חוף הים

[תמיד משקר]

חוף הים

מפגש פורום, טיול משפחות ליד הים. כולם מגיעים משפחות משפחות, זוגות זוגות, רות מגיעה לבדה. נשואה, כך כתוב בכרטיס האישי שלה, אבל משהו בהתבטאויות שלה בפורום מרמז על אי שקט, על חוסר מנוחה, מרגע שאמרה שתגיע למפגש אני בדריכות, עוקב אחר התבטאויותיה, הצייד שבי קם לתחייה. היא לובשת חולצה אדומה, בד הודי רקום אוורירי וקל, משגע אותי לחשוב שבינה לבין החוץ מפריד מילימטר של בד קליל, שבשניות יכול להקרע. אני משתדל שלא להפנות אליה מבטים ישירים. אשתי בשטח, מורגלת בשמירה הדוקה ולוחצת. הכל מלא בהתרחשויות חברתיות שלא ממש מותירות לי שמץ של סיכוי לדבר איתה שניה לבד, לנסות לשלוח לה מבט. רות מעיפה מבט אדיש לסביבותיה, יושבת על החול, ברכיה מכופפות. רוח מהים מצמידה לגופה את בד החולצה. חזה גדול, עם תאורת השמש השוקעת אני מצליח לראות בחטף את קו המתאר של החזיה. תופס את עצמי בוהה בחזה שניה מיותרת, הוזה את עצמי יונק את פטמותיה שמתקשות למול רוח הים. נראה שהבהייה שלי מעוררת את אישתי לבקש ממני כוס יין אדום. אני מפטיר איזו שנינות וקם ממקומי, רות מביטה בי, אני רואה את אצבעותיה שחופנות חול ים, מרימות גרגרי חול וזורות אותו באויר הים. לשניה מבטינו נפגשים..

 

[פנטזלה]

היי אתה חייב להמשיך את זה

יש לסיפור אחלה פוטנציאל..... העם דורש המשך

 

[תמיד משקר]

רק בגלל שפנטזלה ביקשה

היא מביטה בי בזוית העין ומשפילה מבט אני נע בחוסר נוחות, מעיף בה מבט מהצד, היא מרימה אליי מבט ואני משפיל את שלי, מחזיר מבט וסוקר את החזה שלה מהצד אין טעם להכחיש: אני מיוחם על האישה הזאת אני מעיף מבט על אשתי, היא מפטפטת עם כמה חבר'ה, אני תופס אומץ ושולח אל רות מבט ארוך, היא מרימה אליי מבט ומבטינו מצטלבים, אני מפעיל כוח החלטה על מנת לא להשפיל שוב את מבטי, היא מביטה אל תוך עיניי, מבטה רך ומשרה תחושה של געגוע, אני מביט בעיניה, היא מביטה בי בשתיקה, לבי הולם אני מעיף מבט חושש אל אשתי ואז מחזיר אליה מבט ומזהה קצה של חיוך על פניה והיא מפנה מעט את ראשה לאחור ופותחת מעט את פיה, מגלה את שיניה הצחורות אני מסוחרר קלות, מוריד את מבטי בגלוי על קימורי גופה ומעלה אותו חזרה אל פניה, היא מסירה ממני את מבטה, מסתכלת סביב בפיזור דעת ואז שולחת את ידה אל תוך חולצתה ומסדרת את רצועת החזיה ואז מחזירה אליי מבט כאומרת: היית רוצה להכניס לשם את היד, נכון? אני מוריד את מבטי אל החזה שלה ומעלה בחזרה, מוריד שוב ושוב מעלה את מבטי אל פניה, פי יבש, אני חש את פניי לוהטים ואז היא קמה ומחליקה על בגדיה בידה ופונה ללכת בלי להעיף בי מבט אני מביט בה מבולבל, היא הולכת אל מחוץ לחוג הפעילות החברתית ואני יודע שאלך אחריה, היא לא צריכה לשלוח לי אפילו מבט מזמין, היא הולכת כמו גבירה, כמו טוריאדור המותיר אחרין את השור המובס, אני השלל שלה, כן אשתי או לא אשתי ואני קם אחריה

 

[פנטזלה]

איזה כייף לי....

