תגובה
המעסיק רשאי לבחור מתי ינצל העובד את ימי החופש שלו. יחד עם זאת, העובד רשאי לבקש לנצל ימי חופשה במועדים הנוחים לו ועל המעסיק להתחשב בבקשותיו או לנמק את סירובו בטעמים הגיוניים וסבירים. כמו כן, רשאי העובד לקחת יום אחד מהחופשה במועד שיבחר ויום אחד נוסף מתוך רשימת ימי חופשה לבחירה.
החופשה תהיה רצופה. עם זאת בהסכמת העובד והמעביד ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלק את החופשה, בתנאי שלפחות שבעה ימים מתוכה יהיו רציפים.
במהלך החופשה זכאי העובד לתשלום דמי חופשה בגובה השכר הרגיל שלו.
במקרים מסוימים ובמגבלות המפורטות בהמשך, ניתן לצבור ימי חופשה ולהעבירם משנה לשנה, עד 3 שנות עבודה אחרונות, אלא אם צוין בחוזה העבודה הסדר אחר, שמיטיב עם העובד.
אם המעסיק אינו מאפשר לעובד לצאת לחופשה שנתית בהתאם לחוק, ניתן להגיש נגדו תלונה ליחידת האכיפה במשרד הכלכלה.
עובד לא יכול להסכים לוותר על החופשה השנתית שלו או חלקה ואם הסכים, בגלל אי הבנה או לחץ של המעסיק אין להסכמה הזו תוקף מחייב.
התיישנות: חשוב לזכור שימי חופשה ניתן לתבוע רק לגבי שלוש השנים המלאות האחרונות במקום העבודה אלא אם נקבע אחרת בהסכם העבודה.
על מנת שהעובד "יאבד" את ימי החופשה הצבורים לזכותו, ובכדי שמעסיק יהיה רשאי "למחוק" אותם, על המעסיק להראות כי נתן לעובד אפשרות לצאת לחופשה, וכי העובד לא יצא לחופשה מסיבות התלויות בו (למשל אם העובד סירב לצאת לחופשה).
עם זאת חשוב להדגיש כי החובה להוציא את העובד לחופשה חלה על המעסיק. אם המעסיק מונע מהעובד לצאת לחופשה ולנצל את ימי החופשה שמגיעים לו, הוא לא יוכל למחוק את ימי החופשה הללו ממכסת החופשה הצבורה.
