חומר למחשבה..
יהיה מי שיקרא את מה שאני כותב כאן ויחשוב שאני תמהוני, יהיה מי שיקרא את הדברים ויחשוב שאני מושפע יתר על המידה – כל הדברים השליליים שיכולים לעלות בדעתכם אחרי שתקראו את מה שאני כותב - אני מניח שיהיו אנשים שיחשבו את הדברים האלו. אבל אני חייב למרות זאת להשמיע את מה שאני חושב ותוהה כי באמת מעניין אותי לדעת אם ישנם מי שחושבים כמוני או לא. סיימתי לראות את הפרק האחרון שהיה של "אנטרפרייז" ואין מה לומר – פרק עשוי כהלכה, כדרך המסורת, מסוג הפרקים שמביאים אותי לפחות לחשוב, ואני מניח שזה אולי הפרק הגדול מכולם כי הוא הביא אותי לחשוב את מה שאני חושב עכשיו. ואני חושב עכשיו על החזון של ג'ין רודנברי, אני חושב על המהות של החזון הזה והגעתי למצב שבו אני מפרש את החזון הזה בצורה שהכי קרובה אלי. אם פעם ראיתי "סטאר טרק" בגלל האהבה שלי למדע בדיוני וחייזרים – היום אני עדיין רואה את זה בגלל אותם דברים אבל בתוספת של מחשבה מעבר. אני די בטוח שהמין האנושי יגיע למה שאנחנו רואים בסדרות האלה, לא בגלל שאני רוצה שככה יהיה אלא מתוך ההבנה שזה פשוט בלתי נמנע. אם מסתכלים על ההיסטוריה של העולם רואים שלמרות שהדרך רצופה במלחמות תמיד הכיוון הסופי של מי שהחכימו מהמלחמות היה להפסיק להלחם. כבר היום ישנן מדינות בעולם שהולכות בדרך הזו והחליפו את המלחמה ביניהן לטיפוח הדדי שבו שני הצדדים מרוויחים מאותו טיפוח מכל הבחינות שבכללן הכלכלה, החברה וכדומה. אני לא פוליטיקאי ואני מניח שגם לא אהיה אבל אני מוכרח לשאול את עצמי את השאלות שבסופו של דבר אכן מובילות לדיון פוליטי, ואני אשאל את השאלות האלה גם אתכם: האם אתם מאמינים שאפשר להגיע לעתיד כמו שאנחנו רואים בחזון של ג'ין רודנברי? גם אם התשובה היא כן אבל רק בעוד כמה דורות מעכשיו, התשובה היא עדיין כן – וכן משמעו שגם אתם מבינים כמוני שבכדי להגיע לעתיד הזה צריך לעבור כברת דרך, דרך שיכולה לפנות לאחד משני הכיוונים – האחת היא בדיוק כמו שאנחנו מכירים: השלמה וקבלה אחד של האחר רק לאחר אסון קטסטרופלי והשניה היא להגיע לשם בדרך קשה אבל קשה פחות מהדרך הראשונה. העולם נלחם בינו לבין עצמו למען מטרות שונות ומגוונות, וגם אלו הטוענים כי הם פועלים למען בטחון העולם לא תמיד מוכיחים את עצמם כנכונים – הראיה ככללה היא ראיה אינטרסנטית שמושפעת לרוב מרצונות של אישים מסוימים רמי דרג בין אם יהיו הרצונות שלהם נכונים כלפינו או לא. אני לא חושב שאהיה טיפש אם אגיד שיש הרבה מאוד מעריצים של "סטאר טרק" בעולם, ואני רואה במעריצים האלה גרעין של חשיבה,עד כמה שתהיה תמהונית בעיני האנשים שאינם "טרקים", והחשיבה הזו היא העתיד הפחות נורא שיכול לקרות לעולם הזה אם לא ההכי טוב. אני מניח שכלל מעריצי "סטאר טרק" גם אם זה בתת מודע שלהם וגם אם הם אוהבים קלינגונים מסכימים עם החזון של ג'ין רודנברי ורוצים לראות אותו מתקיים וגם כאן בכל אחד מאותם אנשים זה מתוך אינטרס עצמי אבל עצם ההסכמה לחזון שכזה היא לרצות עתיד טוב יותר, עתיד מפותח יותר, עתיד שאינו מושפע מהדברים שהעולם מושפע מהם כיום וכאן אני אשאל אתכם שתי שאלות, האחת כמובן היא מה דעתכם, והשניה בין אתם מסכימים איתי או לא – לא הייתם רוצים להיזכר כאלו שהחליטו לקחת את החזון הזה צעד אחד קדימה? הרי חלקית אפשר לזקוף לזכות TOS את הנחיתה על הירח... או לפחות חלק מהכח המניע מאחורי זה.. אני אחזור על מה שאמרתי בתחילה – סביר להניח שתחשבו שאני תמהוני או סתם מושפע יותר מדי (ויהיה גם מי שיחשוב שממש אבל ממש כתבתי הרבה..), אבל האם לרצות לשנות משהו ולשפר את המצב שלנו זה להיות תמהוני?
