חומר מחשבה לזהבה

[ilanl1]

חומר מחשבה לזהבה

לו לבתיה"ס ולמורים לא היתה קיימת האופציה של חינוך מיוחד אלא ההבנה שפשוט צריך להתמודד וזהו ולא להעביר את התלמיד ובעיותיו. בדיוק כמו שאנחנו לא מגרשים את השכנים שלנו ובדיוק כמו שאנחנו לא מסלקים אנשים מהמדינה למדינה אחרת. תחשבי מה היה קורה במדינה אילו היתה אופציה למשל לתושבי רמת אביב לכתוב מכתב ולהוציא שכן מסויים מהשכונה כי התנהגותו לא מתאימה לאופי השכונה. אפילו מחבלים לא ניתן לגרש מהמדינה וזה לא עובר בג"צ. ביה"ס הוא ראי של החברה ואני בטוח שאילו זאת היתה המחשבה הרבה תלמידים שנמצאים כיום בחינוך המיוחד היו משתלבים. ובקשר לצרכים המיוחדים -אותם בתיה"ס הרגילים צריכים לתת מענה לתלמידים (אותם מטפלים של החינוך המיוחד ישבו בתוך בתיה"ס הרגילים) וכך תלמידים לא יוגלו ממקום למקום. אולי כדאי לפרק את מסגרות החינוך המיוחד ולשלבם בבתי הספר הרגילים?

 

[arena]

זאת ועוד

אני מסכימה לכל מילה. גם במקום העבודה שבו הייתי אחראית על מספר עובדים יכולתי כל היום להעיף אנשים ממליון ואחת סיבות. אבל אני ממש מאמינה שניתן ליצור מכלול עם הרבה פרטים גם אם הם שונים מאד מאד אחד מהשני. ראיתי את חובתי האמיתית לקשר בינהם וליצור צוות שעובד ביחד. וזה מה שקרה , זה היה קשה והיה כרוך בהרבה שיחות "חברתיות" בין המבוגרים אבל בסוף זה הצליח. צריך פשוט לאהוב אנשים באשר הם. לצערי בבית הספר בו היינו הדבר הזה לא רלוונטי בכלל. הכניעה ללחצי ההורים , השיפוט המוגזם של כל תגובה של הילד שלנו וחוסר היכולת לראות את החיובי גוררים בהכרח "העפת" כל מי שיש לו קושי אמיתי. אני יכולה לתת דוגמא : יושבים בשיחה המורה , היועצת , הפסיכולוגית , המנהלת ואנחנו. מעלים קשיים , פתרונות ושאלות. השיחה מסתיימת בתחושה טובה עם קביעה שנפגשים שוב וכולם עומדים לצאת. המנהלת יוצאת ראשונה , סוגרת את הדלת ומיד מציצה פנימה ומעירה הערה לחלל החדר "דיברתם כבר עם ההורים על העברת הילד למסגרת שונה ?" רגע , מה קורה ? השיחה לא היתה בכיוון הזה בכלל , הענין לא הועלה בפנינו עד עתה וגם לא בשיחה הקודמת ? איך זורקים הערה כזו להורים מעבר לפתח הדלת ? זה הרי כמו פצצה לאחר השיחה הזו... אני פשוט לא ידעתי מה קורה ? מה עושים כעת ? ויש לי שפע של דוגמאות נוספות אני רוצה לאמר שהמכתב שכתבתם נכתב עם הרבה כבוד למערכת החינוך יחד עם כאב רב וכל הכבוד לכם שזו הדרך שבחרתם להביע את מחאתכם.

 

[ilanl1]

ועוד משהו חשוב לגבי בתיה"ס

למה לא פועלים לחוק שמגביל ביה"ס מלהשעות תלמיד או לזמן את הוריו באמצע היום- בתיה"ס משתמשים בזה כנשק מול ההורים בלי להתחשב במקום עבודתם. כשלי יש בעיה בעבודה אין לי למי להתקשר- אני פשוט מתמודד איתה. שימצאו דרך אחרת להעניש את התלמידים-לפחות בבתי הספר היסודיים- שם השעייה פירושה שעל ההורה לקחת חופש מהעבודה. בתיה"ס פשוט צריכים להתמודד. נקודה.

