ילדה סתומה
New member
חופשה
אין שנייה אחת לאונן בחופשות המשפחתיות האלה. אין שנייה אחת לבד. אפשר, כמובן, במקלחת- אבל גם זה תוך חילופי דברים עם המשפחה ותוך חפיפת שיער. בקיצור, עדיף לוותר.
הפנטזיות, לעומת זאת, רצו בראש נונסטופ. לא עוצרות לרגע.
ואז התחלתי לשחק.
לצאת במגבת מהמקלחת ולתלות את בגד הים לייבוש במרפסת. אופס, נפלה לי המגבת.
החולצה שלי נתפסה בפינת השולחן בחדר האוכל ונקרעה. אופס.
לאט לאט בניתי לי קהל. חבורת גברים שחיפשו אותי בכל מקום, שרצו לראות מה אעשה. ראיתי את העיניים המתחננות בבריכה, בבר, בחדר האוכל, בלובי. והכי- במעלית. הרטיבות שיגעה אותי. לא יכולתי לאונן, והייתי מגורה כל כך הרבה זמן. בשלב מסויים הרגשתי כאילו אם רק מישהו יגע בי בטעות כשהוא יחלוף על פניי- במרפק, או בכתף, או בגב- אני אגמור בצרחות.
השתעשעתי לי כי ידעתי שלא אצטרך לפדות את החוב, שלא יהיה שום מצב שאצטרך לשלם על המשחקים שלי.
"אני מצטערת", אמרה דיילת הקרקע באנגלית רצוצה, "לא נותרו מקומות לכולכם על המטוס. אוכל לשכן אתכם במלון סמוך ותעלו על הטיסה הראשונה בבוקר."
כולם היו צריכים לחזור לעבודה. כולם מלבדי- אני בשבתון.
מסע השכנועים הצליח. כולם עלו על המטוס, ואני נכנסתי למונית בדרכי אל המלון החדש. לבד. סוף סוף לבד. אולי הייתי אמורה לחוש בדידות, אבל השתכרתי מהחופש והעצמאות. הייתי צריכה ממש לעצור בעד עצמי מלאונן כבר במונית.
עמדתי בסבלנות וחיכיתי שפקידת הקבלה תתפנה ואוכל לקבל את המפתחות לחדרי, כששמעתי לחישה באוזני: "את כזאת זונה." לא הסתובבתי, אבל הנהנתי נמרצות. "כבר שבוע אני מחכה שתמצצי לי על המרפסת." לא שמעתי יותר לחישות, ואחרי דקה הסתובבתי- אך לא היה שם אף אחד.
קיבלתי חדר והתבקשתי להשאיר את המזוודות, מישהו כבר יביא אותן לחדרי. כשיצאתי מהמעלית שמעתי את הקול המוכר: "מה חשבת, שאת היחידה שלא עלתה על המטוס? הם מכרו הרבה יותר מדי כרטיסים. אנחנו איזה ארבעה כאן מהמלון ההוא. ארבעה שמחכים לך."
וזאת, גבירותיי ורבותיי, הבעיה עם דילים. את חיה באיזשהו סרט שאת במלון מלא בגברים איטלקיים וצרפתיים, מה שנכון, אבל הוא מלא גם בישראלים. והם באים איתך לשדה התעופה, ואחר כך גם למלון החלופי.
נכנסתי לחדר המלון שלי והזמנתי את הזר להצטרף. אין לי מושג איך קוראים לו וזה גם לא מעניין אותי. "תתפשטי מהר", הוא אמר לי, "לפני שהבל-בוי יביא את המזוודות." עשיתי את זה.
הבל-בוי לא נראה מופתע בכלל. למעשה, לא נראה שהוא שם לב שאני עירומה. הרגשתי שקופה. מושפלת. מובכת. הוא עמד שם כשחיפשתי טיפ בארנק שלי, ולא הייתה שום תגובה. רציתי לבכות. רציתי לקבור את עצמי. נתתי לו את הטיפ וזירזתי אותו החוצה.
הזר שהצטרף אליי, לעומת זאת, לא היה אדיש בכלל. אי אפשר להגיד שהוא היה גבר מושך. לא. גוף רופס, סימני התקרחות, גבות עבות מדי, אף גדול. ובכל זאת הייתי כל כך חרמנית שכל מה שרציתי באותו הרגע זה שהוא יזיין אותי. נשכבתי על המיטה, עצמתי עיניים והתחלתי לאונן. הוא הסתכל עליי קצת, ואז החליט סוף סוף להתפשט ולהתיישב על הפנים שלי. המשכתי לאונן במרץ, מעסה באגודל ימין את הדגדגן התפוח שלי, מכניסה אצבעות לכוס, וביד שמאל צובטת את הפטמות הזקורות עד כאב. לא ראיתי סיבה להפסיק לאונן רק כי אני מלקקת את חור התחת של גבר זר. ליקקתי וליקקתי, בהנאה אמיתית, והייתי כל כך מגורה מכל השבוע הזה שגמרתי תוך כדי. אחרי כמה דקות הוא קם ממני ונשכב על המיטה. לא היה צורך במילים. מצצתי כאילו הוא הזין האחרון עלי אדמות, כאילו אני יונקת שוקולד ממנו. השקעתי במציצה הזו את כל כולי. הייתי באטרף. מורעבת. ורק אחרי שהוא התיז את זרעו לגרוני קלטתי את הדלת הפתוחה למחצה, ואת הגבר העומד בה.
