cookie man
New member
חופש הדת
מהו חופש הדת? בקצרה - חופש הדת הוא החופש של כל אדם להאמין בכל דת שבה יבחר להאמין ולנהוג על פי חוקיה, ללא אפליה. מהי אם כן דת? דת היא מערכת של אמונות ומנהגים המציבה עקרון כלשהו (בד"כ אל) כקונצפט החשוב ביותר שמהווה את הסיבה ו\או את ההצדקה לכלל האמונות והמנהגים של הדת, ושהינו מושא להערצה ונתפס כדבר החשוב ביותר שיכול להיות. אני רוצה להתמקד בחלק הראשון – דת היא מערכת של אמנות ומנהגים (שהרי העיקרון העליון של כל דת הוא חלק מהאמונות של אותה הדת). לא יהיה עדיף להפוך את חופש הדת פשוט ל"חופש אמונות ומנהגים"? כך שיוגדר כך – "החופש של כל אדם להאמין בכל בדבר שבו יבחר להאמין ולנהוג על פי אמונותיו, ללא אפליה." כשמביטים על זה כך אנו מגלים שכבר יש לנו את החופש הזה – חירות המחשבה והדעה וחירות המצפון. אבל אם דת כבר מוגנת מעצם הגדרתה במדינה הדמוקרטית, מדוע הפרדתה של דת משאר סוגי האמונות והמנהגים והצבתה בעיקרון משל עצמה – עיקרון חופש הדת? מסתמן כאן אינטרס נבזי במיוחד. האינטרס לשריין את הדת לעומת אמונות ומנהגים אחרים ולתת לה מעמד מיוחד בפני החוק. כדוגמא אני אקח את אותו המקרה של איגוד הסייף הישראלי שנאלץ שלא לקיים את התחרות בשבת. אם הייתי חי את כל חיי עם האמונה שבימי שלישי אסור לי להניף כלי נשק, פשוט משום שכך הורי גידלו אותי, והייתי מפתח עקב כך מנהג שלפיו בימי שלישי אני נמנע אפילו מהרמת סכין מטבח כדי להכין לעצמי אוכל. ואז האיגוד היה מחליט לערוך את התחרות ביום שלישי. מה היה קורה אילו הייתי פונה לבג"ץ? האם החוק היה מגן עלי באותה המידה שהוא הגן על הסייף שומר השבת? לא. הייתי מקבל תשובה חותכת – אתה בחרת להשתתף בסייף וזאת בעיה שלך שאינך רוצה להניף כלי נשק בשלישי.
מהו חופש הדת? בקצרה - חופש הדת הוא החופש של כל אדם להאמין בכל דת שבה יבחר להאמין ולנהוג על פי חוקיה, ללא אפליה. מהי אם כן דת? דת היא מערכת של אמונות ומנהגים המציבה עקרון כלשהו (בד"כ אל) כקונצפט החשוב ביותר שמהווה את הסיבה ו\או את ההצדקה לכלל האמונות והמנהגים של הדת, ושהינו מושא להערצה ונתפס כדבר החשוב ביותר שיכול להיות. אני רוצה להתמקד בחלק הראשון – דת היא מערכת של אמנות ומנהגים (שהרי העיקרון העליון של כל דת הוא חלק מהאמונות של אותה הדת). לא יהיה עדיף להפוך את חופש הדת פשוט ל"חופש אמונות ומנהגים"? כך שיוגדר כך – "החופש של כל אדם להאמין בכל בדבר שבו יבחר להאמין ולנהוג על פי אמונותיו, ללא אפליה." כשמביטים על זה כך אנו מגלים שכבר יש לנו את החופש הזה – חירות המחשבה והדעה וחירות המצפון. אבל אם דת כבר מוגנת מעצם הגדרתה במדינה הדמוקרטית, מדוע הפרדתה של דת משאר סוגי האמונות והמנהגים והצבתה בעיקרון משל עצמה – עיקרון חופש הדת? מסתמן כאן אינטרס נבזי במיוחד. האינטרס לשריין את הדת לעומת אמונות ומנהגים אחרים ולתת לה מעמד מיוחד בפני החוק. כדוגמא אני אקח את אותו המקרה של איגוד הסייף הישראלי שנאלץ שלא לקיים את התחרות בשבת. אם הייתי חי את כל חיי עם האמונה שבימי שלישי אסור לי להניף כלי נשק, פשוט משום שכך הורי גידלו אותי, והייתי מפתח עקב כך מנהג שלפיו בימי שלישי אני נמנע אפילו מהרמת סכין מטבח כדי להכין לעצמי אוכל. ואז האיגוד היה מחליט לערוך את התחרות ביום שלישי. מה היה קורה אילו הייתי פונה לבג"ץ? האם החוק היה מגן עלי באותה המידה שהוא הגן על הסייף שומר השבת? לא. הייתי מקבל תשובה חותכת – אתה בחרת להשתתף בסייף וזאת בעיה שלך שאינך רוצה להניף כלי נשק בשלישי.