אבל אוף איתך אתה מפסיק בשיא המתח.... קמת אחריה ו....

 

[תמיד משקרת]

היי, הנה אני עם ההמשך..

איזה שעמום, כל האנשים האלה. הברק שניתז מהם בפורום הופך להיות לדו שיח על עניינים שברומו של עולם: "יו, איזו עוגה מצויינת..את חייבת להביא לי את המתכון". שעמום. אפילו נמאס לי מלכרסם גזרים. לעזזל עם הדיאטה הזאתי. טובלת את הגזר בכוסית היין ומלקקת ממנו את היין, טובלת את שפתי ביין, טועמת את היין טיפין טיפין משפתי. החלטתי ביני לבין עצמי שאם אצליח לסיים כך את היין שבכוסית, זה יהיה סימן טוב שניתן כבר להתחפף. גם מהמשחק הזה נשבר לי ומחליטה לשתות את היין בלגימה אחת. כותבת לי בחול אותיות, משחקת לי קצת עם החול, אוהבת את תחושת החול בין אצבעותי, לתחוב את האצבעות לתוך החול, להרגיש איך הוא ממלא ועוטף את עורי, איך תזוזות של האצבעות מתרגמות להן למגע וזחילה וליטוף של החול בין אצבעותי. ואז קולטת פתאום את מבטו, ארוך ומשתהה. היי.. הוא נועץ מבט בפתח חולצתי. משפילה מבט לראות אם הכפתור פתוח, מה הוא נועץ בי מבטים שכאלה? החולצה תקינה, חשה אי נוחות מול מבטו. מזל שאשתו מנערת אותו פתאום, הוא מתעשת וקם ממקומו, לא לפני שמעיף בי עוד מבט, והפעם מביט בי בעיניים, מבוכה, משפילה את מבטי. מסתכלת עליו, נראה לי שהוא קולט את השעמום האינסופי שהמפגש הזה משרה עלי, חצי חיוך, נראה ששנינו משתעממים, מחייכת, הוא מחייך בחזרה ומרים בתנועת לחיים לעברי את כוסית היין שלו. סופסוף יש פה פרצוף ידידותי. מוצאת את עצמי משחקת בשרשרת שלי, מזיזה את הצדף שהשחלתי עליה רק לפני רגע ימינה ושמאלה. מכירה את התנועה הזאת, זאת בדיוק תנועת המבוכה, קולטת אותו מסתכל על גופי, מבט ארוך ואיטי מלמעלה למטה, הוא כבר לא מתבייש במבטו, כאילו אין אלוהים, אין אשתו. הוא מפשיט אותי במבטו, משתהה על עיני לכמה שניות, אני מרגישה את העוררות הזאת שכבר לא הרגשתי שנים ומבינה שכדאי שאתחפף מפה ומהר. מיישרת את החולצה, שוב ושוב היא נדבקת אלי בגלל רוח הים הזאת. אני קמה ופונה ללכת שלום אחרון והתנצלות בפני שניים שעוד התייחסו אלי היום , מסבירה משהו בדבר בעלי שחוזר היום מחו"ל אחרי העדרות של מספר חודשים ופונה ללכת משם, ושיקפצו לי כולם וביחוד בעלי, אותו המצאתי לצורך הפורום. השמש כבר שוקעת, יש משהו אפלולי בחוף הים, בשקט שלו בין ערביים. מתרחקת מהקבוצה ההומה לכיוון החנייה, הולכת קצת משונה, לא רגילה ללחת יחפה וכבר לא כל כך רואה איפה דורכת על החול. מחזיקה ביד אחת את הסנדלים שלי ואת התיק, ואז מגלה שביד השניה עדיין אוחזת את כוסית היין, שכחתי להחזיר אותה למקומה. תוהה אם לקחת את כוסית היין למזכרת הביתה או לחזור לראות שוב את כולם רק כדי להחזיר אותה, ואז שומעת קול מאחורי "היי, את יודעת שזאת גניבה? לקיחת כוסיות ממסיבה היא עברה פלילית שהעונש עליה חמור ביותר " מסתובבת לאחור ורואה אותו, שני צעדים נוספים שלו והוא קרוב קרוב כך שממש מריחה את נוכחותו, עוד לא מחליטה אם הוא מחייך או רציני והוא לפתע צוחק ואומר- "אל תבהלי , רות, חשבתי שאולי לא יזיק לך ליווי, את יודעת, מסוכן להסתובב לבד בלי השגחה.." ואליך, שקרן.

