חוסר ציפיות

ינוקא1

New member
חוסר ציפיות

הפחתת הציפיות מאנשים אחרים וגם מעצמינו הוא אחד הדברים שמעידים על התקדמות בעיני.

לאדם מואר , זה לא משנה האם הוא קבצן או נסיך - בכל מקרה הוא שואל את עצמו תמיד "מה נכון ?" ופועל.

הוא לא "אונס" את המציאות להתאים לציפיותיו.
הוא גם לא נכנס לדיכאון ולבהלה אם המציאות שונה מציפיותיו.

הוא פשוט מקבל את המציאות מחדש בכל רגע , ובכל רגע שואל את עצמו מחדש "מה נכון ?"
כלומר , אצל אדם מואר , "חישוב המסלול מחדש" נעשה כל רגע.

אך ככל שהאדם פחות מואר ויותר "מקובע" , אז "חישוב המסלול" נעשה לעיתים רחוקות יותר.
 

neophile

New member
אני מסכים מאוד !

אבל אני חושב שיש עוד נתונים שצריך לקחת בחשבון .
&nbsp
מה שאתה קורא לו חישוב מסלול מחדש - אני קורא לו גם אינטיליגנציה ולכל מרכז יש אינטילגנציה משלו .
&nbsp
יש מקרים של אנשים שיכולים להיות מאוד אינטילגנטים במרכז מסויים בעוד ששאר המרכזים מוזנחים .. זה אפילו נדמה לאנשים במערב בתור אידיאל שיש לשאוף אליו - "הפרופסור המפוזר" שתמיד שוכח את המטרייה שלו .
&nbsp
חשוב מאוד לפתח את כל המרכזים במקביל- לכן ההתחלה של ההתפתחות יכולה להיות קשה מאוד - בה אדם צריך להתייחס למרכזים הלא מפותחים שלו והרבה פעמים זה גם מה שמוביל אדם להתפתחות - ההתבוננות הזאת בעצמו והראייה שיש בו אספקטים לא מפותחים שמגדירים בצורה חזקה מאוד את התגובות שלו בחיים .
&nbsp
זאת בעצם השאיפה למאסטריות על עצמנו וזה עניין מאוד פראקטי שלא צריך להסתבך איתו עם כל מני פארדוקסים שיכליים של האם המציאות היא אשלייה והאם השכל החושב יכול לתפוס אמת וכו' ...
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

ינוקא1

New member
אמת.

מסכים מאוד עם הערתך.
לכן אני דוגל בתרגולים פיזיים כמו צ'י גונג , כי כאשר התרגול הוא תרגול פיזי , אז המודעות נכנסת גם למרכזים הפיזיים - הנמוכים ביותר.

כנ"ל כאשר שואלים "מה נכון ?" ומיישמים.

הכלל הוא שכל תרגול או השגה רוחנית צריכים בסופו של דבר להגיע אל המציאות הפיזית או אל הגוף הפיזי.

כנ"ל המבחן של כל השגה רוחנית הוא איך היא מתבטאת במציאות הפיזית.

כל חוויה רוחנית שאיננה מגיעה אל הפיזי , ואיננה משפיעה על הגוף או על המציאות הפיזית , היא חוויה בערבון מוגבל.

גם מנסיוני האישי :

למדתי קבלה בסביבות גיל 20 , אך הרגשתי שזה לא שינה את מציאותי כאדם.
עדיין הייתי אותו אדם עם אותן בעיות , ואולי אפילו עם יותר בעיות מאדם רגיל.
הלימוד שלמדתי לא השפיע על הפיזי.

רק כשלמדתי רפואה סינית וצ'י גונג , רק כ10 שנים אחר כך , הצלחתי להוריד את אותן ההבנות הקבליות לתוך הגוף.

רק אז הלימוד מלפני 10 שנים קיבל משמעות. כי הבנתי אותו ברמה הגופנית.
ורק אז הבראתי.

לכן מבחינתי היום - לימוד רוחני שאיננו מגובה בתרגול פיזי כלשהו , איננו שלם.
 
הארה היא

חשבון בינארי.
אפס או אחד.
או שאדם בהארה, או שהוא לא.
לכן אין "פחות" או "יותר" מואר.
אפשר לומר מפותח רוחנית, יותר או פחות.
 

ינוקא1

New member
אני חושב שזה לא בינארי

וזה כמותי.

יש חדר חשוך לגמרי , יש מואר לגמרי , ויש באמצע.

ולפעמים באותו אדם יש חדר אחד מואר (נניח התודעה השכלית) , וחדר אחד חשוך (נניח התודעה הפיזית).

כך שיש מצבי ביניים.
 
