חוסר אונים

[הצופה.]

חוסר אונים

מהו המצב הזה? למה הוא דומה מבחינה רוחנית? מי הוא זה הנמצא בחוסר אונים? מי רואה את החוסר אונים? מה הקשר בין חוסר אונים למדיטאציה?

 

[בארס]

חוסר אונים

חוסר אונים היא פרשנות לסיטואציה שבה יש לאדם או יצור כלשהו אינטרס מסוים והוא לא יכול לעשות דבר כדי לקדם או לתמוך בו כנגד התרחשות מסויימת. אין לה קשר ישיר למדיטציה מלבד זאת שהמדיטציה (המצב המדיטטיבי) נמצאת מעבר לה, אפשר להתקע בתחושת חוסר האונים בדרך למדיטציה. אפשר לתאר את העניין כמו שתי גדות של נהר גדה אחת היא המצב הרגיל והגדה השניה היא המצב המדיטטיבי בין שתי הגדות האלו עובר נהר שאפשר בנסיבות מסויימות לפרשן אותו כחוסר אונים או יותר נכון יהיה לתאר את הסיטואציה כשני נהרות שזורמים לכיוונים מנוגדים ומפרידה ביניהם רצועת חוף הנהר הראשון הוא המצב הרגיל והנהר השני הוא המצב המדיטטיבי <~~~~~~~~~~~~~~ ===חוסר אונים?==== ~~~~~~~~~~~~~~>

 

[הצופה.]

אנסה להשתמש במילים שלך

"חוסר אונים היא פרשנות לסיטואציה שבה יש לאדם או יצור כלשהו אינטרס מסוים והוא לא יכול לעשות דבר כדי לקדם או לתמוך בו כנגד התרחשות מסויימת." האם יש מצב שהוא לא " פרשנות לסיטואציה "? ומה ההפך של חוסר אונים?

 

[בארס]

כמובן

הסיטואציה היא לא הפרשנות של עצמה, הפרשנות היא זוית ראיה מסויימת. שאלת מהו חוסר אונים? וחוסר אונים הוא מונח שהמציאו בני אדם כדי לתאר חוויה עם מטען רגשי מסויים, ועל כך עניתי לא כל סיטואציה שאי אפשר לשנות או להשפיע עליה נתפסת כחוסר אונים. ואין הפך לחוסר אונים, זו שאלה של המיינד הדיגיטאלי.

 

[הצופה.]

אנסה לנסח שוב

האם יש מצב (הכרתי)שהוא לא " פרשנות לסיטואציה "? והאם יש מצב שיש לו הפך?

 

[בארס]

ודאי

בערך 99 אחוז מההכרה של האדם היא נטולת פרשנות ורק אחוז אחד בערך עסוק בפעילות פרשנותית. בפועל כידוע, אותו אחוז קטנטן שולט כמעט על כל התפיסה האנושית וביד רמה. ככל שאדם משוחרר מהשפעת המיני מערכת הפרשנותית שלו (תוך כדי שהיא ממשיכה לפעול) הוא מחובר יותר להכרה הישירה והלא מפרשנת שלו את המציאות. לגבי שאלת ההפך, תרשה לי לזנוח אותה מאחר ומדובר בהתפלספות גרידא בנושא שכבר דשנו בו הרבה לדעתי , אופן הניסוח שלי את הדברים מאפשר הבנה (גם ע"י היקשים לוגיים) לא רעה של הנושא הנדון

 

[הצופה.]

אתה מתנהל בחשדנות

למה? מה אפשר לגנוב לך ?

 

[בארס]

זמן

שאין לי הרבה מיותר ממנו

 

[קמהדנו]

הווו תן לי כוח

חוסר אונים גם יכול להיות חוסר בכוח או ביכולת לבחור

 

[הצופה.]

למי אין כוח?

האם אנו יכולים לבחור? האם אתה יכול לא לכתוב את מה שכתבת? האם אתה יכול לא לרצות את הרצון שיש לך עכשיו? (האם יש בחיים מצב שהוא לא חוסר אונים?)

 

[o n m y w a y]

מדוע

לא לרצות את הרצון? אתה מבין מה שאלת? אתה רוצה להשתמש בכלי "הפוך" על מנת לטפל בכלי טבעי שבך... למה?

 

[o n m y w a y]

טוב עזוב אני עייף...

אתה בעצם שואל את מה ששאלתי אותך. כן מה לעשות שבשעות האלו אני נהיה פלורוסנט...

 

[Mist2]

צריך לזכור את רעיון היחסיות

חוסר אונים של אדם ישן, הוא לא חוסר אונים של אדם שטעם את טעם הערות.