אין שנייה אחת לאונן בחופשות המשפחתיות האלה. אין שנייה אחת לבד. אפשר, כמובן, במקלחת- אבל גם זה תוך חילופי דברים עם המשפחה ותוך חפיפת שיער. בקיצור, עדיף לוותר.
הפנטזיות, לעומת זאת, רצו בראש נונסטופ. לא עוצרות לרגע.
ואז התחלתי לשחק.
לצאת במגבת מהמקלחת ולתלות את בגד הים לייבוש במרפסת. אופס, נפלה לי המגבת.
החולצה שלי נתפסה בפינת השולחן בחדר האוכל ונקרעה. אופס.
לאט לאט בניתי לי קהל. חבורת גברים שחיפשו אותי בכל מקום, שרצו לראות מה אעשה. ראיתי את העיניים המתחננות בבריכה, בבר, בחדר האוכל, בלובי. והכי- במעלית. הרטיבות שיגעה אותי. לא יכולתי לאונן, והייתי מגורה כל כך הרבה זמן. בשלב מסויים הרגשתי כאילו אם רק מישהו יגע בי בטעות כשהוא יחלוף על פניי- במרפק, או בכתף, או בגב- אני אגמור בצרחות.
השתעשעתי לי כי ידעתי שלא אצטרך לפדות את החוב, שלא יהיה שום מצב שאצטרך לשלם על המשחקים שלי.
"אני מצטערת", אמרה דיילת הקרקע באנגלית רצוצה, "לא נותרו מקומות לכולכם על המטוס. אוכל לשכן אתכם במלון סמוך ותעלו על הטיסה הראשונה בבוקר."
כולם היו צריכים לחזור לעבודה. כולם מלבדי- אני בשבתון.
מסע השכנועים הצליח. כולם עלו על המטוס, ואני נכנסתי למונית בדרכי אל המלון החדש. לבד. סוף סוף לבד. אולי הייתי אמורה לחוש בדידות, אבל השתכרתי מהחופש והעצמאות. הייתי צריכה ממש לעצור בעד עצמי מלאונן כבר במונית.
עמדתי בסבלנות וחיכיתי שפקידת הקבלה תתפנה ואוכל לקבל את המפתחות לחדרי, כששמעתי לחישה באוזני: "את כזאת זונה." לא הסתובבתי, אבל הנהנתי נמרצות. "כבר שבוע אני מחכה שתמצצי לי על המרפסת." לא שמעתי יותר לחישות, ואחרי דקה הסתובבתי- אך לא היה שם אף אחד.
קיבלתי חדר והתבקשתי להשאיר את המזוודות, מישהו כבר יביא אותן לחדרי. כשיצאתי מהמעלית שמעתי את הקול המוכר: "מה חשבת, שאת היחידה שלא עלתה על המטוס? הם מכרו הרבה יותר מדי כרטיסים. אנחנו איזה ארבעה כאן מהמלון ההוא. ארבעה שמחכים לך."
וזאת, גבירותיי ורבותיי, הבעיה עם דילים. את חיה באיזשהו סרט שאת במלון מלא בגברים איטלקיים וצרפתיים, מה שנכון, אבל הוא מלא גם בישראלים. והם באים איתך לשדה התעופה, ואחר כך גם למלון החלופי.
נכנסתי לחדר המלון שלי והזמנתי את הזר להצטרף. אין לי מושג איך קוראים לו וזה גם לא מעניין אותי. "תתפשטי מהר", הוא אמר לי, "לפני שהבל-בוי יביא את המזוודות." עשיתי את זה.
הבל-בוי לא נראה מופתע בכלל. למעשה, לא נראה שהוא שם לב שאני עירומה. הרגשתי שקופה. מושפלת. מובכת. הוא עמד שם כשחיפשתי טיפ בארנק שלי, ולא הייתה שום תגובה. רציתי לבכות. רציתי לקבור את עצמי. נתתי לו את הטיפ וזירזתי אותו החוצה.
הזר שהצטרף אליי, לעומת זאת, לא היה אדיש בכלל. אי אפשר להגיד שהוא היה גבר מושך. לא. גוף רופס, סימני התקרחות, גבות עבות מדי, אף גדול. ובכל זאת הייתי כל כך חרמנית שכל מה שרציתי באותו הרגע זה שהוא יזיין אותי. נשכבתי על המיטה, עצמתי עיניים והתחלתי לאונן. הוא הסתכל עליי קצת, ואז החליט סוף סוף להתפשט ולהתיישב על הפנים שלי. המשכתי לאונן במרץ, מעסה באגודל ימין את הדגדגן התפוח שלי, מכניסה אצבעות לכוס, וביד שמאל צובטת את הפטמות הזקורות עד כאב. לא ראיתי סיבה להפסיק לאונן רק כי אני מלקקת את חור התחת של גבר זר. ליקקתי וליקקתי, בהנאה אמיתית, והייתי כל כך מגורה מכל השבוע הזה שגמרתי תוך כדי. אחרי כמה דקות הוא קם ממני ונשכב על המיטה. לא היה צורך במילים. מצצתי כאילו הוא הזין האחרון עלי אדמות, כאילו אני יונקת שוקולד ממנו. השקעתי במציצה הזו את כל כולי. הייתי באטרף. מורעבת. ורק אחרי שהוא התיז את זרעו לגרוני קלטתי את הדלת הפתוחה למחצה, ואת הגבר העומד בה.
