חופשה נעימה

אנחנו די מסכימים

כל מה שאני מציין הוא את רציונל שעומד מאחורי החופשות הללו.

עוד שתי דברים,
הראשון ,לגבי הפטור מהשרות הצבאי, אני לא מנסה לחפש את קוהרנטיות, לאחר ששמעתי את הדוברים הנאמנים של היהדות מספיק פעמים מנסים להסביר את בקשתם לפטור ברור לי שמדובר במשהו בין עצלות לפחד מאובדן שליטה, ברור שלפי ההלכה החרדים היו צריכים להתגייס כדי להגן על העם והארץ , ובודאי לא לבקש פטור גורף באשר הם חרדים.

השני, לגבי הכוללים, מדובר במוטציה חברתית שנוצרה הדיוק כדי להימנע מהצורך להילחם, בעיון מקופיא בחזל רואים שזה לאמומלץ כדרך חיים ובודאי שלא לכלל, ואני אומר את זה כי אני לא באמת חושב שצריך לבדוק כל דבר כמה כסף הוא מוסיף למשק, וזכותו של ציבור להחליט מה יקר לו וחשוב לו ולשלם על כך מכספו או לבקש זיכוי מהמדינה במסגרת סעיף 46.
מה שנכנס לתוכו שיכנס ומה שלא אז לא.
 
סעיף 46? החכם אותי בבקשה

ברור לי שגם אתה לא מעריץ של מוסד הכוללים, הנקודה שלי הייתה שגם לשיטתם הם נוהגים בצורה לא הגונה כלפי החילונים (לא שזה מזיז להם).
 
ברור לי שלא מזיז להם

כל ההסברה החרדית מתבססת על לשיטתם ואיך לרמות את הפריץ.

סעיף 46 לפקודת מס הכנסה מאפשר לקזז את חיובי מס הכנסה כנגד 35 אחוז מסך התרומות וכו' (בדיוק מה שהיה מקל על תרומות לקרן עמר...).

אני סבור שזה סעיף הוגן מאוד, שמאפשר לאזרח במידת מה להחליט לאיזה צורך ציבורי או תרבותי הוא רוצה להפנות חלק מהמסים שלו עצמו, אני בעד להכליל מוסדות דת בהסדר הזה (מה שקורא בפועל) וזה המקסימום שאני מוכן שמוסדות דת לא שוויונים יוכלו לקבל מעוגת התקציב הכללית.
(זו היית סתם הצהרה אגב אורחא לא בהכרח קשור לדיון)
 
לגבי המשפט הראשון - אכן זה המצב

וצר לי שכך הוא.

לגבי סעיף 46 תודה על ההסבר, ואכן - אני סבור שזו גם דרך מצויינת לשמר מצב שבו כל ציבור מחזיק את עצמו. בעולם מושלם ניתן היה להפנות את רוב המיסים למטרה זו, וכך היינו מגלים בצורה ברורה האם אכן הציבור החרדי מסוגל להחזיק את עצמו...
 

שראליס

New member
אם הבנתי טוב אף אחד פה לא דיבר יחסי לחילונים

השאלה היתה מה ההגיון בזה וזהו
 
כשאתה שואל מה ההיגיון

אתה חייב להגדיר את מערכת הכללים לפיה אתה שופט את הנושא.

השאלה מה ההיגיון של החרדי במעשיו במסגרת מערכת הערכים הפנימית שלו, שונה מהשאלה מה ההיגיון של החרדי במערכת הערכים שקובעת את התקשורת בינו ובין החילונים.

מטא כללים הם אחד מסוגי השאלות שתמיד מסובך להתייחס אליהן, אבל הן חשובות יותר מהדעות הפרטיות של האנשים במדינה.
 
אתה לוקח את זה מדי אישית

מה שטענתי הוא, שהחופשות הן שפויות אם תיקח בחשבון את החגים.
אולי גם נתחיל לחשב את השבת.