 

[הצופה.]

אני שונא להסכים איתך

(זה אותו חוסר אונים, אחד רואה אותו מנקודת מבט של ישן והשני של ער) החוסר אונים זה המצב הטבעי שלנו הבנת המהות של החוסר אונים זה שיחרור מסבל והתעוררות להוויה החוסר אונים מלמד וויתור וויתור מלמד עוד וויתור שבסופו מראה על מה שאי אפשר לוותר עליו וזה מה שלא זז שהכל הוא יחסי אליו והוא המצע הרך אך היציב שמחבק אותנו לנצח הבנת החוסר אונים הבנת הוויתור הבנת איבוד כבוד הבנת חוסר משמעות הבנת חוסר תיקווה הבנת חוסר נשאר המבין שהוא סופי וההבנה היא ניצחית (וכמובן שיכול להיות שאני טועה)

 

[Mist2]

ואני חשבתי שאתה שונא דרדסים ../images/Emo77.gif

 

[הצופה.]

אין לי שינאה לאיש

שיורד גשם כולם נרטבים

 

[Mist2]

חוץ ממי שיש לו מטריה!

 

[Vguru]

גם אני חסר אונים.

אהלן. חוסר אונים הוא כינוי לתפישה עצמית המשלבת מחשבה בנוסח "אני חסר יכולת לשנות את המצב הנוכחי", ותחושות רגשיות של חולשה, תסכול, כאב וכעס (אחת מהן או יותר). חוסר אונים הוא מצב שחווים כל הילדים, ושבדרך כלל מהווה אלמנט יסודי בבניין האישיות שיפתחו במהלך הילדות וההתבגרות. לכן, גם כמעט כל המבוגרים חווים חוסר אונים, או מצבים רגשיים שהם הגנות: פיצוי, תגובה, או הכחשה של חוסר האונים הראשוני. בדרך כלל, חוסר אונים הוא מצב הנתפס כשלילי בעיני החברה או התרבות, המעודדות מסוגלות, הישרדות, והצלחה. ולכן אצל אנשים רבים לא נחווה חוסר האונים בחופשיות אלא הופך למקור לגינוי עצמי, בושה, דיכאון ועוד מיני מרעין בישין. לעתים קרובות, אצל אנשים החווים מצבים מדיטטיביים או מחפשים אחר חופש פנימי, נחשב חוסר האונים למוקצה מחמת מיאוס: הוא גם מאיים לחבל בהליכה במסלול הרוחני, וגם נתפס כאשליה גורמת סבל, שממנה כדאי וצריך להשתחרר. אצל אנשים כאלה נוצרת שאיפה ללכת מעבר לחוסר האונים, או להכיר באשלייתיות שבו, או להיות במצב בו הוא לא נחווה. מנקודת ראותי אין הרבה הבדל בין ההשקפה החברתית הרווחת, ובין התפיסה הרוחניקית שתיארתי. שני המקרים הם עדיין ביטוי למצב הלא-ער, כלומר, בשניהם יש עדיין ראיה דואלית חלומית: זה חוסר האונים, וזה אני. תודעה שהתעוררה, כך נדמה לי, יכולה לחבק את חוסר האונים כתינוק אהוב. חוסר האונים יכול להחוות, או לא להחוות. הוא, וגם הרצון להתנגד לו או להכחידו, שניהם מוזמנים לבוא בכל עת, וגם חופשיים לעזוב כרצונם. חוסר האונים, יש לו את הכאב שבו, וגם את היופי שבו, וגם את התום. יש לו את טעמו, וריחו, ואת תחושת האני הנפרד שהוא מביא, וגם את החמלה. חוסר האונים הוא כאן, נותן יד לחברו, און, וככה זה. אני ממש חסר אונים בנסותי לתאר זאת טוב יותר.

 

[הצופה.]

../images/Emo141.gifהצלחת טוב מימני

 

[מוטי ש]

זה שטויות

הכל בראש. יותר מדי שאלות לא עוזרת כאן,רק מעשה. ומעשה לא בהכרח קשור במדיטציה. מי חסר אונים,מי לא חסר אונים,למה זה טוב? הדבר הפשוט ביותר נמצא כל הזמן מול עינינו, חוסר האונים הוא פשוט מאוד חוסר היכולת לראות אותו. ואם אתה לא יכול לראות את הדבר הפשוט לעשייה, תמיד אתה מתחיל לחפש את הדבר המורכב והגדול. מה הפלא שפתאום אתה מרגיש שאין לך כוח ושזה גדול עליך? רחמים עצמיים.NLP יכול לסייע בפתרונם.