Blackbird8
New member
חוסר התחשבות!
מדי פעם לחמים שלי יש קטעים של חוסר התחשבות. רוב הזמן הם ממש אחלה והם באמת אנשים טובים ואני יודעת שחוסר ההתחשבות נובע הרבה פעמים מאכפתיות יתר, אבל לפעמים זה פשוט משגע אותי.
למשל, ארגנתי לבעלי מסיבת הפתעה ליום ההולדת וסיפרתי לחמותי. עבדתי מאד קשה על הארגון ועל התכנון והצלחתי לשמור את הכל בסוד. ביום של המסיבה, חמותי, שידעה שיש מסיבה, הציעה לבעלי להצטרף למפגש משפחתי שהיא ידעה שהוא לא יוכל לסרב לו. היא הציעה לו ואז התקשרה אלי כדי להגיד לי שלא הייתה לה ברירה אלא להציע לו כי היא יודעת שהוא לא היה רוצה לפספס את המפגש הזה. אני ביקשתי ממנה שתגיד לו שהמפגש הזה מבוטל- כדי לא להרוס את ההפתעה והיא אמרה שהיא לא יכולה והציעה שפשוט אספר לו שמתכננים לו מסיבת הפתעה. אני לא רציתי לספר לו - אבל בסופו של דבר- לא הייתה לי ברירה - בגלל שהוא מאד רצה לנסוע למפגש ההוא וזה היה בכיוון ההפוך מכיוון הנסיעה שלנו. אחרי זה אמרתי לה שמאד התבאסתי שההפתעה נהרסה- אז היא אמרה, לא נורא, הוא גם ככה לא אוהב בכלל הפתעות!
אני מאד התאכזבתי, בעיקר בגלל שממש השקעתי בזה- והפעם זה היה דווקא מסוג ההפתעות שהוא היה אוהב- לא כזאת שכולם קופצים ועושים פרצוף דבילי, סתם מפגש חברים שבדרך כלל ממש קשה לארגן בחוף יפה. בחרתי שלא לריב אתה על הנושא- כי חשבתי שזה אולי קצת קטע כזה של "פער הדורות" וגם - רציתי לתת לה ליהנות מהספק שהיא לא הרסה לי את ההפתעה בכוונה.
ועכשיו הדבר האחרון שקרא. אנחנו בדיוק נוסעים לחו"ל. חמי וחמותי רצו לפגוש אותנו לפני הטיסה - אז החלטנו להיפגש באמצע הדרך - מרחק של שעה נסיעה מהבית שלנו. הם איחרו ביותר משעה וחצי! ויום אחרי זה הייתה לי עבודה. אני עובדת מאד קשה ויצא שהגענו הביתה ב-1:00 כשאני צריכה להתחיל לעבוד ב-8:00.
הם לא אמרו למה הם איחרו אבל אני יודעת שכשהגענו לשם - הם עדין לא יצאו מהבית. ואנחנו עוד מיהרנו להתארגן...
עכשיו - בגלל שהם איחרו אז יצא לנו לשבת ביחד רק שעתיים. חמותי אמרה לבעלי שהם מרגישים מאד רע שהם איחרו אז הם הציעו שנבוא לבקר אצלם יום לפני הנסיעה - מרחק שעתיים וחצי נסיעה לכל כיוון. אני מסיימת לעבוד בכל יום בשש ומחר תכננתי לעשות יום ארוך - בגלל שיש לי המון עבודה ואין סיכוי שאספיק הכל ביום רגיל. אני באמת עובדת מאד קשה ובגלל זה גם עדין יש לי מלא דברים לעשות לקראת הנסיעה שלא הספקתי ואני די עמוק בתוך הכביסות.
הנסיעה לשם זה לא רק שעתיים וחצי בהלוך, זה גם עוד שעתיים וחצי מינימום בחזור כי צריך לחזור בתחבורה ציבורית (הבטחנו לחמי וחמותי שנשאיר להם את הרכב שלנו כי יש להם רק רכב אחד). בעלי אמר שהוא יבין אם לא אצליח להגיע - אבל זה הרבה מעבר לזה. יש לנו המון מה לארגן ואני לא יכולה לעשות את זה לבד. אני ממש אצטרך את העזרה שלו. אני מרגישה כבר ממש לחוצה לקראת הנסיעה ולא רוצה לנסוע באפיסת כוחות (שזה גם ככה מה שיקרה). אמרתי לו כבר שזה לא ריאלי שאני אסע - אבל גם ממש לא מתאים שהוא ייסע - במיוחד כשיש דברים שביקשתי ממנו שיעשה ואם הוא ייסע הוא לא יעשה אותם והם יפלו עליי.
אני ממש לא מסוגלת לעמוד בציפיות הגבוהות של ההורים שלו. אני חושבת שאם זה מספיק חשוב להם - שיעשו את המאמץ ויבואו אלינו... אני גם חושבת שאם מראש זה היה כל כך חשוב להם - הם היו עושים מאמץ ולא מאחרים. אני מרגישה שלאף אחד אין כבוד לזמן שלי ומצפים ממני לכבד את הזמן של כולם.