 

[חני ב]

אילן, מאד לא מסכימה איתך

לא כ"כ מהר משעים אצלנו ילד, ואם הוא הגיע למצב כזה שצריך להשעותו, סימן שהדבר שעשה הוא חמור מאד. ילד אצלנו בכתה ב´, שפעמים רבות איים על בטחונם של ילד כתתו וגם על ילדי כתתי, לאחר פניות רבות של המחנכת והמנהלת להוריו ושום דבר לא נעשה, רק האשמה כל הזמן כנגד המחנכת, מה אתה רוצה שיקרה? לאחר שהוא זורק אבנים על הילדים, שלא ישעו אותו לאחר אזהרות חוזרות ונישנות? איפה הוריו בכל הסיפור? מה היה קורה אם היה נגרם נזק פיזי לאחד הילדים? מי היה "משלם" אז את המחיר? לאחר שיחות רבות והסכמים בין המנהלת לאביו, הוחלט שברגע שהילד מרים יד על אחד הילדים, באותו הרגע האבא בא לקחת אותו מביה"ס. סוף-סוף לאחר זמן רב היה שיתוף פעולה בין האבא לביה"ס. ויותר מזה, בכתות הגבוהות שלנו (ה´, ו´) לא פעם ליד ילדים בעיתיים, היו יושבים בכתה הורי הילד או מישהו מטעמם. לא סייעת, אלא מישהו שישמור על הילד. תאמין לי שבי"ס מתמודדים יום יום עם תופעת האלימות. ולא כלאחר יד משעים תלמיד. אני לא מדברת על ילד מטופל כי אז סביר להניח קיים שיתוף פעולה טוב בין המערכת להורים.

 

[ilanl1]

אני מבין שההשעייה עזרה לפתור את הבע

האם ההשעייה עזרה? האם הילד למד מזה לקח? השעייה לא עוזרת ומי שסובל זה ההורים. אני מדבר על ילד שמוגדר כADHD (זה הפורום. לא?) ומטופל בכל המישורים מכף רגל ועד ראש וההורים עושים מעל ומעבר ולמרות זאת ההורים נקראים כל פעם. אני עדיין חושב שביה"ס צריך ל ה-ת-מ-ו-ד-ד עם התלמיד ולא להפיל את הכל על ההורים. בכלל אני לא מתקשר למורה כשהבן שלי חולה אחה"צ. ובכלל אין כזה דבר "ילדים בעייתים" יש ילדים שלא מצליחים "להתאים את עצמם" לנורמה- וזה הבסיס לטעות שלך.

 

[arena]

מה יהיה ? אתה מדבר כאילו מגרוני....

 

[ilanl1]

תודה .תמשיכי לחזק אותי...

 

[אסנת ברזילי]

