק מזרח ממערב. "אין משיחין בשעת הסעודה, שמא יקדים קנה לוושט" וייחנק - לכן, שתיהן אכלו מה שריקי הכינה, טעים או לא טעים, אכלו. המילים הבודדות, אשר יצאו מפיהן, היו בענייני, אוכל. תביאי, תאכלי, תפתחי את הפה. אכלו והאכילו, שתו והשקו האחת את השנייה, לרוויה ולשובע. לריקי, חסרה "הסיגריה" שאחרי האוכל, אינה מעזה לעשן לידה של איה. לכן, אמרה: איה, תפני את, אני הולכת להתרחץ. אני מסריחה מריחות הבישול. לא! אני לא מפנה ואת לא קמה. את תשבי, תמתיני "בסרחונך" בשקט, עוד דקות מספר. אני הולכת להכין לך, "אמבטיה", הכלים ימתינו. תרשי לי לקום, להוציא לי בגדים, לפחות? לא מרשה!. דום שתיקה!. תמתיני להוראתי בשקיקה. הוסיפה ואמרה: רק הפעם, אני מרשה לך, לעשן בסלון. יש לך לידך, או שאני אביא לך?. ישששששששששששששש!!. איה, הזדרזה והלכה, הכינה לריקי אמבטיה, מבטיחה. בשקיקה מלאה שיקוקים ושיקוקיות, הובילה את ריקי אל "האמבטיה". היא אשר הפשיטה, היא אשר "רחצה", היא אשר שלטה ללא מיצרים יצריים, בריקי. לאחר "שנרטבה" אף היא, למעלה ולמטה, פשטה מחדש את המעט שלבשה והצטרפה לריקי. שתיהן, בכו וצחקו. בין בכי לצחוק, התענגו. עשו האחת לשניה, את כל אשר כל הניתן לשם "העונג" בלבד. שם, שם, באמבטיה, שמו להן "חוקים" ביניהן לעתיד, שאינו ידוע. מכל "החוקים" אשר קבעו ביניהן, החוק היחיד הקבוע, אשר שתיהן חתמו עליו "בנשיקה" של שקיקה, ארוכה, הוא: כל חוק, הוא בסיס לשינויים, לפי הזמן והתנאים. אף חוק ביניהן, אינו "תורה למשה מסיני". כדי לחתום עוד ועוד את "החוק" ביניהן, קרעו זו לזו את "הצורה" הברואה, בין אישה לאישה. שתיהן הגיעו למסקנא, כי רק אישה יכולה לענג אישה אחרת. כאשר "שתי הנימפות" הנאות, יצאו מהאמבטיה. העייפות, ורפיון החושים, עשו "בהן" את שלהם. עיקרו של דבר, ישנו שינה ערבה ונינוחה. שינה בלי בגדים חוצצים, משילה ומורידה את העכבות, אפילו בתת המודע, שקם והיה ביניהן "למודע". במיוחד, כאשר התעוררו, משינה "עירומה", הרגישו כתינוק חדש שנולד, זה עתה. יום יום, חידושיו ומאבקיו. ברוך "המחדש בטובו, בכל יום תמיד".
איה וריקי, השהו עד כמה שניתן, את השיבה לביתן, באותו יום ראשון הארוך ביותר, בו גילו והתגלו זו לזו, עד לשד עצמותיהן, אתמול. אין יום ארוך, שאינו מסתיים, כמה שנאריך אותו, בסופו מסתיים. שתיהן, היו "סטרייטיות" למהדרין, בפתע הפכו "ללסביות" מהוססות. איה, נכנסה לבית חרישית מלאת "ספקות". האור העמום, הריחות הנעימים והמוסיקה הרוגעת, קידמו את פניה. מעין קבלת פנים נעימה. אף אם לא תבשר "טובות", לבטח תבשר "נעימות" קלות. לא נותר לה לאיה, אלא ללכת להתרחץ, ממטעמי הים המלוח, שנדבקו לגופה. מקלחת זריזה ביותר, כהתעוררה מאוחר והיא מאחרת לעבודה, רק לצאת ידי חובה בלבד ומיד באה לרחרח, אחרי "ריחותיה" של ריקי תרתי משמע . מהים המלוח, אל "מתוק הוא התפוח".....רק עכשיו איה נזכרה, שלא אכלה ולא כלום "מוצק", במשך היום. המים בלבד, הם אשר החזיקו אותה ביום "ראשון" זה. מרוב מחשבות נבוכות, אף הרעב נעלם. לכשיצאה, מהמקלחת, ראתה את ריקי, יושבת ברצפת הסלון מול השולחן הנמוך והערוך "לארוחה". ריקי, בחיוך רחב ובאצבעה "המורה", הזמינה את איה "מורתה" לשעבר, לבוא אליה, כהתהפכו היוצרות. כן, כאשר שתיהן למדו יחד בבית ספר, "בית יעקב", בירושלים, איה הבוגרת בשנתיים בלבד, שימשה מורה מחליפה לריקי, הצעירה ממנה באותן "שנתיים". ככה זה בבתי הספר "החרדים", כאשר "המורות" בהריונות, בלתי פוסקים. מפאת ההריונות והלידות הרבות, נזקקים להרבה "מורות מחליפות". לא תמיד