מדי פעם לחמים שלי יש קטעים של חוסר התחשבות. רוב הזמן הם ממש אחלה והם באמת אנשים טובים ואני יודעת שחוסר ההתחשבות נובע הרבה פעמים מאכפתיות יתר, אבל לפעמים זה פשוט משגע אותי.
למשל, ארגנתי לבעלי מסיבת הפתעה ליום ההולדת וסיפרתי לחמותי. עבדתי מאד קשה על הארגון ועל התכנון והצלחתי לשמור את הכל בסוד. ביום של המסיבה, חמותי, שידעה שיש מסיבה, הציעה לבעלי להצטרף למפגש משפחתי שהיא ידעה שהוא לא יוכל לסרב לו. היא הציעה לו ואז התקשרה אלי כדי להגיד לי שלא הייתה לה ברירה אלא להציע לו כי היא יודעת שהוא לא היה רוצה לפספס את המפגש הזה. אני ביקשתי ממנה שתגיד לו שהמפגש הזה מבוטל- כדי לא להרוס את ההפתעה והיא אמרה שהיא לא יכולה והציעה שפשוט אספר לו שמתכננים לו מסיבת הפתעה. אני לא רציתי לספר לו - אבל בסופו של דבר- לא הייתה לי ברירה - בגלל שהוא מאד רצה לנסוע למפגש ההוא וזה היה בכיוון ההפוך מכיוון הנסיעה שלנו. אחרי זה אמרתי לה שמאד התבאסתי שההפתעה נהרסה- אז היא אמרה, לא נורא, הוא גם ככה לא אוהב בכלל הפתעות!
אני מאד התאכזבתי, בעיקר בגלל שממש השקעתי בזה- והפעם זה היה דווקא מסוג ההפתעות שהוא היה אוהב- לא כזאת שכולם קופצים ועושים פרצוף דבילי, סתם מפגש חברים שבדרך כלל ממש קשה לארגן בחוף יפה. בחרתי שלא לריב אתה על הנושא- כי חשבתי שזה אולי קצת קטע כזה של "פער הדורות" וגם - רציתי לתת לה ליהנות מהספק שהיא לא הרסה לי את ההפתעה בכוונה.
ועכשיו הדבר האחרון שקרא. אנחנו בדיוק נוסעים לחו"ל. חמי וחמותי רצו לפגוש אותנו לפני הטיסה - אז החלטנו להיפגש באמצע הדרך - מרחק של שעה נסיעה מהבית שלנו. הם איחרו ביותר משעה וחצי! ויום אחרי זה הייתה לי עבודה. אני עובדת מאד קשה ויצא שהגענו הביתה ב-1:00 כשאני צריכה להתחיל לעבוד ב-8:00.
הם לא אמרו למה הם איחרו אבל אני יודעת שכשהגענו לשם - הם עדין לא יצאו מהבית. ואנחנו עוד מיהרנו להתארגן...
עכשיו - בגלל שהם איחרו אז יצא לנו לשבת ביחד רק שעתיים. חמותי אמרה לבעלי שהם מרגישים מאד רע שהם איחרו אז הם הציעו שנבוא לבקר אצלם יום לפני הנסיעה - מרחק שעתיים וחצי נסיעה לכל כיוון. אני מסיימת לעבוד בכל יום בשש ומחר תכננתי לעשות יום ארוך - בגלל שיש לי המון עבודה ואין סיכוי שאספיק הכל ביום רגיל. אני באמת עובדת מאד קשה ובגלל זה גם עדין יש לי מלא דברים לעשות לקראת הנסיעה שלא הספקתי ואני די עמוק בתוך הכביסות.
הנסיעה לשם זה לא רק שעתיים וחצי בהלוך, זה גם עוד שעתיים וחצי מינימום בחזור כי צריך לחזור בתחבורה ציבורית (הבטחנו לחמי וחמותי שנשאיר להם את הרכב שלנו כי יש להם רק רכב אחד). בעלי אמר שהוא יבין אם לא אצליח להגיע - אבל זה הרבה מעבר לזה. יש לנו המון מה לארגן ואני לא יכולה לעשות את זה לבד. אני ממש אצטרך את העזרה שלו. אני מרגישה כבר ממש לחוצה לקראת הנסיעה ולא רוצה לנסוע באפיסת כוחות (שזה גם ככה מה שיקרה). אמרתי לו כבר שזה לא ריאלי שאני אסע - אבל גם ממש לא מתאים שהוא ייסע - במיוחד כשיש דברים שביקשתי ממנו שיעשה ואם הוא ייסע הוא לא יעשה אותם והם יפלו עליי.
אני ממש לא מסוגלת לעמוד בציפיות הגבוהות של ההורים שלו. אני חושבת שאם זה מספיק חשוב להם - שיעשו את המאמץ ויבואו אלינו... אני גם חושבת שאם מראש זה היה כל כך חשוב להם - הם היו עושים מאמץ ולא מאחרים. אני מרגישה שלאף אחד אין כבוד לזמן שלי ומצפים ממני לכבד את הזמן של כולם.