אני לא בעד כוללים לא בעד ישיבות.
אני בעד חילון הארץ
הפרדת דת ממדינה דחוף!

אני בעד שכולם ילמדו ויעבדו וימצאו את מקומם בעולם,
ולא ייאלצו להתכופף לסדר היום החרדי
וללמוד גם אם זה לא מעניין אותם בכלל,
אלא רק בגלל שהחברה כופה עליהם.

הטענה שלי היא שיש צידוק לחופשות המועטות האלה,
ששוב,
רבים רבים רבים לומדים בהם ברצינות ככל יכולתם.
 
ומה שאת לא מבינה זה

שהשאלה מה שפוי ומה לא אינה בסמכותך אלא בסמכות המדינה, ויכולה להיקבע רק בהשוואה לשאר העובדים בה, וכיוון שעוד לא טרחת ללמוד מה הממוצע בתחום - כל מה שאת כותבת לא רלוונטי לכלום.
 
אני לא הנושא

הטיעון המוטעה שלך היה הנושא.

חבל שאת מפספסת את הנקודה הזו, כמו עוד כמה אנשים פה.
 
הערה שלי בנושא

אני מסכים עם מה שהיא כתבה שיש כאן כותבים חכמים ומבריקים (בלי ציניות), ואני מוסיף לכך גם יכולות מצטברות של השתתפות פעילה בדיונים במשך שנים.

לכן באופן היפוטתי זה מביא למצב שאפילו אם האנשים האנשים הללו היו טועים לחלוטין עדיין היכולות האקסטרווגנטיות שלהם מאפשר להם לקחת טיעון ולו הלא נכון ביותר (בהנחה שיש כזה דבר) ולתקף אותו בצורה יוצאת דופן, תוך שימוש בפעלולים וירטואוזים שלאו דווקא נובעים מעוצמת הטיעון כמו אלא יותר הם נובעים מעוצמתו של הטוען.

אני חושב, שבשלב מסוים זה יוצא מכלל שליטה כי יש הרואים בכך איום על היכולת שלהם להביע דיעות לא פופולאריות למרות שהם מאמינים בכך בכל לב, אבל מצד שני יתכן והם לא ישרדו את הויכוחים, ואז במידה מסויימת הם עלולים לחשוש לומר את דברם.

ברור שזה מצב לא רצוי, כי אין לאף אחד כוונה להשליט כאן דעה אחידה בדווקא.

אני מאמין בחשיבות הקריטית של כותבים מוכשרים לכתוב בפורום כאן ובכלל, אבל הם חייבים ללת לאנשים אחרים את היכולת להתפתח.

אני חושב על לימוד אמנות לחימה עם האדם הכי חזק בעולם נניח... צ'אק נוריס) אם כל פעם הוא יחבוט בי אין סיכוי שאצליח אי פעם ללמוד משהו, למעשה כל מה שאלמד הוא לדעת שצ'אק נוריס הוא גיבור גדול.

אני מניח שצ'אק נוריס מפיל אותי על הקרשים כלאחר יד, אז מה? ה אומר שצ'אק נוריס גיבור? זה אומר שצ'אק נוריס לא משתמש בכוחות שלו במידה ראויה, חשוב שצ'אק נוריס ישמור על הכוחות שלו למכות עם הרעים באמת, כשהוא עם חברים הוא יבחן בדניבותו ובכך שהוא יחנוך אנשים אחרים להיות כמוהו.
 
יפה משלת

תובנתי בנושא:

צ'אק נוריס המדובר חונך באמצעות הצבת נורמות לא מתפשרות, בעוד צ'אק נוריסים אחרים חונכים באמצעות ויתורים במקרים מתאימים לטעמם (כי כל אחד נותן את מה שהוא יודע בדרך שמתאימה לו), ובין כל הכוחות השונים האלה מתפתחים האנשים הראויים בצורה מתאימה, מתוך שילוב בין ההשפעות השונות.
 
שמע ישראל צ'אק נוריס הוא אחדדדד

ואין עוד צ'אק נוריסים מלבדו.