לחזק ולעודד

אילן לו יכולתי לעשות יותר מאשר לחזר ולעודד בעלי אפילו רצה לקלת את המכתב שלך לשנות את השמות שלנו והילד ולשלוח לפקוח אליו אנחנו השתייכנו גרנו באיזור אחד מהטובים ביותר ישוב קהילתי במרכז הארץ והמוסיקה חוזרת על עצמה אני רוצה רק לציין שבמידה ותחליט ללכת על ועדת ערער - תהיה ערני 1) לילד מותר להיות באותה מסגרת עד תום ההליכים וזה מציאת מסגרת שאתם מסכימים לה 2) תביאו איתכם אוסף של אנשי מקצוע שלצידכם - למרות שאני יודעת שאתם מסוגלים לשבת מול כל אותם אנשים בוועדה -(עם שפה עשירה כשלך) לא יודעת מה טוב להמשיך להלחם או כמו ההבסתכלות הבוגרת - להבין כאשר מסגרת לא רוצה בבנך לא תשנה ליבה בני בשבוע הראשון של החודש הראשון הסייעת לא קיבלה כסא עמדה כל היום מיקמו את הילד כך שלא יהיה לה אפשרות לכך מה שחמור שהמסגרת ידעה שאנחנו עומדים לנסוע לטיפולים בחול ולמרות זאת לא אפשרה לתקופה אפילו הקצרה להשאיר את הילד באותו מקום הילדים בכתה אמרו למה בחרו מורה שתכשיל את החבר שלנו אתה מבין מה קורה ילדים בני 10 11 יותר רגישים מהמבוגרים הילדים יכולים הרבה ללמד את המבוגרים הילד בא לפני קיום ועדת ההשמה וראה את שמו מחוק בתוש עבה סגול ואמר בנוכחות הורים בכניסה למה לא רוצים אותי אני כזה חמוד חכם למה (ילד פדד - עם קוים אוטיסטים) עברנו תקופה של 8 שנים קשות ואנחנו זוג הורים משקיעים מעל הנורמה אני רוצה להדגיש שאתה או מישהוא נוסף האלו את נושא - ההשהייה את בני שלחו פעם הביתה כי נישק את הכתף של ילדה שאהב ולא בדקו אם אני בבית (אני עבדתי מהבית) אבל יוצאת לפגישות לא חושבת שמתפקיד הורים שעובדים בבית להודיע למסגרת מתי יש להם פגישות בחוץ מה אתה חושב על הניין אני רוצה להוסיף כי במקום שאני נמצאת - ארהב: בחוק חינוך מיוחד יש סעיף מודגש : עם התנהגות הילד קשורה ללקות ולקשיים שלו אין להוציא את הילד מהמסגרת אסור זו עברה על החוק אני חושבת שהגיע הזמן שהורים אוליו יפעלו לשינוי החוק כי ההשהייה גם קיימת במסגרות מיוחדות ויש לי דוגמאות אני אחת מההורים שאירגנה קבוצות תמיכה והדרכה להורים אני רואה את תפקידי לעזרה מפה - אינפורמציה ודבר שני: להוציא בקרוב מספרים של כמות המשפחות שנמצאות בחול עם ילדים עם ליקויים שונים מאותה סיבה שאתם נלחמים אולי זה ידליק נורה אני יצרתי בזמנו למשרדי ח"כ קשר לתת להם תמונה וגם כרמלה איגל מודעת לזה אם יש לכם רעיון איך לבצע זאת בפועל אשמח לעזור הדגש כולנו ביחד אולי יום אחד נבהיר שהמשאבים של המדינה הם האנשים ואם חלק עוזבים ועם חלק מתישים עצמם עד איבוד כוחות הם יפסיקו להיות חלק מאלו שירצו לתרום לחברה אסור לאפשר לחברה לדחוק אותנו כל הזמן לפינה כל הזמן מתייחסים לילדים שלו במן הערות אבל הם גדלים הם יהי יותר ויותר מסוכנים מה זה צריך להיות אתם יודעים מה התשובה שלי כן הילד שלי יהיה מטר ותשעים ואולי שחקן כדור סל ומה שבטוח יהיה דוגמן צמרת עם היופי שלו או שחיין מהליגה הראשונה אילן תמיד תשדרו לילד שאותו יזכרו את שמות המורים והמנהלים והמפקחות אף אחד לא יזכור

 

[חני ב]

כן, ההשעייה עזרה

מאז ההסכם עם אביו לא קרו מקרים של אלימות. וכתבתי שאני מדברת על ילד לא מטופל. לא בכל מקרה אני חושבת שהשעייה עוזרת. היא רק אולי גורם מרתיע אחד. וממש לא מפילים אצלנו את הכל על ההורים. ממש לא! אתה מדבר מקולו של אב פגוע, אני בטוחה שבצדק, אני מדברת מהצד השני של המערכת, מורה שרואה כמה אנו צריכות להתמודד עם ילדים לא מטופלים. זה ההבדל הגדול בין שנינו. ואני כן חושבת שיש ילדים בעייתיים, ראה לאן הגיעו ילדים מסוימים בסיום שנת הלימודים בתיכון עירוני ד´, קראת את הכתבה? אלה נחשבים בעיניך ילדים שלא הצליחו להתאים עצמם לנורמה?

 

[דליה.ד]

מצטערת, דעתי שונה

לא כל בתי הספר מסוגלים להתמודד עם כל הילדים! ישנם ילדים שזקוקים למסגרת קטנה ומגוננת מכל מיני סיבות. אני לא בעד שילךוב בכל מחיר, לא כל הילדים מסוגלים לשילוב. לגבי הענשת ילדים, גם עם adhd כמובן במקרים חמורים. ואפילו אצלי בכיתת הcp נאלצנו להשעות ילדה בעקבות אלימות רשה והשחתת רכוש. לפעמים אין ברירה. במקרה של הילדה היא הפנימה היטב את המסר והמקרה לא נשנה!