בדיוק כמו

שיש הריון לגמרי ויש אי-הריון לגמרי.
אין באמצע.
אתה יכול להתחיל עם פילוסופיות מוזרות: "היא מתכוננת לקיים יחסים לא מוגנים..." או שטויות כאלה.
או שאישה בהריון או שהיא לא.

או שאדם בהארה.
או שהוא לא.
"אמצע" הארה, יכול להיות משהו מאוד סימפטי.
הארה זה לא.
 

ינוקא1

New member
אור זהו דבר כמותי , שאתה יכול למדוד.

ובסופו של דבר , מבחינתי האישית יש רק דבר אחד משנה -
לא אנשים מוארים , אלא מעשים מוארים.

כל השאר זה בלבולי מוח.
מי שהגיע ל"חוויות הארה" , לא הגיע לכלום - בעיני.

מי שבחירותיו בחייו מוארות - הגיע לדבר אמיתי.
 
לא ידידי

יש הבדל בין אור (כפי שהפיזיקה רואה) לבין הארה.
"מעשים מוארים" זה בלבול מוח.
כך גם "בחירות מוארות".

איך אדם לא מואר יכול לדעת אם מעשיו מוארים או לא.
הלוא "הדרך לגהנום רצופה...".
יכולה להיות הכוונה הטובה שבעולם, אבל היא נוגדת כל חוק טבע אפשרי.

"לא הגיע לכלום" אומר זה שלא חווה.
אבל, נכון, לחוויה חד-פעמית יש המגבלות שלה.
זו צריכה להיות חוויה מתמשכת, שוב ושוב ושוב...
עד, שבהארה, היא נמצאת שם כל הזמן.
גם כשאדם ער, בפעילות הכי נמרצת שלו.
גם כשהוא ישן.
גם כשהוא חולם.
אחרת זו איננה הארה.
 

ינוקא1

New member
אחד הגילויים שהיו לי בעבר

זה שהאור , כפי שהפיזיקה רואה אותו , הוא גם האור הרוחני.

הארה זו פשוט יכולתך כאדם להכיל יותר ויותר אור מבפנים.

ועם זאת מבחינה מסוימת הוא גם שונה מהאור הרוחני - הוא נמצא בתוך "כלי" שמבדיל אותו מהאור הרוחני.

וההסבר של זה הוא ארוך ומורכב ואין כאן מקומו.
 
מעולה

קח פוטומטר ונסה למדוד את "כמות האור" של לייטפלייק.
של בן.
שלך.
שלי....
אחרי זה תגיד לי שאור בפיזיקה ואור רוחני הם היינו-הך.
 

ינוקא1

New member
את חטאי אני מזכיר ...

שפעם הייתי עושה זאת - לא באמצעות פוטומטר אלא באמצעות "ראיה רוחנית".
וכך ניסיתי לדרג מי מפותח יותר ומי פחות .. . .

כמובן שהיום אינני עושה זאת , כי זה כל כך מורכב , שזה לא יאומן.
כי אומנם האור הוא אותו דבר בכל מקום , אבל הכלים שמכילים אותו הם רבים ושונים ומתחלקים בין עשרות מימדים - וזה אצל כל בן אדם.

כך שכל הבדיקות הללו הן חסרות טעם.

אך בבסיס , התפתחות רוחנית היא היכולת להכיל יותר אור , או ליתר דיוק , לגלות את האור הנמצא אצלך בפנים.
לכן לעומת תודעה של כוכב כמו השמש , למשל , התודעה שלך היא הרבה פחות מתודעה של אבן. גם אם אתה חושב את עצמך ל"מואר".
ויש יצורים אחרים שלעומתם תודעת השמש היא קטנה מאוד.
וכך עד ההוויה עצמה - שהיא אור ללא זמן וללא מקום וללא שום כלי שמכיל אותו.
רק מכיל את עצמו (ואפילו את זה לא נכון להגיד).

כיום גם הפיזיקה המודרנית שרואה את מהירות האור כדבר קבוע , ואת הזמן והמרחב כדברים יחסיים אליו , כבר מתקרבת להבנה זו.
 

ינוקא1

New member
בהחלט מצחיק


גם אני הגעתי לדירוגים הללו בעקבות ספר "גאוני" (במרכאות) שקראתי בשם "עוצמה מול כח" , שמדרג אנשים דתות וכו' בעזרת קינסיולוגיה.

אגב , לקח לי שנים להיפטר מהצורך הזה "לדרג" ...
 


כמובן שלכל אחד מותר לקרוא למה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה.
אם מישהו מחליט ש"הארה זה מצב X", אז זוהי לגמרי זכותו. זאת רק מלה.

עם זאת, רוב המדריכים והמורים בכל הזמנים מסכימים איתך לחלוטין:
"הארה" היא יחסית; וקיימים סוגים רבים ושונים של הארה, כמו גם דרגות רבות ושונות שלה.

