"חופים הם לפעמים"
חזרתי אתמול בשעת לילה מאוחרת,מארוע שהתקיים בצפון.
בדרכי ירושלימה,התלבטתי אם לעלות על כביש 6 או לנסוע דרך כביש החוף.
ה'וויז' פתר לי את הבעיה,הוא הציג לי כביש 6 הכי פקוק שיש.
כך שלא נותרה לי אפשרות אחרת,עליתי על כביש החוף ובסמוך לקיסריה החלטתי לעשות ביקור קטן אצל חברי הטוב,'הים התיכון'
הגעתי בסביבות 01:30 ומה אומר לכם?!
גן עדן לאוהבים.
עשרות זוגות שנשמו את אהבתם שם כאילו אין מחר,אלו צועדים שלובי ידיים, על שפת הים,האחרים יושבים על כוס יין במסעדה למרגלות החוף.
אלו תפסו להם פינה רחוקה והתעלסו להם עד כלות.
ובסה"כ ההרמוניה והרומנטיקה חגגו שם.
ואני.
עומד בודד, מביט באינסוף של הגלים,נרגע ממרוצת היום,ובד בבד מביט בכל אותם אוהבים ואוהבות.
מה אומר לכם?!
מחשבות נוגות התגנבו לליבי,לראות את כל האידיליה שפורחת מסביבי,ולהביט שוב בעצמי ולהשוות.
מתי??? מתי אהיה גם אני מר אהבה??מתי אסתובב לי גם אני עם עלמתי האהובה חופשי ומאושר על שפת חברי היקר 'הים הגדול'.
ידי האחת אוחזת מזה זמן רב בכוס היין,אבל היד השניה,מחכה לאחוז בך האחת שלי..
להיות שיכור ולא מיין....
מבטי נע חליפות בין אותם זוגות לבין גלי הים.
ולפתע הבזיקה בי מחשבה.
הגלים האלו אמרתי לעצמי אף פעם לא מתייאשים,כל פעם מחדש,עם כל המרץ ובכל הכוח,מתקדמים לכבוש מחדש את רצועת החוף,כאילו הייתה זאת הפעם הראשנה שלהם.
תלמד מהם.
אמרתי לעצמי,אל תתיאש!!!
עם כל הלהט והחיוניות, עם כל המרץ.
הם הגלים אמרתי לעצמי,מונח בחוק הטבע שלהם לא להתקדם מעבר.
אבל אתה????
השמים הם הגבול..
אז חברים,עם כל המרץ והאנרגיות,מסתערים על הכל מחדש,בדיוק כמו הגלים,רק שאנו לא נתנפץ לנו לרגלי החוף.
אנו ננוע קדימה הכי חזק שאפשר עד להשגת המטרה.
חזרתי לאוטו,והוויז שלי שואל אם להמשיך ניווט???
לא ולא.
מתחילים ניווט מחדש,אמיץ יותר ומרגש.
ניווט שמקפל בתוכו תקוות גדולות לעתיד וורוד ומאושר.
יום טוב לכולם.
חזרתי אתמול בשעת לילה מאוחרת,מארוע שהתקיים בצפון.
בדרכי ירושלימה,התלבטתי אם לעלות על כביש 6 או לנסוע דרך כביש החוף.
ה'וויז' פתר לי את הבעיה,הוא הציג לי כביש 6 הכי פקוק שיש.
כך שלא נותרה לי אפשרות אחרת,עליתי על כביש החוף ובסמוך לקיסריה החלטתי לעשות ביקור קטן אצל חברי הטוב,'הים התיכון'
הגעתי בסביבות 01:30 ומה אומר לכם?!
גן עדן לאוהבים.
עשרות זוגות שנשמו את אהבתם שם כאילו אין מחר,אלו צועדים שלובי ידיים, על שפת הים,האחרים יושבים על כוס יין במסעדה למרגלות החוף.
אלו תפסו להם פינה רחוקה והתעלסו להם עד כלות.
ובסה"כ ההרמוניה והרומנטיקה חגגו שם.
ואני.
עומד בודד, מביט באינסוף של הגלים,נרגע ממרוצת היום,ובד בבד מביט בכל אותם אוהבים ואוהבות.
מה אומר לכם?!
מחשבות נוגות התגנבו לליבי,לראות את כל האידיליה שפורחת מסביבי,ולהביט שוב בעצמי ולהשוות.
מתי??? מתי אהיה גם אני מר אהבה??מתי אסתובב לי גם אני עם עלמתי האהובה חופשי ומאושר על שפת חברי היקר 'הים הגדול'.
ידי האחת אוחזת מזה זמן רב בכוס היין,אבל היד השניה,מחכה לאחוז בך האחת שלי..
להיות שיכור ולא מיין....
מבטי נע חליפות בין אותם זוגות לבין גלי הים.
ולפתע הבזיקה בי מחשבה.
הגלים האלו אמרתי לעצמי אף פעם לא מתייאשים,כל פעם מחדש,עם כל המרץ ובכל הכוח,מתקדמים לכבוש מחדש את רצועת החוף,כאילו הייתה זאת הפעם הראשנה שלהם.
תלמד מהם.
אמרתי לעצמי,אל תתיאש!!!
עם כל הלהט והחיוניות, עם כל המרץ.
הם הגלים אמרתי לעצמי,מונח בחוק הטבע שלהם לא להתקדם מעבר.
אבל אתה????
השמים הם הגבול..
אז חברים,עם כל המרץ והאנרגיות,מסתערים על הכל מחדש,בדיוק כמו הגלים,רק שאנו לא נתנפץ לנו לרגלי החוף.
אנו ננוע קדימה הכי חזק שאפשר עד להשגת המטרה.
חזרתי לאוטו,והוויז שלי שואל אם להמשיך ניווט???
לא ולא.
מתחילים ניווט מחדש,אמיץ יותר ומרגש.
ניווט שמקפל בתוכו תקוות גדולות לעתיד וורוד ומאושר.
יום טוב לכולם.