הנהלות בתי הספר, מוצאים "מורה מחליפה", מוסמכת וראויה לדעתם. ידוע, כי לא חסרות מורות במגזר החרדי, כלל וכלל. כי "כל" נערה ונערה במגזר החרדי, מחזיקה בידה "תעודת הוראה"..... אלא, מנהלי בתי הספר, מעדיפים "אנשי שלומם" בלבד. בד"כ המורה המחליפה, ממליצה על "חליפתה". קרובת משפחה, שכנה, או חברה. שם, אינם מדקדקים בקטנות... את הבנות בבתי הספר החרדיים, מחנכים לשתי מטרות. האחת, להוראה, על מנת לפרנס את "התכשיט" הלומד תורה "והבטלן". השנייה, להקים בית בישראל וללדת כמה שיותר ילדים, כחול אשר על שפת הים. עד כדי כך, לעתים, היו מקרים, שהמורה הקבועה, המליצה על "הבת שלה", שהייתה אחרי לידה, שהיא תשמש מחליפתה. בעוד "המורה האם", מטפלת בילד ובנכד, עד תום "חופשת הלידה". בינתיים, אחת משתיהן, שוב בהריון. לכן, לעתים, משתמשים בתלמידות בוגרות "מצטיינות", למלא מקום המורות הקבועות. כך, יצא שאיה "האשכנזיה", הייתה המורה של רבקה "הספרדיה". אף אחרי שהמורה הקבועה, חזרה ללמד, בכיתתה של ריקי, איה וריקי המשיכו ביניהן, כמורה ותלמידה, ואף משום ששוב, אותה "המורה", הרתה שוב ללדת, וחוזר חלילה. בשעה זו, במצב המיוחד הזה, ריקי, מורה באצבעה "המורה" לאיה, להתקרב ולבוא. איה התקרבה ממושמעת, בלבוש מינימאלי ביותר. חושפת יותר, מאשר מכסה. מאז הימים ההם, ריקי "מורה" במקצועה, בעלת שתי "תעודות", תעודה חרדית, ותעודה כללית. ואילו איה, רחוקה היא מההוראה, כרחוק מזרח ממערב. "אין משיחין בשעת הסעודה, שמא יקדים קנה לוושט" וייחנק - לכן, שתיהן אכלו מה שריקי הכינה, טעים או לא טעים, אכלו. המילים הבודדות, אשר יצאו מפיהן, היו בענייני, אוכל. תביאי, תאכלי, תפתחי את הפה. אכלו והאכילו, שתו והשקו האחת את השנייה, לרוויה ולשובע. לריקי, חסרה "הסיגריה" שאחרי האוכל, אינה מעזה לעשן לידה של איה. לכן, אמרה: איה, תפני את, אני הולכת להתרחץ. אני מסריחה מריחות הבישול. לא! אני לא מפנה ואת לא קמה. את תשבי, תמתיני "בסרחונך" בשקט, עוד דקות מספר. אני הולכת להכין לך, "אמבטיה", הכלים ימתינו. תרשי לי לקום, להוציא לי בגדים, לפחות? לא מרשה!. דום שתיקה!. תמתיני להוראתי בשקיקה. הוסיפה ואמרה: רק הפעם, אני מרשה לך, לעשן בסלון. יש לך לידך, או שאני אביא לך?. ישששששששששששששש!!. איה, הזדרזה והלכה, הכינה לריקי אמבטיה, מבטיחה. בשקיקה מלאה שיקוקים ושיקוקיות, הובילה את ריקי אל "האמבטיה". היא אשר הפשיטה, היא אשר "רחצה", היא אשר שלטה ללא מיצרים יצריים, בריקי. לאחר "שנרטבה" אף היא, למעלה ולמטה, פשטה מחדש את המעט שלבשה והצטרפה לריקי. שתיהן, בכו וצחקו. בין בכי לצחוק, התענגו. עשו האחת לשניה, את כל אשר כל הניתן לשם "העונג" בלבד. שם, שם, באמבטיה, שמו להן "חוקים" ביניהן לעתיד, שאינו ידוע. מכל "החוקים" אשר קבעו ביניהן, החוק היחיד הקבוע, אשר שתיהן חתמו עליו "בנשיקה" של שקיקה, ארוכה, הוא: כל חוק, הוא בסיס לשינויים, לפי הזמן והתנאים. אף חוק ביניהן, אינו "תורה למשה מסיני". כדי לחתום עוד ועוד את "החוק" ביניהן, קרעו זו לזו את "הצורה" הברואה, בין אישה לאישה. שתיהן הגיעו למסקנא, כי רק אישה יכולה לענג אישה אחרת. כאשר "שתי הנימפות" הנאות, יצאו מהאמבטיה. העייפות, ורפיון החושים, עשו "בהן" את שלהם. עיקרו של דבר, ישנו שינה ערבה ונינוחה. שינה בלי בגדים חוצצים, משילה ומורידה את העכבות, אפילו בתת המודע, שקם והיה ביניהן "למודע". במיוחד, כאשר התעוררו, משינה "עירומה", הרגישו כתינוק חדש שנולד, זה עתה. יום יום, חידושיו ומאבקיו. ברוך "המחדש בטובו, בכל יום תמיד".