 

[זהבה נ]

אילן, יש הגדרה מאוד ברורה בנושא

ההשעיה, בחוזר מנכל משרד החינוך. אין הכוונה היא להעניש את ההורים, אבל אם בית הספר הרגיל לא יכול, לוא יודע ולא מכיר כיצד לעזור לילד עם קושי התנהגותי, ויש חשש לו או לתלמידים אחרים (חוזר מנכל בנושא אלימות). אז, ורק אז, באישור מפקחי בית הספר מותר להשעות תלמיד. זה בה מתוך הכוונה שהילד הוא שייך להוריו בלבד והם ורק הם מתוקף החוק האפוטרופוסים עליו(אלא עם המחוקק קבע במקרים חריגים, אחרת). הכוונה היא לא בלטרטר את ההורים, לדעתי הם לא יודעים בחינוך הרגיל כיצד להתמודד עם הילד ואולי מה שהם מנסים לא הולך לה?.

 

[למהלי]

גבולות שבבית הם גם בבי"ס

שיתוף פעולה חינוכי צריך להיות מאבני הדרך של הורים ובי"ס. לא יעלה על הדעת שמה שאסור בבית-מותר בבי"ס. מחקרים מראים שילד עד גיל 18 נמצא רק 20% מזמנו בביה"ס והשאר הוא בבית,בשכונה...אז הכל להפיל על ביה"ס?.....לא נסחפת?

 

[Diana M]

שילוב וילדים בעלי צרכים מיוחדים

שלום אילן, לא קראתי את מכתבך למנהלת. אך אני בהחלט מסכימה באופן עקרוני עם הדברים שכתבת כאן. על מנת לעבור להלך המחשבה שאתה מציע יש צורך לשבור פרדיגמות וכידוע אין זה הדבר הכי קל שניתן לעשות. אני רוצה לספר לך כי "השילוב" לא הומצא במדינת ישראל, כמו כל דבר אחר הרעיון הגיע מ ה- רול מודל שלנו, לטוב ולרע, ארצות הברית. שם באמת פרקו בשלב מסויים את מסגרות החינוך המיוחד והכניסו את הילדים לחינוך הרגיל. וגם שם למרות שניתנו שפע של משאבים (הרבה יותר מאשר בארץ) קיימת כבר מגמה של איזון וחזרה אחורנית. לא לכל אחד השילוב מתאים. אמת, אני חושבת מאוד דומה לך. אנחנו לא מצפים מנכים, מפגרים, חולי נפש, ובטח ובטח שלא מאנשים תזזיתיים, כאלה הכותבים בשגיאות כתיב וכאלה שלא קוראים לגור בערים משלהם אז מדוע לכל הרוחות נראה לנו כל כך מובן מעליו לשלוח ילדים בעלי צרכים מיוחדים למוסדות יחודיים להם ולהוציא אותם מהמסגרות הטבעיות שלהם בקהילה. בית ספר אינו רק מקום בו באים ללמוד והגיע להישגים. בית ספר הוא מוסד קהילתי בו ילדינו עוברים סוציאליזציה והכנה לחיים. ולשדר לילדים בעלי צרכים מיוחדים כי מקומם אינו בקרבת בני גילם, חבריהם ושכינהם, זה מסר קשה ולא נכון. אני כמוך מסכימה כי השינוי צריך לבוא בדרך ההתמודדות והגישה בבית הספר ולא בכך שמוצאים את הילד מבית הספר החוצה. בפועל האינטרס הראשון של הורים הוא טובת ילדם, מרביתם ובצדק אינם מוכנים לנהל מלחמות על גב הילד ומעדיפים לראות אותו מתפקד במקום אחר. אין ספק כי המועקה נשארת ומלווה את המשפחות שנים רבות. אני מגיעה מהחינוך המיוחד, וכמישהי שמנהלת אירגון השייך לאגף לחינוך מיוחד אני גאה על העשיה , התרומה והשינויים שחלו בכל הקשור בילדים בעלי צרכים מיוחדים. ישנם ילדים שהחינוך המיוחד הוא ביתם. הם אינם יכולים לשהות במסגרת רגילה. חלקם, גם בבגרותם יזדקקו למסגרות מוגנות. ואנו כחברה נמדדים באופן טיפולנו בהם. אך ללא ספק ישנם ילדים, בעיקר אלה אשר בבגרותם יקחו חלק פעיל בחברה, כאנשים העומדים ברשות עצמם, שאינם חייבים להיות בחינוך המיוחד. איני יודעת מה הסיבה שבנך הופנה לחינוך המיוחד, אך אני מבינה כי אתה מתנגד לכך קשות. בדרך כלל לא מאלצים את ההורים לקבל שיבוץ לחינוך המיוחד. אולי לא מיצית את כל האפשרויות? דיאנה, יועצת חינוכית.