 

[תמיד משקר]

רוח ים

מבדרת את השיער, היא הולכת, אויר חם של ליל קיץ, היא הולכת, אני קם, רוצה לעשות צעד בעקבותיה אבל נעצר: אשתי. אני לובש הבעה של פיזור נפש ומביט סביב ואז אני קולט אותה במרכז החבורה, היא יושבת בגבה אליי, בידה כוסית היין ומישהו ממלא אותה מהבקבוק שבידו, היא מדברת עם מישהו אחר וצוחקת, אני מכיר את הצחוק הזה, עשר שנים שאנחנו ביחד, היא שיכורה. היא שיכורה והכוס שלה מתמלאת מחדש, הלב שלי הולם, זה עכשיו, אני פוסע בעקבות רות בצעד מהוסס, מביט שוב מבט חושש אחורה ורואה שאשתי מביאה את הכוס אל פיה ואני גם רואה יד של מישהו מחליקה על גבה, היא שוב צוחקת... דמותה של רות מיטשטשת באפילה, אני הולך אחריה בצעד מהיר, לאן היא הולכת, לאן היא לוקחת אותי? אני מצמצם את הפער ואני רואה שפניה מועדות אל החניה. מה אפשר להגיד לה? אני מתקרב עוד, לבי הולם, לא יודע איזה צעד לקחת ואז אני רואה בידה כוס יין, אני קרוב אליה, היא כנראה שמעה את צעדיי כי היא עוצרת ופונה אליי ואני מתעשת למרות הלב הדופק ואומר לה: "היי, את יודעת שזאת גניבה? לקיחת כוסיות ממסיבה היא עברה פלילית שהעונש עליה חמור ביותר" היא נראית מבולבלת לשניה ואני מיד מוסיף "אל תבהלי , רות, חשבתי שאולי לא יזיק לך ליווי, את יודעת, מסוכן להסתובב לבד בלי השגחה." היא עומדת עם הכוס בידה ומביטה בי, סוקרת אותי במבטה ולא אומרת דבר אני חש נבוך לאחר שהתלוצצתי בקול רם לנוכח השתיקה שלה, אני מחפש משהו נוסף לומר, היא שותקת ומביטה בי אני שותק ומביט בה היא בוחנת אותי במבטה כמו אומרת: ילד גדול, מה אתה עומד לעשות עכשיו? אני עומד כאן למבחן כמו נער מתבגר, זה מבחן ושנינו יודעים מה הפרס לזה שיעבור אותו בהצלחה, אני חייב להעז ואני לוקח החלטה וצועד אליה צעד קטן ונעמד ממש סמוך אליה, אני חש את נשימתה מולי חש את קירבת גופה ואני מטה כלפיה את פניי, ואז, כששפתיי עומדות לפגוש את שלה היא אומרת את המלים הראשונות שלה ששמעתי הערב: "ומה אתה חושב שאשתך תגיד אם היא תבוא לכאן לחפש אותך?" ...

 

[תמיד משקרת]

