חוסר אונים
מרגישה מתה. לא רוצה כלום. רוצה רק אותו.
רוצה לדעת מה קורה איתו. איפה הוא.
לא מסתדר לי שככה הסיפור ביננו נגמר
רוצה לראות אותו. להסתכל עליו.
אני יכולה פשוט לשבת ולבהות בו שעות. לדעת שהוא לידי
הנוכחות שלו מרגיעה אותי. נותנת לי להרגיש שאני במקום בטוח.
ההיעדרות שלו משגעת אותי, נמצאת באי שקט תמידי.
לא מסתדר לי שאני לא יכולה להתקשר אליו.
הוא התעלם מ 2 הודעות ששלחתי לו כך שאין הרבה דברים שאני יכולה לעשות
וזה משגע אותי. חוסר אונים מוחלט
אני יודעת בראש שאני אמורה לשחרר ולעבור הלאה אבל אני לא מסוגלת.
הייתי בטוחה וחלק ממני עדיין חושב שהוא שייך לי או שבסופו של דבר יהיה שייך לי
אבל למה הוא מתנהג ככה?.
חשבתי שהוא מצליח לזהות אותי. לראות בי משהו שונה. אבל פתאום הכל קיבל תפנית.
אולי באמת הייתי קרה, עקשנית וכו. אבל זה רק כי הרגשתי כ"כ הרבה
וככל שמרגישים יותר קשה יותר לבטא.
חוץ מזה שהיה לי המון דברים לומר לו אבל באותו הרגע לא הרגשתי צורך
פשוט הנוכחות שלו לצידי הספיקה באותה השניה
וידעתי או לפחות חשבתי שיהיה לנו מספיק זמן לקשקש בהמשך.
הלוואי והייתי יכולה לדבר איתו עכשיו, לשאול אותו את כל מה שמפריע לי
לצרוח עליו איך הוא מעז להתעלם ממני אחרי שגרם לי ליפול כ"כ חזק
כ"כ נזהרתי לא ליפול שוב. לא לתת את הלב שלי למישהו נוסף כי בפעם הקודמת איבדתי את עצמי תוך כדי
אבל איתו השתכנעתי שכדאי לי ליפול וזה יהיה שווה את זה
והפעם זה יגמר בצורה שונה. אבל לא. וזה כואב
מרגישה מתה. לא רוצה כלום. רוצה רק אותו.
רוצה לדעת מה קורה איתו. איפה הוא.
לא מסתדר לי שככה הסיפור ביננו נגמר
רוצה לראות אותו. להסתכל עליו.
אני יכולה פשוט לשבת ולבהות בו שעות. לדעת שהוא לידי
הנוכחות שלו מרגיעה אותי. נותנת לי להרגיש שאני במקום בטוח.
ההיעדרות שלו משגעת אותי, נמצאת באי שקט תמידי.
לא מסתדר לי שאני לא יכולה להתקשר אליו.
הוא התעלם מ 2 הודעות ששלחתי לו כך שאין הרבה דברים שאני יכולה לעשות
וזה משגע אותי. חוסר אונים מוחלט
אני יודעת בראש שאני אמורה לשחרר ולעבור הלאה אבל אני לא מסוגלת.
הייתי בטוחה וחלק ממני עדיין חושב שהוא שייך לי או שבסופו של דבר יהיה שייך לי
אבל למה הוא מתנהג ככה?.
חשבתי שהוא מצליח לזהות אותי. לראות בי משהו שונה. אבל פתאום הכל קיבל תפנית.
אולי באמת הייתי קרה, עקשנית וכו. אבל זה רק כי הרגשתי כ"כ הרבה
וככל שמרגישים יותר קשה יותר לבטא.
חוץ מזה שהיה לי המון דברים לומר לו אבל באותו הרגע לא הרגשתי צורך
פשוט הנוכחות שלו לצידי הספיקה באותה השניה
וידעתי או לפחות חשבתי שיהיה לנו מספיק זמן לקשקש בהמשך.
הלוואי והייתי יכולה לדבר איתו עכשיו, לשאול אותו את כל מה שמפריע לי
לצרוח עליו איך הוא מעז להתעלם ממני אחרי שגרם לי ליפול כ"כ חזק
כ"כ נזהרתי לא ליפול שוב. לא לתת את הלב שלי למישהו נוסף כי בפעם הקודמת איבדתי את עצמי תוך כדי
אבל איתו השתכנעתי שכדאי לי ליפול וזה יהיה שווה את זה
והפעם זה יגמר בצורה שונה. אבל לא. וזה כואב