 

[ilanl1]

נכון שלא מיציתי את כל האפשרויות וזא

הבנתי שעדיף לילד להיות במסגרת שבה הוא יקבל חום והבנה והמסגרת הקיימת במתכונתה הנוכחית לא נותנת לו את זה ובוחנת אותו שעה שעה. ברור לי שיש מקרים בהם ממש אי אפשר ולא ניתן אבל ישנם מקרים שלמערכת פשוט נמאס והיא מחפשת את השקט התעשייתי, לו למערכת לא היתה האופציה של המעבר לחינוך המיוחד היא היתה נלחמת כי אין ברירה,גם ההורים לא היו באים בדרישה ולחצים כי היו מבינים שלכל ילד יש את הזכות לקבל את החינוך במקום המתאים לו ביותר לפי השקפת עולמם של הוריו. המורים וההורים לא תמיד יודעים מה זה חינוך מיוחד ונתלים בזה כאילו שם הכל וורוד ואין יותר קשיים אבל אני לא יודע(באמת לא יודע אם זה כך). קשה לי לקבל ולהבין שילד בן 8 צריך לנסוע לעיר אחרת ,למקום שבו הוא לא יכול להיפגש עם חבריו אחה"צ כי אין מסגרת מתאימה בישוב. קשה לי להבין שהחלטה אם להעביר ילד ולקרוע אותו מחבריו מתקבלת עיי מנהלת ,מפקחת וקבוצה של אנשים שלעיתים טועים. נכון שלהורים יש אפשרות לערר אבל להילחם בשביל לשלוח את הילד למקום שהוא לא רצוי בו? יש לי בת דודה שנלחמה שנים מוועדה לוועדה(בעיות רגשיות והתנהגותיות) והיום הבן שלה סיים יסודי והוא נרגע. לו היתה נכנעת ללחצים שהופעלו עליה בזמנו(מצד ביה"ס וההורים) איני יודע איך היו מתגלגלים העיניינים. האופציה הזו של המורים מחלישה את רצונם לשלב את מי שיש לו קשיים ולעיתים היה ניתן לעשות זאת.

 

[חני ב]

אילן, מקבלת ומסכימה

לדבריך לגבי יציאה מהישוב בו הילד גר. גם אצלי בישוב יש בעיה גדולה, ילדים קטנים צריכים לנסוע בהסעות לישוב אחר, לפחות 15 דקות נסיעה אם לא יותר כי לא פותחים פה גנים מיוחדים. ועל זה צריך לשים דגש. כמו כן, סגירת כתות קטנות עקב צמצומים גם החלטה שגויה.

 

[arena]

דיאנה שלום

נהנתי מאד לקרוא את תגובתך. אני מסכימה למה שכתבת. נראה לי, למרות שאני לא בקיעה בפרטים שהמקרה של אילן דומה למקרה שלנו. בקצרה:ילד עם קושי רגשי התנהגותי, ADHD , הורים שמוכנים לקרוע את העולם על מנת לעזור לו , טיפולים רבים , השקעה ובית ספר לא משהו בלשון המעטה. וזה מאד כואב וקשה. אצלנו לפחות בית הספר פשוט לא ידע להתמודד/לא היה מוכן להתמודד/נכנע ללחצי הורים אחרים שלא בצדק או כל דבר אחר ולכן כל הזמן אמר שמה שמעניין אותו שהילד לא ימשיך אצלו בשנה הבאה ולא היה איכפת להם שלחינוך המיוחד הוא אינו מתאים (גם לפי מה שהם אמרו) ובעצם אין לו מסגרת יותר מתאימה מאשר חינוך רגיל עם שיתוף פעולה איתנו וכל הגורמים המטפלים. אבל מה שענין הוא שהוא לא ישאר בבית הספר. אגב כל הגורמים המטפלים אומרים שילדי צריך להשאר בחינוך הרגיל. אני מקווה שבשנה הבאה נזכה למשהו טוב יותר. לכן אני כל כך מזדהה עם מה שאילן כותב ומבינה בדיוק את הסיטואציה הפרטית שלו.

 

[זהבה נ]

השיחוב הוא קודם כל שינויי בעמדות

רק לאחר מכן כאשר העמדות שונו ויש חשיבה פתוחה יותר ומכילה רק אז השילוב מתקיים.

