חוסר מנוחה
כבר כמה ימים שאני מסתובב בחוסר מנוחה. בוהה הרבה. ישן מעט. מרים ספר ביד ולא מצליח לקרוא. מחזיר את התינוקת מפארק לאמא שלה אחרי חצי שעה, במקום להעלם איתה לבוקר שלם. נכנס למטבח, לחדר העבודה שלך, לאמבטיה ועוצר בפנים, לא זוכר בשביל מה נכנסתי בכלל. אתה שם לב כמובן. אבל אני רואה שאתה לא יודע מה לעשות. ניסית לארגן סשן עם הצעצוע, אבל הוא נסע להורים שלו לחג. לקחת אותי לאכול במסעדה מפוארת, אבל אני רק שיחקתי עם האוכל במזלג וחייכתי אליך חיוכים מעורפלים כשניסית להצחיק אותי, לא ממש מקשיב. בסוף נמאס לך. כשהגענו הביתה זרזת אותי לחדר השינה. מזגת לי כוס וודקה, ואז עוד אחת. ושלישית. ציווית עלי להתפשט. קשרת את מפרקי ידי אל עמודי המיטה. ונגעת בכולי. זה לא היה ליטוף. ממש לא. הרבה יותר חזק. אם זה לא הייתי אני בטח היית מכביד את המגע שלך יותר. אבל נשארת רק על גבול הכאב. מאדים את העור אבל לא ממש חובל או משאיר סימנים. יותר מסמן כל סנטימטר שלי כשלך. כשניסיתי להתפתל ולהתחמק אחזת בי חזק יותר. אני יודע שאם הייתי מפסיק היית מניח לי. אבל לא הפסקתי. רציתי שתכביד את ידך עלי. הרגשתי כאילו שכל הגוף שלי מגרד ורק המגע שלך יקל עלי. ״אתה רוצה שאניח לך?״ שאלת אותי, מביט בעיני. חשקתי את שפתי וטלטלתי את ראשי. לא. חייכת. כשסיימת, כשגופי נרפה סוף סוף ויבבתי בזרועותך. אחרי שגמרת ואני גם והתרת את זרועותי ועירסלת אותי בחיבוקך, ראיתי שכל גופי אדום וחבול. אני יודע שמחר יהיו לי חבורות כחולות, שישארו כמה ימים, יסגילו ויצהיבו, יציקו ויזכירו לי את הלילה הזה. מזל שחורף. הקפדת שלא להשאיר סימנים שיראו מעבר לגבולות הבגדים. והבטתי בך ישן בשלווה. והרגשתי הרבה יותר טוב.
כבר כמה ימים שאני מסתובב בחוסר מנוחה. בוהה הרבה. ישן מעט. מרים ספר ביד ולא מצליח לקרוא. מחזיר את התינוקת מפארק לאמא שלה אחרי חצי שעה, במקום להעלם איתה לבוקר שלם. נכנס למטבח, לחדר העבודה שלך, לאמבטיה ועוצר בפנים, לא זוכר בשביל מה נכנסתי בכלל. אתה שם לב כמובן. אבל אני רואה שאתה לא יודע מה לעשות. ניסית לארגן סשן עם הצעצוע, אבל הוא נסע להורים שלו לחג. לקחת אותי לאכול במסעדה מפוארת, אבל אני רק שיחקתי עם האוכל במזלג וחייכתי אליך חיוכים מעורפלים כשניסית להצחיק אותי, לא ממש מקשיב. בסוף נמאס לך. כשהגענו הביתה זרזת אותי לחדר השינה. מזגת לי כוס וודקה, ואז עוד אחת. ושלישית. ציווית עלי להתפשט. קשרת את מפרקי ידי אל עמודי המיטה. ונגעת בכולי. זה לא היה ליטוף. ממש לא. הרבה יותר חזק. אם זה לא הייתי אני בטח היית מכביד את המגע שלך יותר. אבל נשארת רק על גבול הכאב. מאדים את העור אבל לא ממש חובל או משאיר סימנים. יותר מסמן כל סנטימטר שלי כשלך. כשניסיתי להתפתל ולהתחמק אחזת בי חזק יותר. אני יודע שאם הייתי מפסיק היית מניח לי. אבל לא הפסקתי. רציתי שתכביד את ידך עלי. הרגשתי כאילו שכל הגוף שלי מגרד ורק המגע שלך יקל עלי. ״אתה רוצה שאניח לך?״ שאלת אותי, מביט בעיני. חשקתי את שפתי וטלטלתי את ראשי. לא. חייכת. כשסיימת, כשגופי נרפה סוף סוף ויבבתי בזרועותך. אחרי שגמרת ואני גם והתרת את זרועותי ועירסלת אותי בחיבוקך, ראיתי שכל גופי אדום וחבול. אני יודע שמחר יהיו לי חבורות כחולות, שישארו כמה ימים, יסגילו ויצהיבו, יציקו ויזכירו לי את הלילה הזה. מזל שחורף. הקפדת שלא להשאיר סימנים שיראו מעבר לגבולות הבגדים. והבטתי בך ישן בשלווה. והרגשתי הרבה יותר טוב.