לגופם של דברים, אתה מציע סגנון של החוקר הרע והחוקר הטוב? כלומר אחד יכתוש את הכותבים ויציב סטנדרטים גבוהים וידרוש יישום קפדני.
ואילו השני יפנה אליהם בדברי הרגעה ויאמר להם זה בסדר כולם עוברים את זה ולבסוף מתרגלים (או שלא).
בעיניי, הסגנון הזה מתאים לאנשים שאנחנו רוצים לעשות עליהם מניפולציות, לא כאלה שאנחנו רוצים אותם כאן ועכשיו איתנו.
 
חוקר טוב וחוקר רע זו בהכרח מניפולציה?

לא חסרות משפחות שבהן אחד מההורים קשוח והשני רך יותר, וכל אחד מייצג חלק אחר בחינוך הילדים, ומדובר על שיטה שיש לה הרבה מעלות.

בדיוק כמו באימונים למשחק מכל סוג שהוא, המתלמד נכנס בהתחלה להתמודדות מול שחקנים חלשים יותר או כאלה שמשחקים בכוונה בצורה יותר עדינה, ולאט לאט הוא מתקדם להתמודדות מול השחקנים הטובים שלא מוותרים.
אם הוא מתחיל להתמודד בשלב מוקדם במיוחד מול השחקנים הטובים והקשוחים, באמת לא תהיה תועלת מבחינתו להתמודדות ולהיפך - הוא עלול להינזק ממנה, אך כאמור - שחקן חכם ידע איך לנווט בצורה חכמה את בחירת המתמודדים שלו.

יש צדדים לפה ולשם בתפקיד שבחרתי לעצמי, ולפעמים אני לא אוהב את המקום שאני נמצא בו, אבל אני נוטה להאמין שהוא מביא לא מעט תועלת לסביבה ולכן אני שמח לתפוס אותו.
 

חלושעס

New member
תרשה לי להעיר:

פחחח...
אם שיטות עינוי סיניות נחשבות בעיניך לאיזמל מנתחים חד ומבריק, אז יש לנו כנראה תפיסה שונה של המציאות.
טיעונים מבריקים כגון "האם אתה משתמש בנייר טואלט חתוך בשבת?" שמגיעים לפאנץ' ליין שמסקנתו שצריך לחזור בשאלה (עוד מעט יתנפלו עלי שעיוותתי את דברי בעהמ"ח) הם - לפחות בעיני - המקבילה המחב"שית של אמנון יצחק והמשלים הגאוניים שלו.
היה פעם שף בשם רונן דברת-בלוך ששגיא כהן כתב עליו שהוא מסוג השפים שצועקים "אני תותח" ובסוף יש מי שנתפס לזה. חבר שלי מהצד השני, תיאר את "סינדרום רב"ש: כשאומרים לך מספיק פעמים שהשמש זורחת לך מהתחת בשלב מסויים תשתכנע" בהתייחסו למאמנה של האלופה המיועדת.
אני לא יודע לאיזה קטגוריה מהנ"ל חברנו שייך ואם הביצה קדמה לתרנגולת, אבל אותי (וממה שאני קורא - בממוצע עוד משתתף אחד ביום בממוצע) שיטות הטיעון הטרחניות והמתישות שלו ממש לא גורמות לי להזיל ריר, מה עוד שהנ"ל גם לא מסוגל להכיל ביקורת.
לולי דמסתפינא (ובידיעה שייתכן שהעליתי את עצמי על המוקד / הקרבתי גופי למולך) לא הייתי טורח, אבל הידיעה שרבים ודוממים חושבים גם הם כך, והיו שמחים לדיון לא הומופוני, יותר מעשיר, ובשורה התחתונה: פחות מ-ש-ע-מ-ם - גרמה לי לעשות לה'.
(הייתי מוסיף עוד כמה מילים על בניית טיעון, והחלק של האסתטיקה בבניית טיעון משכנע, אבל נסתפק בכך).
 
למעלה