חוסר בטחון
אני מרגישה הרבה פעמים חומר בטחון להחליט בנוגע למשהו, אני לא בטוחה אם אני צודקת או לא.
אני סטודנטית, ועכשיו כשהשנה נגמרה אני צריכה להרוויח קצת כסף כדי לשלם על השנה החדשה ולכן התחלתי לעבוד כמטפלת אצל קשישה שעברה ניתוח קשה. היא ניידת ומסוגלת לעשות הכל לבד חוץ מלהתכופף.
כשהכרתי אותה היא אמרה לי אל תדאגי אצלי לא תעבדי קשה (לא שאני מפחדת מעבודה קשה) אך אחרי יומיים אני מתחילה להרגיש שהיא מנצלת אותי בלי רחמים.
אני לא אמורה לשאוב לה את הבית עם השואב המקרטע שלה- במשך חצי שעה עמדתי על ארבע וניקיתי לה את השטיחים, אח"כ שטפתי את כל הבית, ולבסוף בישלתי לה ושטפתי אחרייה את כל הכלים.
ולא אמרתי מילה עד היום .
היום ניקיתי אחריה, סידרתי, יצאתי אתה להליכה, בישלתי וניקיתי וקילחתי אותה ואחר כך היא מתקשרת וצועקת עליי שלא זרקתי לה את הזבל , בצאתי היא צעקה לי להדליק מזגן אז הדלקתי והלכתי ולא שמתי לב שהדלת בשירותים ובמטבח פתוחה, הייתי כל כך עייפה השעתיים עבודה אצלה זה כמו משמרת שלמה בחנות בגדים בקניון, לא הייתה לי דקה לשתות מים, גם כשהכנתי לה ארוחת ערב היא לא הייתה מספיק אנושית לומר לי שבי ותשתי משהו בחסמין הזה.
ועכשיו היא מתקשרת וצועקת עלייה שאני חוצפנית שלא מתנהגת אליה במוסריות כמו שהיא התנהגה אליי ששחררה אותי מוקדם , ומצידי להשתחרר מאוחר רק להשתחרר לא קרועה לחתיכות.
אציין שהיא באה אליי בטענות שברחתי מהבית במהרה למרות שזה מאוד פוגע ולא נכון, כי קילחתי אותה ועזרתי לה , ניקיתי לה את הרגליים והבאתי לה כפכפים , תליתי את אלפי המגבות שהיא התנגבה בהם ועשיתי הכל בצורה רגועה ולא במהירות, ובאמת ששכחתי לזרוק את הזבל משום שלא חשבתי עליו בכלל והיא לא ביקשתי ממני, ואת הדלתות לא סגרתי כי גם לא חשבתי על זה הייתי כל כך עייפה שלא חשבתי על כלום , מין עייפות שגורמת למוח לא לעבוד היא גם זילזלה בי ואמרה "גם בבית החולים את תתנהגי ככה?" , כאילו היא מנצלת את המצב ששיחררה אותי מוקדם ומעליבה אותי.
היא דרשה ממני לבוא לזרוק לה את הזבל , ואני לצערי לא מצליחה להבין האם אני צודקת או לא. האם טעיתי שלא זרקתי את הזבל וששכחתי לסגור את החלונות (וביזבזתי לה כסף של החשמל כדברייה) , או שזו טעות אנושית ואני צריכה לכעוס עלייה שמדברת אליי ככה?
אני מאוד מבולבלת, לצערי הרבה פעמים בחיים אני נמצאת בדילמות כאלה .
אשמח לעזרה
תודה
אני מרגישה הרבה פעמים חומר בטחון להחליט בנוגע למשהו, אני לא בטוחה אם אני צודקת או לא.
אני סטודנטית, ועכשיו כשהשנה נגמרה אני צריכה להרוויח קצת כסף כדי לשלם על השנה החדשה ולכן התחלתי לעבוד כמטפלת אצל קשישה שעברה ניתוח קשה. היא ניידת ומסוגלת לעשות הכל לבד חוץ מלהתכופף.
כשהכרתי אותה היא אמרה לי אל תדאגי אצלי לא תעבדי קשה (לא שאני מפחדת מעבודה קשה) אך אחרי יומיים אני מתחילה להרגיש שהיא מנצלת אותי בלי רחמים.
אני לא אמורה לשאוב לה את הבית עם השואב המקרטע שלה- במשך חצי שעה עמדתי על ארבע וניקיתי לה את השטיחים, אח"כ שטפתי את כל הבית, ולבסוף בישלתי לה ושטפתי אחרייה את כל הכלים.
ולא אמרתי מילה עד היום .
היום ניקיתי אחריה, סידרתי, יצאתי אתה להליכה, בישלתי וניקיתי וקילחתי אותה ואחר כך היא מתקשרת וצועקת עליי שלא זרקתי לה את הזבל , בצאתי היא צעקה לי להדליק מזגן אז הדלקתי והלכתי ולא שמתי לב שהדלת בשירותים ובמטבח פתוחה, הייתי כל כך עייפה השעתיים עבודה אצלה זה כמו משמרת שלמה בחנות בגדים בקניון, לא הייתה לי דקה לשתות מים, גם כשהכנתי לה ארוחת ערב היא לא הייתה מספיק אנושית לומר לי שבי ותשתי משהו בחסמין הזה.
ועכשיו היא מתקשרת וצועקת עלייה שאני חוצפנית שלא מתנהגת אליה במוסריות כמו שהיא התנהגה אליי ששחררה אותי מוקדם , ומצידי להשתחרר מאוחר רק להשתחרר לא קרועה לחתיכות.
אציין שהיא באה אליי בטענות שברחתי מהבית במהרה למרות שזה מאוד פוגע ולא נכון, כי קילחתי אותה ועזרתי לה , ניקיתי לה את הרגליים והבאתי לה כפכפים , תליתי את אלפי המגבות שהיא התנגבה בהם ועשיתי הכל בצורה רגועה ולא במהירות, ובאמת ששכחתי לזרוק את הזבל משום שלא חשבתי עליו בכלל והיא לא ביקשתי ממני, ואת הדלתות לא סגרתי כי גם לא חשבתי על זה הייתי כל כך עייפה שלא חשבתי על כלום , מין עייפות שגורמת למוח לא לעבוד היא גם זילזלה בי ואמרה "גם בבית החולים את תתנהגי ככה?" , כאילו היא מנצלת את המצב ששיחררה אותי מוקדם ומעליבה אותי.
היא דרשה ממני לבוא לזרוק לה את הזבל , ואני לצערי לא מצליחה להבין האם אני צודקת או לא. האם טעיתי שלא זרקתי את הזבל וששכחתי לסגור את החלונות (וביזבזתי לה כסף של החשמל כדברייה) , או שזו טעות אנושית ואני צריכה לכעוס עלייה שמדברת אליי ככה?
אני מאוד מבולבלת, לצערי הרבה פעמים בחיים אני נמצאת בדילמות כאלה .
אשמח לעזרה
תודה