איפה קראת שהיה להם שדה חלופי? הם טסו
טיסת ראיה, ולמרות שבעיקרון מומלץ לתכנן שדות חלופיים בנתיב ובאיזור היעד, אין זו חובה ולדעתי פשוט לא תכננו על יעד חלופי, ולכן הבלבלול וחוסר ההחלטיות איך לפעול, כשלא יכלו לנחות ביעד המקורי.
אני מבין מדבריך שאתה רואה יתרון בטיסה בישראל על טיסה בארה״ב בגלל שנתיבי הטיסה מאוד ברורים ואין מרחב לטוס ולכן החלטות הטייס קלות יותר...זה כמו לומר שאתה מעדיף נסיעה ברכבת כי יש נתיב ברור, על נסיעה ברכב פרטי שיכול לתמרן בחופשיות, שבדיעבד מסכנת את הנהג...
שתי התאונות שבמאמר היו באשמת הטייסים...הם חסרי נסיון, ללא רשיון מכשירים...ברגע שפגשו מז״א רע, היו צריכים לחזור על עקבותיהם ולנחות בשדה עם ראות ועננות סבירים, ולא להמשיך הלאה ולנסות בכל מחיר...טייס צריך להבין לבד מה מסוכן לו, וממה עליו להישמר...אין לו צורך ברשות שתגביל אותו מלהמריא כי ביעד תנאי ראות נמוכים.
אם כך היה פה בחיים לא היינו ממריאים לאף טיסה...נדיר שיצאתי פה לטיסה של כמה מאות מייל שהנתיב כולו נקי מעננים, ערפל, גשם שלג וכיו״צ...כשטסים בנתיבים שהם ארוכים מהרצליה אילת או הרצליה קרית שמונה, בארה״ב, בכל עונות השנה, קשה למצוא יום בו כל היבשת תחת תנאי ראייה. אז נכון טייס פרטי יכול לוותר על טיסה אם לא נראה לו, אבל יש טיסות שבעדינות אומר...חייבות או צריכות להתבצע, ואין לך אפשרות לדחות לדחות ולדחות. אז בודקים מז״א על נתיב של 700 מייל נניח, כשלאורכו יותר מקטע אחד שלא נראה טוב, אם תמתין למחר אותם קטעים אולי יראו טוב אבל אחרים יצוצו עם בעיות ראות או עננות...אז מה עושים? יוצאים יום או יומיים לפני תאריך ההגעה המיוחל, וטסים עד לקטע שבו מזה״א רע, אם ניתן לעקוף בצורה שתהיה כדאית מבחינת זמן, אור, ודלק אז עוקפים, אם לא, נוחתים וממתינים לשיפור, ואז ממשיכים עד ששוב נתקלים במז״א שלא מאפשר המשך טיסה...וכך עד היעד.
אם היה לנו פה רת״א שמנחה את מגדל הפיקוח לאסור עלי להתניע או להמריא משיקגו לצפון קרוליינה כי בין טנסי למערב וירג׳יניה יש תנאי IFR , אז באמת אפשר להזדכות על הציוד, ולמסגר את הרשיון לקישוט.