הוא מתקרב,

עומד מולי, מביט בי במבט גלוי, מרגישה חשופה למול מבטו קרבתו אלי לא מותירה מקום לספק לגבי כוונותיו, שומעת את הרעד בקולו כשהוא מדבר. הרעד הזה כובש אותי, סדק החולשה וההתרגשות שאני מגלה בעמידתו הבטוחה. הוא גבוה ממני ואני רוצה כל כך להתכרבל לתוך כתפיו, לחוש את חומו , את הגנתו מפני רוח הים. מסתכלת עליו ותוהה אם הוא יודע כמה אני משתוקקת, כמה התגעגעתי לאותה השתוקקות, כמה אני רוצה שהוא יקיף אותי בחיבוקו, כמה רוצה לנשום לתוכי את ריחו, את גבריותו. ובעיקר כמה כל זה מפתיע אותי, כאן ועכשיו, עם מישהו שאני בקושי מכירה. הוא מתקרב, מילימטרים ספורים בין גופנו, ראשי בגובה החזה שלו, החזה שלי נוגע קלות בבטנו. הוא מכופף כלפי את ראשו, שפתיו קרובות קרובות, מרגישה את הבל נשימתו.. ואז- כרגיל, חייבת לומר משהו, זה היה די שטותי, כאילו שהוא לא יודע שאשתו בסביבה, ואני שומעת את עצמי אומרת: "ומה אתה חושב שאשתך תגיד אם היא תבוא לכאן לחפש אותך?" הוא לוחש קרוב קרוב אלי: "היא תבין שלא יכולתי לעמוד בפנייך, ואז היא כנראה תהרוג אותך" מגע שפתיו רך כל כך, אני מתנשמת, מרימה את ידי וחובקת את צוארו, משחקת בקצוות אצבעותי בשערו הקצוץ, לא יכולה שלא לחייך ואומרת "זאת שטות אמיתית, אתה יודע, אבל זה כזה נחמד" הוא מתרומם, מושיט ידו, נשימתו מהירה, נוגע בחזה שלי ואומר: "את מבינה, אין סיכוי, אני פשוט חייב לדעת איך זה מרגיש, החולצה הזאת שעדיין נמצאת בינינו קצת מפריעה אבל תיכף גם זה יפתר.. ועוד לא שאלתי אותך איפה בעלך" מגע ידו חמים, הפער בין חום גופו לאויר הים הקריר גורם לי רק לרצות יותר ויותר, נוגעת בידי בקדמת גופו...

 

[תמיד משקר]

היא נוגעת בידה בגופי

אני חש את אצבעותיה מרפרפות על בטני ואז אני מתפוצץ, לא יודע מה עם בעלה ומה עם אשתי, אני רק יודע היכן גן העדן של גופה ממתין לי, הרעד ששולחת ידה בבטני מערפל עליי את חושיי, ביד אחת אני תופס את החזה שלה דרך הבד ובניה אני מקיף את גופה ומושך אותה אליי, האגן שלה נצמד אליי אל הבליטה שבמכנסיי ובינינו פורצת מערבולת, היא גונחת, אני תופס, ידה נועצת בבטני את צפורניה, אני תופס בחזה חזק יותר והחולצה שלה נקרעת, אני מושך את החולצה וקורע אותה לכל אורכה, היא נוהמת, נצמדת אליי, ידיי על פני כל גופה, ידיה על כל גופי, העור החם שלה, השדיים שלה, כמה הם גדולים, היא גונחת שולחת את ידיה לאחור ופותחת את החזיה, ידי אוחזת באחוריה, בשדיה, ידה תופסת את הזין שלי דרך המכנסיים, אנחנו לפתע שרועים על החול על קרעי החולצה שלה, אנחנו מתגפפים, מלטפים, שורטים, נושכים, מסירים בגדים, אני עליה, רגליה פשוקות, אני הודף אליה את האגן שלי, את האיבר הזקוף שלי, היא מרימה את האגן שלה, הזין שלי מוצא עצמו בתחתוניה, ידי תולשת בחוסר סבלנות את תחתוניה וקורעת אותם והאיבר לי מחליק פנימה, היא רטובה, היא משתוללת, אני בתוכה, אני בא והולך, נכנס ויוצא, ידי אוחזת בשד שלה, השד העצום שלה, היא נוהמת, שורטת אותי, אני במערבולת, מבחין בצד בקבוצת אנשים העוברת קרוב אלינו ונבלעת בין השיחים אבל לא יכול להפסיק, לא יכול להפסיק, בפנים, עמוק יותר, רטוב, כן, כן, מכניס, היא שורטת, נוהמת אל תוך אוזני, זה עולה, זה בא ו... אההההה אני גומר בתוכה בשאגה צרודה, תופס את אחוריה ושדיה הגדולים וגומר ומשפיך בתוכה כמויות עצומות, דוחף ודוחף ומשפיך עוד ועוד עד... עד שהכל נרגע לאט ויורד ואני נותר עליה, האיבר לי בתוכה והיא מתחתיי מתנשפת, ידיה רפויות מונחות על מותניי נרגעים לאט לאט חוזרים לעצמנו עד שבסוף קמים, מתלבשים אני רוצה לשאול איך נהיה בקשר אבל משום מה לא שואל דבר, רק מתלבש מחדש וכשאני מרים את מבטי היא כבר הפנתה אליי את גבה, גבה החשוף שעליו רק מתוחה רצועת החזיה והיא הולכת אל המכונית שלה, בידה קרעי החולצה שלה, בלי לזכות אותי במבט בעלה מחכה לה היא לא צריכה ממני שום דבר נוסף אני מסתובב והולך לי חזרה מבולבל הולך בשביל אל המדורה כאשר אני שומע קולות מהשיחים שלידם אני עובר אני מציץ מעבר להם ורואה את אשתי שרועה על גבה, חולצתה פתוחה ושדיה גלויים, חצאיתה מגולגלת עד מותניה, ירכיה חשופות, מישהו בגבו אליי מסיר מעליה את תחתוניה, שניים אחרים כורעים לידם ומחליקים בידם על בטנה ועל שדיה, ידה מכסה את פניה והיא ממלמלת: אני לא יודעת מה קורה אתי, אני כל כך שיכורה.

