חומר למחשבה
חומר זה מובא למחשבה. תקראו תפנימו, תגיבו אם תרצו. במידה ואין מה להגיב, פשוט אל תגיבו ב"איזה דמגוגיה זולה" ו"לא ירדת לסוף דעתי/תו/תך/תנו" כי זה כבר באמת שלא אקטואלי.(ומאוד נמאס גם...) כידוע, הזרים/הזרימה "הגירוש"(ההתנתקות – מכבסת מילים) דם חדש בעורקי השמאל, שמעל כל בימה ציבורית ובפורומי השיח האינטרנטי(!!!) אינו מחמיץ הזדמנות לשלוח את חיציו הלגלגניים אל הימין "הבלתי רלוונטי". מבחינת השמאל העניין סגור, ולאחר הבחירות תשנס "קדימה" את מותניה על מנת להצעיד את ישראל אחורה אל הקו הירוק. חזון ההיפרדות הנכספת מהפלסטינים קורם עור וגידים בדמיונו הזחוח של השמאל, שכבר סותם את הגולל על "הטרגדיה הלאומית" של מפעל ההתיישבות. כדי לחסוך מצוקות יתר מציבור המתיישבים קורא להם השמאל "הרחמן" להשלים עם "גזירת הגורל" הבלתי נמענת ולקבל עליהם את דין הרוב, שהכריע בעד התכווצות טריטוריאלית לחמימותו הנעימה של קיר הברזל הביטחוני והדמוגרפי אשר נפרץ "למרבה הזוועה" במלחמת ששת הימים. כאשר מוחם של בני עמנו נאטם במנה גדושה של תבן ירוק מהזן הממכר (!), לא נותר לנו אלא להפנותם אל שכנינו המסרבים להתפעם מסגולותיו הנשגבות של אותו קו וירטואלי המרטיט את הווייתם של "קנאי השלום" עד כדי אבדן חושים. הדוברים הערבים אמנם מגלים נטייה עקבית לסלף את עובדות המציאות לצורכיהם הפוליטיים, אך באשר לכנות הישירה של כוונותיהם המוצהרות יש להם קבלות מוכחות. אין צורך להתייגע בחיפוש מאומץ אחר מקורות תשקורתיים החושפים את תפישת העולם הערבית, שכן העיתונות משובצת בשפע פרפראות זמינות המספקות את תפריטיה של מסיבת ההפרדות שמכינים הערבים לרגל חנוכתו המחודשת של הקו הירוק. סביר להניח שגם הפעם לא ישעו אנשי "השלום" לדבריהם המפורשים של ערביי ישראל, שאמורים לחגוג יחד אתנו את אוטופיית ההפרדות הרחק מנוכחותם המאיימת של הפלסטינים, כשם שהעדיפו לאטום את אוזניהם לנוכח הצהרותיה של אש"ף שעלתה לארץ הקודש מגלות תוניס כדי להגשים אתנו יחד את חזונו של שלום האמיצים. הכתבה "הבה נרגילה" שהתפרסמה במוסף שבת של "מעריב", מציגה בין השאר דובר נאמן של חזון הקו הירוק בדמותו של כוכב הסרט "גן עדן עכשיו,, שזכה ליוקרה בינלאומית על הארת דיוקנם של מחבלים מתאבדים מפרספקטיבה אנושית, אמפטית ו "נוגעת ללב". בתשובה לשאלה: "האם אתה מבין למה ישראלים מרגישים מאוימים מכם?", עונה "הלהיט החם" של המגזר הערבי גלויות: "הם צריכים להרגיש מאוימים. כי יש בעיה, שבמספרים קוראים לה מיליון איש(? חשבנו 3 מיליון, אבל שיהיה... נו), והיא לא פתורה. הערבים במעין לימבו וזה יתפוצץ מתישהו". כל פירוש מיותר, שכן האמירות מדברות בעד עצמן לאורן כל הראיון. בתשובה לשאלה: " לא פשוט להיות ערבי שגר בתל אביב. האם יש סצנה ערבית בעיר ללא הפסקה?", עונה "הכוכב הקולנועי": "אני מת שהערבים ימלאו את תל אביב(!!!!) ואני לא מבין למה הם לא עושים את זה... אני מת ששמונים אחוז ממנויי הקאמרי יהיו