סיפור שאין לו זנב
New member
חומר למחשבה...
http://www.zofim.org.il/magazin_item.asp?item_id=34516066225 11 שנים אחרי רצח רבין - הנוער האובד העצרת ה11 לזכר רצח יצחק רבין, הגענו כמה שכב"גניקים מהשבט. כמובן שרוב האנשים שהיו בעצרת הגיעו מהתנועות הכחולות. לא עברה דקה מהרגע שדרכנו בכיכר וכבר התחילו לשגר אלינו הערות נאצה מרושעות. עוברים ליד ריכוז של אנשים מבני המושבים, וכמה אנונימיים שנבלעו בתוך ההמון הכחול הזה זורקים הערות בסגנון של "יא חסרי ערכים","למה באתם?!", "איך אתם בכלל קשורים לפה?!", ואני שואלת את עצמי-איך זה שמאותה קבוצה של "אידיאליסטים", שמתנהגים כאילו שבכניסה לעצרת צריך להציב עמדה לסלקציה, יוצאת בחורה שמחלקת סטיקרים שעליהם כתוב "סובלנות-לא סובלים מזה". אני חושבת שאם מישהו פה צריך לחשוב שוב למה הוא הגיע לעצרת אלה לא אנחנו, אצלנו זה לא מובן מאליו שבכל שנה באים לעצרת כתנועה, אין לנו ערכים מהסוג הזה. אנחנו כשבט בתנועה א-פוליטית הוצאנו אוטובוס של אנשים פרטיים לעצרת, כשכל אחד בא אליה מהסיבה שהתאימה לו כאדם חושב. ובאמת שכבר התרגלנו לשמוע כל חצי דקה עוד הערה מפה, עוד הערה משם, אפילו ישבנו עם אנשים והסברנו את עצמנו בצורה הכי סימפטית שאפשר, אבל בשלב מסוים כבר ממש לא היה כוח לזה. דווקא באירוע כזה עם משמעות כל כך עמוקה של עם מאוחד שרוצה שלום, מצאנו את עצמנו בקרב תנועות נוער, מנודים על ידי זרם כחול של אנשים שמכל מיני סיבות רדודות שברורות רק להם, מרגישים יותר שייכות מאיתנו למקום. למה הגעתי לעצרת מלאה במטען אמוציונאלי כבד, בטוחה שהעצרת הזאת תחזיר את אותה תחושה של אופטימיות וגאווה בעם שלי, ויצאתי משם בתחושה של חוסר תקווה, איך זה שדווקא הגופים שרואים את עצמם נאורים ופלורליסטים כל כך בוגדים ככה בעקרונות של עצמם? למה אנחנו שבאנו לעצרת כנוער ישראלי שרוצה שלום, הנוער שגדל על רקע השבר של רצח ראש ממשלה, היינו צריכים לשבת ולהסביר שהתנועה שלנו דווקא בסדר, שצריך להכיר כדי להבין... הגענו כמחאה על שחיתויות, פגיעה בחופש הביטוי, סתימת פיות, עם געגוע למנהיג כריזמטי וישר שנורא חסר היום. עצבנית וכועסת שהשכיחו ממני את הסיבה שבגללה הגעתי לכיכר. בר, שישיסטית מהנהגת דרום.
http://www.zofim.org.il/magazin_item.asp?item_id=34516066225 11 שנים אחרי רצח רבין - הנוער האובד העצרת ה11 לזכר רצח יצחק רבין, הגענו כמה שכב"גניקים מהשבט. כמובן שרוב האנשים שהיו בעצרת הגיעו מהתנועות הכחולות. לא עברה דקה מהרגע שדרכנו בכיכר וכבר התחילו לשגר אלינו הערות נאצה מרושעות. עוברים ליד ריכוז של אנשים מבני המושבים, וכמה אנונימיים שנבלעו בתוך ההמון הכחול הזה זורקים הערות בסגנון של "יא חסרי ערכים","למה באתם?!", "איך אתם בכלל קשורים לפה?!", ואני שואלת את עצמי-איך זה שמאותה קבוצה של "אידיאליסטים", שמתנהגים כאילו שבכניסה לעצרת צריך להציב עמדה לסלקציה, יוצאת בחורה שמחלקת סטיקרים שעליהם כתוב "סובלנות-לא סובלים מזה". אני חושבת שאם מישהו פה צריך לחשוב שוב למה הוא הגיע לעצרת אלה לא אנחנו, אצלנו זה לא מובן מאליו שבכל שנה באים לעצרת כתנועה, אין לנו ערכים מהסוג הזה. אנחנו כשבט בתנועה א-פוליטית הוצאנו אוטובוס של אנשים פרטיים לעצרת, כשכל אחד בא אליה מהסיבה שהתאימה לו כאדם חושב. ובאמת שכבר התרגלנו לשמוע כל חצי דקה עוד הערה מפה, עוד הערה משם, אפילו ישבנו עם אנשים והסברנו את עצמנו בצורה הכי סימפטית שאפשר, אבל בשלב מסוים כבר ממש לא היה כוח לזה. דווקא באירוע כזה עם משמעות כל כך עמוקה של עם מאוחד שרוצה שלום, מצאנו את עצמנו בקרב תנועות נוער, מנודים על ידי זרם כחול של אנשים שמכל מיני סיבות רדודות שברורות רק להם, מרגישים יותר שייכות מאיתנו למקום. למה הגעתי לעצרת מלאה במטען אמוציונאלי כבד, בטוחה שהעצרת הזאת תחזיר את אותה תחושה של אופטימיות וגאווה בעם שלי, ויצאתי משם בתחושה של חוסר תקווה, איך זה שדווקא הגופים שרואים את עצמם נאורים ופלורליסטים כל כך בוגדים ככה בעקרונות של עצמם? למה אנחנו שבאנו לעצרת כנוער ישראלי שרוצה שלום, הנוער שגדל על רקע השבר של רצח ראש ממשלה, היינו צריכים לשבת ולהסביר שהתנועה שלנו דווקא בסדר, שצריך להכיר כדי להבין... הגענו כמחאה על שחיתויות, פגיעה בחופש הביטוי, סתימת פיות, עם געגוע למנהיג כריזמטי וישר שנורא חסר היום. עצבנית וכועסת שהשכיחו ממני את הסיבה שבגללה הגעתי לכיכר. בר, שישיסטית מהנהגת דרום.