 

[תמיד משקרת]

../images/Emo48.gif

נפגש בשמחות ואולי בפעם הבאה, כל השישיה?

השקרנית.

 

[אני מת מקור]

ענק.

בהנחה שאתם שני אנשים שונים, אתם פשוט מעולים .

 

[תמיד משקר]

תודה

כן, אנחנו שני אנשים שונים ואם אני יכול להוסיף: המציאות עולה על כל דמיון

 

[תמיד משקרת]

הולכת לרכב, קרעי חולצתי בידי

על הסנדלים כבר ויתרתי, נותרו להם טבועים בחול עדיין די מבולבלת, תוהה לעצמי מה בעצם קרה פה, מנסה לחבר בין תחושת מגעו שעדיין מלווה את גופי, ריחו שמלווה אותי, מתחילה לחוש את צריבות שריטותיו בחזי, גרגירי חול שנדבקים לרטיבות זרעו שמכסה את ירכי וכל זה נראה לי הזוי כל כך מגיעה לרכב ולפתע נופלת עלי ההכרה שאין מפתחות. אני עומדת שם, לבושה בחזיה שחורה , מכנסיים, יחפה, מחזיקה בידי קרעי חולצה, ואין לי מפתחות לרכב. רכב נכנס לחנייה ואני נסוגה לצללים, ואז מבינה בדיוק מה עגום מצבי. חושבת שאולי אחכה במגרש, אולי מישהו יגיע ויקח אותי הביתה, אבל עם איך שאני נראית, איך אסביר מה שקרה פה ומה באמת קרה פה נסוגה עוד מעט לחוף הים, מנסה להתעשת, חוככת באם לחכות עד שיעבור מישהו, אולי להתקרב לחבורה העליזה ולנסות למצוא את בועז, מבלי שהאחרים יראו אותי. רעש, לחשושיות מכיוון השיח, אני מתכווצת. שלוש דמויות יוצאות מבין השיחים, שניים מהם רוכסים בגדיהם, השלישי אומר - "אחזור אחר כך, אשאר פה איתה". השניים נעלמים, השלישי מתרחק מעט. אני זוחלת לשיחים, חושבת אולי להתחבא שם. נבהלת. רואה אותה שרועה, חזה גלוי, חצאיתה מופשלת. אני חושבת שהיא ישנה, אני מתקרבת, נשכבת לידה, מניחה ידי על בטנה, מחבקת אותה. היא לוחשת, ספק ערה ספק ישנה, "רות, תודה שבאת".

 

[הנסיכה של הכוכב]

יש לזה המשך?

 

[תמיד משקר]

נראה לי

שאשתי היא זו שצריכה להמשיך מכאן מי מתנדבת?