 

[זהבה נ]

אילן, אני כל הזמן חושבת../images/Emo8.gif../images/Emo24.gifאל

תשכח שאני איש שטח. למרות זאת אתה צודק, אם אתה מתכוון לחינוך חברתי לקבלת השונה והאחר, נכון, לא צריך לסלק תלמידים שהם שונים והחוכמה הכי גדולה היא לשלב ולהתמודד אתם, אבל אל תשכח שני דברים: 1 לא תמיד 2 לא בכל מחיר(עם זה אני בטוחה שאתה מסכים איתי?). צר לי מאוד שהמנהלת שלא כמו המפקחת יערה (שפורשת לגמלאות בחודש הבא) לא בחרה להגיב כאיש חינוך, הדבר תמוהה בעניי מאוד. כן, מורים רגילים (אם תקרא הודעות קודמות שלי) צריכים לפי דעתי, ללמוד קודם כל חינוך מיוחד ואחר כך לדאוג שבכיהת רגילה ילמדו כ 15 תלמידים בלבד. אבל אילן, מציאות לחוד ומישאלות לחוד, צריך להיות מציאותי. אני רק מקווה שבמסגרת החדשה תכיר גם את הצדים האחרים של המערכת(עד כה הכרת צד אחד ואולי לא מוצלח מבחינתך), תבין מנסיון שיש צדדים אחרים , לא פחות טובים עבור תלמידים. היום מערכת החינוך המיוחד היא לא רק לאוכלוסיה נחותה, תלמידים שלומדים בה ויכולים נגשים לבחינות בגרות ומשם לשירות צבאי. ברציונאל אכן, למעשה החינוך הרגיל צריך לתת מענה ולא המסגרות הסגרגטיביות, אבל המציאות במדינה שונה מהרציונאל ואין לנו הרבה מה לעשות היום, אלא לפעול למען השינויים בעתיד. מנסיוני שינויים זה חשוב, אבל, לוקח הרבה שנים עד שמשנים חוקים(מנסיוני רב השנים בשינויי חקיקה למען תלמידים עם צרכים מיוחדים), עד שנשנה אנחנו חייבים להמשיך לטובת ילדנו במערכת הקיימת ולפי החוקים הקיימים. בקשר לשילוב בקהילה, הדבר אפשרי בחוגים אחר הצהריים בקהילה (שאליהם הולכים בני גילו ובתנועת הנוער (אם קיימת) באיזור המגורים, זה יכול לתרום הרבה מאוד לילד. אני מאחלת לעומר, בהצלחה בשנה הבאה, אני מזמינה אותך להיות פעיל כמוני בארגון הארצי ולעזור לנו לשנות עבור ילדנו. אל תשכח שאנחנו כאן ממתינים לשמוע מכם. להתראות,

 

[shlomit s]

אילן אני איתך !!!!!

תראה איך הנושא שהעלית עורר את כולם. אני מרגישה שמספרים פה את הסיפור שלנו.ההשעיות לא עוזרות,עונשים בדרך כלל לא עוזרים, וההשעיה היא בכלל פרס. מחפשים את המטבע מתחת לפנס... אין להם כלים אחרים. במקרה שלנו השעו את בני גם כאשר קילל את המורה! אנחנו קיבלנו החלטה לא להגיע לבי"הס, שילמדו להתמודד, מצדנו ניסינו לתת את כל העזרה והתמיכה ושיתוף הפעולה שנדרש, אבל לבוא לקחת אותו באמצע היום זה לדעתנו לעשות את העבודה של בית הספר. לפי התאורים אז או שכל (או רוב) מע´ החינוך איומה או שפשוט כולנו באותו בי"ס....

 

[arena]

מסכימה , אבל מה עושים?

הנושא רלוונטי להרבה אנשים . לפי ידיעתי הרבה אנשים גם מפחדים להביע את דעתם בגלוי מפני שהם פוחדים , ובצדק לדעתי , ששיחה גלויה על הנושא תפגע בילדם וגם תחליש אותם מול מערכת החינוך. אצלנו היו קוראים לנו לבוא לבית הספר כל הזמן ותמיד הגענו , עד שלקראת סוף השנה כבר נשבר לנו כי הרגשנו שזה ממש מוגזם וחסר כל ערך ואמרנו שיקח לנו זמן להגיע (מה שהיה נכון אגב) והבעיות נפתרו... מה עושים עם כל התחושות הכואבות הללו ? איך ממשיכים הלאה במצד אחד בשיתוף עם מערכת החינוך שקשה לה גם כך ומצד שני בהתמודדות עם אזלת ידה במקרים כמו שלנו?