"אדם מואר" זהו מושג יחסי.
וחלקית גם סובייקטיבי.
בשביל אלמוני, פלוני מואר.
בשביל מישהו אחר, הוא ממש לא.

המושג "הארה" משמש בצורה שונה לגמרי כאשר הוא משרת חשיבה פילוסופית, הכנה תיאורטית או פעולה מעשית הקשורה בו. כאשר הוא פילוסופי או תיאורטי, אפשר להשתמש בו כך או אחרת, איך שרוצים כדי שישרת את המבנה הפילוסופי/תיאורטי בו עוסקים באותו רגע; וכשהוא מעשי, בשירות של פעילות פנימית מאירה כלשהי, גם אז רשאי המורה/התלמיד להשתמש בו בכל צורה מועילה שהיא, לפי מיטב הבנתו.
כך או אחרת, זה רק מושג.

לכל מורה/תלמיד יש את שיטותיו והבנותיו שלו בעניין הזה של "כיצד המושג הדמיוני הזה שנקרא 'הארה' (שהרי כל המושגים הינם דמיוניים) יכול לעזור".
וכן, יש גם מורים/תלמידים שמצאו כי מושג "מוחלט" של הארה יכול לעזור במשהו.
בדרך כלל, זה יהיה כך באופן זמני בלבד.
בטח ובטח כאשר המציאות שעליו מושג זה הצביע, נתגלתה.

תפישת דברים כמוחלטים הינם מסימני ההיכר של מיינד בלתי בשל: "או שזה ככה... או שזה ככה. נקודה".
במיינד הבלתי בשל, הכל נוטה להיחלק לשניים; יש "נכון" ויש "לא נכון", יש "מואר" ויש "לא מואר", יש "הריון" ויש "אין הריון", יש "לילה" ויש "יום" וזהו זה. במיינד בשל יותר, עדיין יש אפשרות לחלק דברים לשניים ("נכון" ו"לא נכון", "מואר" ו"לא מואר", "לילה" ו"יום" וכולי), אך זוהי כבר לא "המציאות הבלעדית", אלא רק צורת חשיבה שלפעמים היא הכי יעילה ומתאימה ביחס לדבר מה, לפעמים פחות ולפעמים בכלל לא.
בקיצור, החבר'ה איתך בעניין זה, ינוקא.
 

ינוקא1

New member
על הפירוט !


וזה נחמד שיש חבר'ה איתי (למרות שכשיש יותר מידי חבר'ה איתי אז אני מתחיל לדאוג
)
 

ינוקא1

New member
אני , אגב , מוצא במושג

"הארה" חשיבות עצומה.

גם אם הוא רק אידאל שלעולם לא נשיג אותו בשלימות , חשוב "להבין" אותו מכמה שיותר צדדים.

כי בכך נוצרת כלפיו התכוונות חזקה מאוד , שמקרבת אותנו אליו.
 
ברור שכשאתה

מדבר על הארה, אתה מדבר על משהו שונה לחלוטין מאיך שאני רואה את המצב.

הארה היא (כמעט) הדבר היחיד שקיים שהוא מוחלט.
אם מדברים על הארה יחסית, זה משהו חביב.
הארה זה לא.

מורה נאור לא רק מסביר לך מהי הארה.
הוא נותן לך גם את הכלים העצמתיים ביותר איך לחיות הארה.
 
גם זאת דרך לראות את הדברים... וזוהי זכותך המלאה לראותם כך.

באם זה תורם לך (מועיל לך) ו/או
באם מנסיונך זה כך (כלומר, זוהי האמת למיטב בדיקתך עד כה)
אז מי אני - או כל אחד אחר - שיגיד לך אחרת?
אני מקווה שתמשיך לדבוק, בזהירות המתבקשת, בכל מה שלמיטב הבנתך ונסיונך, כדאי לך לדבוק בו.

שהרי אם אינך עושה כך אז... למה ניתן לצפות?
כל הכבוד על ההתמדה

והמשך התבוננות ולמידה נעימות!
אני מניח שאתה בעד התבוננות ולמידה וממשיך לקיים אותן ולפתח אותן בחייך (יש מצב שבלעדיהן לא היית מגיע אל שיטת המדיטציה ממנה אתה כה מרוצה כיום).
 
התנסות, ידידי, התנסות

לא איזו תיאוריה עלומה.

אבל.
לך הסבר למי שאינו יכול לראות צבעים את ההבדל בין אדום לארגמן...
עד שלא תתנסה, (במה שמהרישי מהש יוגי קורא לו "הארה" או התנסות בטרנסנדנטלי), תמשיך לתאר "הארה" כמו שאתה מתאר.
לא שזה תאור או התנסות שאינם קיימים.
זהו תאור שאינו דומה אפילו להארה.
 
למעלה