חוסר התחשבות....

[זימרת שיר]

חוסר התחשבות....

שבוע שעבר עשיתי בדיקת EEG. תוצאות עדיין אין, אבל התקפים יש גם יש. וכל התקף גורם לי לפחד שיבואו בעקבותיו עוד ולכן אני משתיקה את עצמי למשך יום-יומיים.. הבעיה היא.. שאני בשנת שרות, וכל יום-יומיים כאלה עולים לי בימי מחלה, לא שיש מחסור בימי מחלה אבל העובדה הזו כבר מתחילה לא למצוא חן בעיני מעסיקיי והם בטוחים שהכל תירוצים ושאני סתם מחפשת חיים קלים וחופשיים.. ואני לא יודעת מה לעשות.. ממש לא נעים לי.. גם אתם נתקלתם איפעם בחוסר התחשבות בגלל התקפים? מה עשיתם במצב כזה? ממני ה

, על סף התקף חדש בגלל הלחץ....

 

[חייםלוי]

אני מבין את הפחד מההתקפים אבל

הפחד לא צריך לשתק אותך מהפעילות הרגילה. (אני יודע שזה קל לכתוב וקשה לבצע). בספר של ד"ר לרמן מחלה עם תקווה יש סיפור על פועל בנין שהיה חולה אפילפסיה פעילה. בכל פעם שחש שצפוי התקף היה הולך הצידה מקבל את ההתקף ואחריו היה חוזר לעבודה. זה כבר קצת מוגזם אבל גם לא ללכת לעבודה יומיים אחרי התקף זה מוגזם. את יכולה ללכת למחרת לעבודה בלי בעיה. בקשר לתירוצים וכד' האם יודעם במקום בו את עושה את שנת השירות שיש לך אפילפסיה? אם כן את יכולה, אולי להזמין את גלית וצוותה מהמרכז להסברת האפילפסיה. יש לינק לאתר שלה בצד שמאל של המסך. היא תשמח לבוא ולהסביר.

 

[זימרת שיר]

הבעיה היא שאחרי שקורה לי כזה דבר

אני נורא טושטושית ונורא עייפה ולפעמים נשארים לי כאבי ראש חזקים כך שאין לי בררה אלא להישאר לנוח. זה לא רק בגלל החשש. והם יודעים שאני עכשיו בודקת את החשש לאפילפסיה, אמרתי להם, והם גם מכירים מקרוב את הדבר הזה כי אמא של אחת הילדות שאנחנו עובדים איתה חולה בזה, אבל בכל זאת, משדרים לי שזה לא נראה להם שאני ככה 'מבריזה' רבות וגם אני לא עונה להם לטלפונים כי אני מגמגמת אז הם בטח חושבים שאני מתחמקת (אני מחזירה SMS). בקיצור, אני נורא מסובכת ומתוסבכת בגלל זה, וכותבת את ההודעה תוך כדי בכי..

 

[חייםלוי]

ברור שבאותו יום בו יש לך התקף את לא

יכולה לחזור לעבודה אבל למחרת אפשר כבר בלי חשש. להישאר עוד יומיים בבית רק מכביד, לפי דעתי. עצם העובדה שאת מעסיקה את עצמך בעבודה יכול להפחית חששות. אני מציע שתדברי אתם בגלוי ותסבירי להם שאחרי התקף יש חלך כאבי ראש ותשישות גדולה - אלה מאפיינים ידועים של התקפי אפילפסיה ואם יש לך התקף, למשל בבוקר, את פשוט לא יכולה ללכת באותו יום לעבודה. תסבירי גם שאת תעשי מאמץ לבוא למחרת. תגישי עוד שכל זמן שאת עוד לא מאובחנת ועוד אין לך טיפול תרופתי, וגם קצת אחרי כן , הרי למרות כל המאמצים הכנים שלך לא תוכלי להיות בעבודה ביום בו יש לך התקף. נראה לי שאם הם כבר יודעים על מה מדובר הרי ששיחה כנה כזאת תוכל להפיג חששות וכעסים משני הצדדים. גם אני כשניהלתי צוות עובדים והיו לי כמה עובדים עם מחלות שונות העדפתי שיגידו ישירות שהם לא יכולים לבוא היום מסיבה זאת וזאת מאשר שיתחמקו.

 

[זימרת שיר]

לאחר שיחה איתם גיליתי שסיבת הכעס

שלהם היתה אחרת... הם התקשרו אליי המון פעמים, לא עניתי כי כל מילה שלי זה היה גימגום. ואז אחותי הצעירה ענתה ומי שהיתה מעבר לקו התעקשה לדבר איתי, למרות הסבריה של אחותי שאני צרודה וכו'.. ואז ההיא המשיכה להתעקש וביקשה רק שתשים לי את הפלא על האוזן אבל אחותי המשיכה להתעקש והגברת ניתקה.. וזה עיצבן אותה.. ניסיתי להסביר לה שאחותי חסה עליי כי ממש לא יכולתי לדבר, אבל את הסיבה האמיתית של הגימגום התפדחתי לומר לה... לומשנה, העיקר שכרגע ההדורים יושרו, אבל הקטע עם הגימגום ודאי עוד יחזור.. ואז נצטרך להתמודד שוב.. אבל זה פאדיחה לומר שאני מגמגמת!!

 

[חייםלוי]

אחרי שראיתי היום בטלוויזיה את

רונאל פישר מראיין אנשים תוך כדי גמגום הרי שגמגום אמנם לא נעים אבל גם ממש לא נורא. עובד אתי מישהו שסיים דוקטורט לפני זמן קצר והוא מגמגם יותר קשה מרונאל פישר. זה לא הפריע לו להתחתן, לעבוד במקום מסודר ולסיים, כאמור, את הדוקטורט. ואני יכול להמשיך על אנשים מגמגמים שאני מכיר שהגיעו למשרות מאוד מכובדות כמו יוסי גולדשלגר פרופסור מאוניברסיטת אוהיו שמגמגם בצורה מאד קשה.

 

[דינה רשף]

גם לדעתי כדאי שתאמרי

להם שאת מגמגמת/מטושטשת מאוד אחרי התקף ולכן לא יכולה לענות בעצמך לטלפון. כשיש לחץ בעבודה אנשים נוטים לחשוב שמבריזים וזה באמת עלול להכעיס את הממונים,אולי כדאי שתנסי לשבת לשיחה מול מי שממונה עליך כשאת כבר בעבודה ולהסביר את המצב העדין שאת שרויה בו בימים אלו. את גם יכולה לציין במדובר במצב זמני ושאת מבקשת שיתחשבו בך, תרגישי טוב ובהצלחה,