חוץ ופנים.
היא מתעוררת מוקדם כבכול בוקר, מתבוננת במראה רק כשהיא מצחצחת בתנועות נמרצות, רוצה כבר להרגיש טעם אחר בפיה. מתלבשת במהירות ויוצאת במהירות כאילו שיש לה לאן. היא הולכת, גם הליכתה מהירה, כמו רצה לתוך הרוח אפילו שהאוויר עומד. חוף הים הפך לאי משלה. בהליכה על החול הרגישה שהיא חלק מהטבע, חלק מהגלים, חלק מהעומקים. כל טביעת רגל שלה נמחקת, מתמוססת, הייתה כלא הייתה. זו האפשרות הטובה ביותר שלה להיות בלתי נראית, להמחיש לעצמה שהכל חולף. ככה היא לומדת לא להיאחז. הבוקר כשהלכה על החוף הרגישה עיניים עוקבות אחריה. היא הסתובבה כמה פעמים לאחור ולא ראתה דבר. בכל פעם שהסתובבה חדרה להכרתה הידיעה שהיא לא לבד, שהיא שוב מגיבה, מתייחסת לגירוי שהוא לא שלה. החליטה ללכת בעיניים עצומות כדי לא לפגוש עיניים אחרות. בצעדים הראשונים, פחדה שתיפול לבור, למים, פחדה להיתקל ושוב ליפול. קצב הליכתה מתגבר היא תוהה ממה היא בורחת, ככל שרגליה מתכווצות וקשה לה להתקדם היא מזהה שהחוץ כבד בתוכה. עזבה את החוף לביתה, בתנועות מהירות סובבה את המנעול ונכנסה, בתנועות מהירות נעלה, ניגשה לכל אחד מהחלונות והגיפה את התריסים ורק כשהכל היה חשוך נרגעה והתיישבה בכורסה הצהובה, שאספה בשיטוטיה ברחובות. התחילה לנשום נשימות עמוקות פנימה והחוצה, ממלאת את בטנה ומרוקנת, שואפת אוויר ונושפת את עצמה. מתמסרת להזיית בדידות וכמו ספירלה מתקרבת אל המרכז, כמו נחש מתעגלת סביב גופה. כשסיימה להפרות את עצמה, רגועה ושלווה קמה להשתין מודה לכל ההפרשות הטבעיות וההכרחיות. כשיצאה מהשירותים יכלה מחדש לפתוח חלונות ולרקוד בעיניים עצומות.
היא מתעוררת מוקדם כבכול בוקר, מתבוננת במראה רק כשהיא מצחצחת בתנועות נמרצות, רוצה כבר להרגיש טעם אחר בפיה. מתלבשת במהירות ויוצאת במהירות כאילו שיש לה לאן. היא הולכת, גם הליכתה מהירה, כמו רצה לתוך הרוח אפילו שהאוויר עומד. חוף הים הפך לאי משלה. בהליכה על החול הרגישה שהיא חלק מהטבע, חלק מהגלים, חלק מהעומקים. כל טביעת רגל שלה נמחקת, מתמוססת, הייתה כלא הייתה. זו האפשרות הטובה ביותר שלה להיות בלתי נראית, להמחיש לעצמה שהכל חולף. ככה היא לומדת לא להיאחז. הבוקר כשהלכה על החוף הרגישה עיניים עוקבות אחריה. היא הסתובבה כמה פעמים לאחור ולא ראתה דבר. בכל פעם שהסתובבה חדרה להכרתה הידיעה שהיא לא לבד, שהיא שוב מגיבה, מתייחסת לגירוי שהוא לא שלה. החליטה ללכת בעיניים עצומות כדי לא לפגוש עיניים אחרות. בצעדים הראשונים, פחדה שתיפול לבור, למים, פחדה להיתקל ושוב ליפול. קצב הליכתה מתגבר היא תוהה ממה היא בורחת, ככל שרגליה מתכווצות וקשה לה להתקדם היא מזהה שהחוץ כבד בתוכה. עזבה את החוף לביתה, בתנועות מהירות סובבה את המנעול ונכנסה, בתנועות מהירות נעלה, ניגשה לכל אחד מהחלונות והגיפה את התריסים ורק כשהכל היה חשוך נרגעה והתיישבה בכורסה הצהובה, שאספה בשיטוטיה ברחובות. התחילה לנשום נשימות עמוקות פנימה והחוצה, ממלאת את בטנה ומרוקנת, שואפת אוויר ונושפת את עצמה. מתמסרת להזיית בדידות וכמו ספירלה מתקרבת אל המרכז, כמו נחש מתעגלת סביב גופה. כשסיימה להפרות את עצמה, רגועה ושלווה קמה להשתין מודה לכל ההפרשות הטבעיות וההכרחיות. כשיצאה מהשירותים יכלה מחדש לפתוח חלונות ולרקוד בעיניים עצומות.