ערבים (נורה אדומה), שתהיה פה בוהמה ערבית! שבבית קפה זה יישבו מלא ערבים, וכשהם ישמעו עברית ככה מהצד, הם יגידו "אוף, יש פה יהודים". אפשר כמעל לחוש את הצמרמורת הזוחלת בגבם של השמאלנים מהזן האשכנזי ה"נאור", לנוכח ההיפרדות הבוקע מפיו של שחקן הקולנוע שכיכובו באפוס השהידים האציל עליו את רוח החזון. כוכב השהידים אינו מותיר מקום לדמיון באשר לגן העדן השיינקינאי שהוא מארגן עבור בני בריתו "החביבים" משורות השמאל. בבולמוס הדהירה לעבר האופק המדיני המתרחק, לא שועה מחנה "השלום" גם לדבריהם המפורשים של בני בריתו הערבים, שלא לדבר על לקחי נזקיה ההרסניים של הרפתקת אוסלו. אלא שכידוע, האגוצנטריות היא המניע העיקרי המכתיב את עמדותיהם האידיאולוגיות של כוהני הגירוש, והיא זאת שבה תכה חרב הפיפיות של חזון ההיפרדות. שכן, כאשר יוצפו רחוב שיינקין ודומיו על ידי המון ערבי, וחובשי כסאות דוברי ערבית בבתי הקפה האהובים יפטירו לכל שמאלן מזדמן "אוף, יש פה יהודים", עוד יתהה שמאלן נדיף ברוח בינו לבין עצמו האם אי שם ב"שטח כבוש" דובר עברית מצוי איזשהו בית קפה ראוי לשמו. אם כך, חובה עלינו להיזהר מאותם תרי ה"שלום" התוהים ומחפשים אותה בבורות שכרו להם חבריהם הערבים, ולא לשמוע לאף הצעה או בקשה או פתרון שלהם בנוגע ל"בעיה הדמוגרפית" ובכלל איך אפשר לשמוע להם, הם הרי כרגע מחפשים יישוב חדש (אחרי תל אביב) שמלא ביהודים, אולי שם הם יוכלו להניח את רגליהם בשקט ולצאת מחלום הבלהות... או שלא...
חומר זה מובא למחשבה. תקראו תפנימו, תגיבו אם תרצו. במידה ואין מה להגיב, פשוט אל תגיבו ב"איזה דמגוגיה זולה" ו"לא ירדת לסוף דעתי/תו/תך/תנו" כי זה כבר באמת שלא אקטואלי.(ומאוד נמאס גם...) כידוע, הזרים/הזרימה "הגירוש"(ההתנתקות – מכבסת מילים) דם חדש בעורקי השמאל, שמעל כל בימה ציבורית ובפורומי השיח האינטרנטי(!!!) אינו מחמיץ הזדמנות לשלוח את חיציו הלגלגניים אל הימין "הבלתי רלוונטי". מבחינת השמאל העניין סגור, ולאחר הבחירות תשנס "קדימה" את מותניה על מנת להצעיד את ישראל אחורה אל הקו הירוק. חזון ההיפרדות הנכספת מהפלסטינים קורם עור וגידים בדמיונו הזחוח של השמאל, שכבר סותם את הגולל על "הטרגדיה הלאומית" של מפעל ההתיישבות. כדי לחסוך מצוקות יתר מציבור המתיישבים קורא להם השמאל "הרחמן" להשלים עם "גזירת הגורל" הבלתי נמענת ולקבל עליהם את דין הרוב, שהכריע בעד התכווצות טריטוריאלית לחמימותו הנעימה של קיר הברזל הביטחוני והדמוגרפי אשר נפרץ "למרבה הזוועה" במלחמת ששת הימים. כאשר מוחם של בני עמנו נאטם במנה גדושה של תבן ירוק מהזן הממכר (!), לא נותר לנו אלא להפנותם אל שכנינו המסרבים להתפעם מסגולותיו הנשגבות של אותו קו וירטואלי המרטיט את הווייתם של "קנאי השלום" עד כדי אבדן חושים. הדוברים הערבים אמנם מגלים נטייה עקבית לסלף את עובדות המציאות לצורכיהם הפוליטיים, אך באשר לכנות הישירה של כוונותיהם המוצהרות יש להם קבלות מוכחות. אין צורך להתייגע בחיפוש