חוסר קשב מתסכל...

[galgal2]

חוסר קשב מתסכל...

אני צריכה לפרוק קצת.
הבנים שלי בני 7. תאומים היפרים...
בזמן שהם עם רטלין הם מקסימים, חמודים, אפשר לדבר איתם, לתקשר.
לפני הרטלין - בבוקר, ואחריו, הם יוצרים אצלי הרבה תיסכול.
בבוקר (חלק מהבקרים) הם פשוט לא מקשיבים. אני אומרת להם להתארגן, אז הם רבים זה עם זה, זורקים כריות אחד על השני, רצים בכל הבית, צורחים, או מוציאים משחקים מהארונות ומהמגירות. לא יעזור כמה שאומר להם שהם חייבים להגיע להסעה ושיתארגנו, הם כאילו לא שומעים אותי. גם אחרי שכבר התלבשו, הם פשוט לא יוצאים פיסית מהבית. אני צריכה בסופו של דבר לקחת אותם ביד ולהוציא אותם מהדלת.
גם היום זה קרה והם איחרו להסעה וחזרו הביתה. נאלצתי להסיע אותם לביה"ס. וכעסתי.
אחר כך אני מרגישה רע שכעסתי, אבל זה קורה שוב ושוב. אני מתוסכלת, כועסת, מרגישה נורא, ושוב...
מה עושים עם התסכול הזה? איך מתגברים עליו? זה משגע שמדברים ומדברים ואין קשב, אין תגובה, אין הענות.

 

[מרב קובי]

תאומים ואחים שקרובים בגיל...

קודם כל אקדים ואומר שיש לי שלושה ילדים קרובים בגיל מתוכם שניים מאובחנים עם ADHD. וגם זוג נכדות תאומות זהות בנות חמש {כמעט}, שגרות קרוב אלי ואני נמצאת איתן הרבה באופן יחסי לסבתא, ושככל הנראה אין להן ADD משום סוג...
בקיצור- אכתוב מנסיוני המקצועי והאישי.

השעות הקשות עם כל ילד הן שעות הבוקר, כשצריך להתארגן ליציאה, ושעות הערב כשצריך להתארגן לשינה.
גם אצל ילדים ללא הפרעות קשב והיפר אקטיביות יש אחוות אחים, במיוחד אם הם תאומים או קרובים מאוד בגיל. זה לא משנה אם הם רבים או משחקים ו"עושים צחוקים" ביחד, בכל מקרה הם מסיחים את דעתו של האחד אל השני. ופנויים פחות לסדר היום, לחוקים והכללים של הבית או למה שאמא אומרת... וכשיש להם הפרעות קשב וריכוז, ובמיוחד בשעות שהם לא תחת השפעת הריטלין, אז כמו שאת אומרת זה מחמיר- אפילו מחמיר מאוד.

כשאנחנו מתיחסים לילד יחיד עם הפרעות קשב וריכוז, והיפר אקטיבי- אנו יודעים שלשלוח צעקה ד נ י ת צ ח צ ח ש י נ י י ם ע כ ש י ו !!!!!!!
זה לא עוזר בדרך כלל. או שהוא לא שומע {שמיעה סלקטיבית....לא חלילה בעית חרשות}, או שהוא צועק בחזרה- " ב ס ד ר !!!" אבל לא מבצע...

כשאת רוצה שילד יחיד יצחצח שיניים, ולא תצטרכי לומר לו 1000 פעם- כדאי להתקרב אליו, לגעת בו, לתפוס את המבט שלו, ולהגיד לו בשקט לגשת לצחצח שיניים. ובנוסף, לעמוד לידו, ולפעמים גם לעזור לו לקום- או לעזור לו פיזית להתחיל את הפעולה {יש לו קושי באתחול במיוחד אם הוא עסוק במשהו אחר}

