גם ברזל וגם מגנזיום נקשרים לח. אוקסלית ויוצרים אוקסלטים
מחומצה אוקסלית ויון מתכת דו ערכי ( מתכת שיש באטום שלה שני אלקטרונים חופשיים, למשל : סידן, ברזל ,מגנזיום, אבץ, נחושת ) מהחיבור של המתכות האלה עםחומצה אוקסלית נוצר מלח שנקרא אוקסלט , שזה חומר קשה תמס, קשה לעיכול, מופרש בשתן, ועלול גם להצטבר בכליות וליצר אבני כליה (אבני כליות מורכבות מאוקסלטים).
לכן חומצה אוקסלית מפריעה גם לסידן גם לברזל וגם למגנזיום וגם לאבץ וגם לנחושת להספג בגוף.
חומצה אוקסלית זאת חומצה שנותנת לצמחים רבים את הטעם החומצי ,( פירות בוסר וחמציצים למשל מכילים הרבה ח אוקסלית) וכן גם תרד עלים ירוקים וצמחים רבים אחרים .
וחס וחלילה שלא יובן שלא צריך לאכול עלים ירוקים בגלל שישי בהם חומצה אוקסלית ! או לאכול פחות מהם. להפך יש בעלים ירוקים הרבה הרבה יותר יתרונות מהחסרון הזה.
אלא שבנוסף לאכילה של עלים ירוקים צריך לספק לגוף מקורות אחרים למתכות הדו ערכיות האלה ( סידן, ברזל, אבץ , נחושת... אשלגן למשל הוא מתכת חד ערכית ולכן הוא לא יוצר תרכובת כזאת עםהחומצה האוקסלית ואנחנו מקבלים אותו בעודף גדול מצמחים ירוקים כמו תרד)
מקורות אחרים למתכות דו ערכיות שבהם אין חומצה אוקסלית זה בעיקר חלב, בשר, ומים מינרלים, וגם אגוזים גרעינים , קטניות, ודגנים... יש תזונאים שממליצים להפריד בין אכילה של מזונות עם ובלי ח אוקסלית אבל לדעתי זה מיותר ומוגזם.