מאומץ אחר מקורות תשקורתיים החושפים את תפישת העולם הערבית, שכן העיתונות משובצת בשפע פרפראות זמינות המספקות את תפריטיה של מסיבת ההפרדות שמכינים הערבים לרגל חנוכתו המחודשת של הקו הירוק. סביר להניח שגם הפעם לא ישעו אנשי "השלום" לדבריהם המפורשים של ערביי ישראל, שאמורים לחגוג יחד אתנו את אוטופיית ההפרדות הרחק מנוכחותם המאיימת של הפלסטינים, כשם שהעדיפו לאטום את אוזניהם לנוכח הצהרותיה של אש"ף שעלתה לארץ הקודש מגלות תוניס כדי להגשים אתנו יחד את חזונו של שלום האמיצים. הכתבה "הבה נרגילה" שהתפרסמה במוסף שבת של "מעריב", מציגה בין השאר דובר נאמן של חזון הקו הירוק בדמותו של כוכב הסרט "גן עדן עכשיו,, שזכה ליוקרה בינלאומית על הארת דיוקנם של מחבלים מתאבדים מפרספקטיבה אנושית, אמפטית ו "נוגעת ללב". בתשובה לשאלה: "האם אתה מבין למה ישראלים מרגישים מאוימים מכם?", עונה "הלהיט החם" של המגזר הערבי גלויות: "הם צריכים להרגיש מאוימים. כי יש בעיה, שבמספרים קוראים לה מיליון איש(? חשבנו 3 מיליון, אבל שיהיה... נו), והיא לא פתורה. הערבים במעין לימבו וזה יתפוצץ מתישהו". כל פירוש מיותר, שכן האמירות מדברות בעד עצמן לאורן כל הראיון. בתשובה לשאלה: " לא פשוט להיות ערבי שגר בתל אביב. האם יש סצנה ערבית בעיר ללא הפסקה?", עונה "הכוכב הקולנועי": "אני מת שהערבים ימלאו את תל אביב(!!!!) ואני לא מבין למה הם לא עושים את זה... אני מת ששמונים אחוז ממנויי הקאמרי יהיו ערבים (נורה אדומה), שתהיה פה בוהמה ערבית! שבבית קפה זה יישבו מלא ערבים, וכשהם ישמעו עברית ככה מהצד, הם יגידו "אוף, יש פה יהודים". אפשר כמעל לחוש את הצמרמורת הזוחלת בגבם של השמאלנים מהזן האשכנזי ה"נאור", לנוכח ההיפרדות הבוקע מפיו של שחקן הקולנוע שכיכובו באפוס השהידים האציל עליו את רוח החזון. כוכב השהידים אינו מותיר מקום לדמיון באשר לגן העדן השיינקינאי שהוא מארגן עבור בני בריתו "החביבים" משורות השמאל. בבולמוס הדהירה לעבר האופק המדיני המתרחק, לא שועה מחנה "השלום" גם לדבריהם המפורשים של בני בריתו הערבים, שלא לדבר על לקחי נזקיה ההרסניים של הרפתקת אוסלו. אלא שכידוע, האגוצנטריות היא המניע העיקרי המכתיב את עמדותיהם האידיאולוגיות של כוהני הגירוש, והיא זאת שבה תכה חרב הפיפיות של חזון ההיפרדות. שכן, כאשר יוצפו רחוב שיינקין ודומיו על ידי המון ערבי, וחובשי כסאות דוברי ערבית בבתי הקפה האהובים יפטירו לכל שמאלן מזדמן "אוף, יש פה יהודים", עוד יתהה שמאלן נדיף ברוח בינו לבין עצמו האם אי שם ב"שטח כבוש" דובר עברית מצוי איזשהו בית קפה ראוי לשמו. אם כך, חובה עלינו להיזהר מאותם תרי ה"שלום" התוהים ומחפשים אותה בבורות שכרו להם חבריהם הערבים, ולא לשמוע לאף הצעה או בקשה או פתרון שלהם בנוגע ל"בעיה הדמוגרפית" ובכלל איך אפשר לשמוע להם, הם הרי כרגע מחפשים יישוב חדש (אחרי תל אביב) שמלא ביהודים, אולי שם הם יוכלו להניח את רגליהם בשקט ולצאת מחלום הבלהות... או שלא...