כשיש תאומים, או אחים שקרובים בגיל- בנוסף לקושי לעבור מפעולה אחת לשניה- יש גם את הדרבון ההדדי להמשיך להתעלם מהמציאות. אם את נותנת הוראה כללית- "קומו!" "תתחילו להתלבש" "תצחצחו שינים"- זה מזכיר קצת את הסיפור על מישהו ואף אחד שתלוי בהמון משרדים בארץ. ההוראה הכללית לא נוגעת לאף אחד, לכן חשוב שכל ילד יקבל את ההוראה הספציפית לו. כך הוא יהיה אחראי על עצמו ולא על ה"זוגיות" של התאומים.
בנוסף , אם את רואה שהם ממשיכים להשתולל, או להתעלם מדברייך, גם כשהפרדת את ההוראות, וגם כשנתת הוראה אחת לכל אחד, וגם כשהתקרבת לכל אחד בנפרד, הסברת מה צריך לעשות, ועזרת לו להתחיל לבצע- הגיע הזמן להפרדת כוחות.
להעיר אותם לפי תור- ולדאוג שכל אחד יעשה פעולה אחרת - אפילו בחדר אחר- האחד בשרותים, השני בנתיים מתלבש, אחד נועל נעליים בסלון, השני אוכל ארוחת בוקר במטבח, וכן על זו הדרך.

ילדים עם הפרעות קשב וריכוז בגיל הזה מתקשים לנהל את סדר היום שלהם באופן עצמאי. הם זקוקים לתזכורות, ונוכחות מעודדת בכל רגע כשמתארגנים לקראת יציאה. מה שאנחנו עושים בדרך כלל- זה לקום בעצמינו יותר מוקדם , ועד שהילדים צריכים לקום- סיימנו את כל ההכנות שלנו. מאותו רגע ועד שצריך לצאת או שהילדים צריכים לצאת- אנחנו פנויים לחלוטין אליהם. אפשר לשים מוזיקת רקע למי שאוהב וזה לא מבלבל אותו. אבל בכל מקרה בגיל הזה- חשוב להיות איתם כל הזמן. עם הגיל וההתבגרות - ילדים מעדיפים שאמא תהיה פחות מעורבת בהתארגנות שלהם, ואז אפשר לעבור לשעוני עצר שעוזרים לילד או לנער להתמקד. או לאסטרטגיות אחרות.
שנה טובה , בשורות טובות, והרבה פחות תסכול.
איזה כיף זה תאומים...

 

[מרב קובי]

הסיפור על מישהו, כולם ואף אחד..

http://www.maagal-m.co.il/materials...y-about-everyone-someone-anyone-and-none.html


טוב, אולי זה לא ממש דומה לסיטואציה שתוארה, אבל זה תמיד אקטואלי...

 

[galgal2]

מרב, תודה!

אני באמת שמה לב שאני צריכה להיות צמודה לכל ילד כדי שיתארגן. עכשיו זה יותר קשה כי יש לי תינוקת בת חודש וחצי ואיכשהו היא תמיד מתעוררת ורוצה לאכול בדיוק כשאני צריכה להעיר אותם (אפילו שניסיתי להאכיל אותה לפני, איכשהו יוצא שהיא עדיין לא רגועה בדיוק כשאני צריכה להיות פנויה אליהם).
הם בחדרים נפרדים ואני מעירה כל אחד בנפרד, אבל ממש קשה ללוות כל אחד בהתארגנות לבד. אני קופצת מאחד לשני ומזרזת אותם. והם מצידם מתחילים לבקר זה אצל זה בחדר ולהציק אחד לשני, או להתחיל איזושהי השתוללות ברחבי הבית...
וגם כשהם מאורגנים, הם פשוט לא יוצאים!! הם בדרך לדלת, ואז - מסתובבים, הולכים לחדר, כי "אני צריך משהו", "אני מחפש משהו", "אני רק לוקח משהו", ואז נפתחות המגירות, או שמתחילים לצייר, או כל מיני רעיונות אחרים....
זה בכלל לא משנה שההסעה מגיעה בעוד 5 דקות, אין שום התייחסות לעניין.
בכל מקרה, אנסה להעיר ילד אחד קודם ולסיים איתו את כל ההתארגנות ואז להעיר את השני ולארגן אותו.

יש רגעים הזויים עם ילדי הק"ר...
באחד הבקרים אמרתי לבן שלי להתלבש. הוא הלך לחדר, התיישב ערום על הכסא והתחיל לשרוק במשרוקית...
זה היה נראה כמו רגע מתוך איזו קומדיה...