יהיה מי שיקרא את מה שאני כותב כאן ויחשוב שאני תמהוני, יהיה מי שיקרא את הדברים ויחשוב שאני מושפע יתר על המידה – כל הדברים השליליים שיכולים לעלות בדעתכם אחרי שתקראו את מה שאני כותב - אני מניח שיהיו אנשים שיחשבו את הדברים האלו. אבל אני חייב למרות זאת להשמיע את מה שאני חושב ותוהה כי באמת מעניין אותי לדעת אם ישנם מי שחושבים כמוני או לא. סיימתי לראות את הפרק האחרון שהיה של "אנטרפרייז" ואין מה לומר – פרק עשוי כהלכה, כדרך המסורת, מסוג הפרקים שמביאים אותי לפחות לחשוב, ואני מניח שזה אולי הפרק הגדול מכולם כי הוא הביא אותי לחשוב את מה שאני חושב עכשיו. ואני חושב עכשיו על החזון של ג'ין רודנברי, אני חושב על המהות של החזון הזה והגעתי למצב שבו אני מפרש את החזון הזה בצורה שהכי קרובה אלי. אם פעם ראיתי "סטאר טרק" בגלל האהבה שלי למדע בדיוני וחייזרים – היום אני עדיין רואה את זה בגלל אותם דברים אבל בתוספת של מחשבה מעבר. אני די בטוח שהמין האנושי יגיע למה שאנחנו רואים בסדרות האלה, לא בגלל שאני רוצה שככה יהיה אלא מתוך ההבנה שזה פשוט בלתי נמנע. אם מסתכלים על ההיסטוריה של העולם רואים שלמרות שהדרך רצופה במלחמות תמיד הכיוון הסופי של מי שהחכימו מהמלחמות היה להפסיק להלחם. כבר היום ישנן מדינות בעולם שהולכות בדרך הזו והחליפו את המלחמה ביניהן לטיפוח הדדי שבו שני הצדדים מרוויחים מאותו טיפוח מכל הבחינות שבכללן הכלכלה, החברה וכדומה. אני לא פוליטיקאי ואני מניח שגם לא אהיה אבל אני מוכרח לשאול את עצמי את השאלות שבסופו של דבר אכן מובילות לדיון פוליטי, ואני אשאל את השאלות האלה גם אתכם: האם אתם מאמינים שאפשר להגיע לעתיד כמו שאנחנו רואים בחזון של ג'ין רודנברי? גם אם התשובה היא כן אבל רק בעוד כמה דורות מעכשיו, התשובה היא עדיין כן – וכן משמעו שגם אתם מבינים כמוני שבכדי להגיע לעתיד הזה צריך לעבור כברת דרך, דרך שיכולה לפנות לאחד משני הכיוונים – האחת היא בדיוק כמו שאנחנו מכירים: השלמה וקבלה אחד של האחר רק לאחר אסון קטסטרופלי והשניה היא להגיע לשם בדרך קשה אבל קשה פחות מהדרך הראשונה. העולם נלחם בינו לבין עצמו למען מטרות שונות ומגוונות, וגם אלו הטוענים כי הם פועלים למען בטחון העולם לא תמיד מוכיחים את עצמם כנכונים – הראיה ככללה היא ראיה אינטרסנטית שמושפעת לרוב מרצונות של אישים מסוימים רמי דרג בין אם יהיו הרצונות שלהם נכונים כלפינו או לא. אני לא חושב שאהיה טיפש אם אגיד שיש הרבה מאוד מעריצים של "סטאר טרק" בעולם, ואני רואה במעריצים האלה גרעין של חשיבה,עד כמה שתהיה תמהונית בעיני האנשים שאינם "טרקים", והחשיבה הזו היא העתיד הפחות נורא שיכול לקרות לעולם הזה אם לא ההכי טוב. אני מניח שכלל מעריצי "סטאר טרק" גם אם זה בתת מודע שלהם וגם אם הם אוהבים קלינגונים מסכימים עם החזון של ג'ין רודנברי ורוצים לראות אותו מתקיים וגם כאן בכל אחד מאותם אנשים זה מתוך אינטרס עצמי אבל עצם ההסכמה לחזון שכזה היא לרצות עתיד טוב יותר, עתיד מפותח יותר, עתיד שאינו מושפע מהדברים שהעולם מושפע מהם כיום וכאן אני אשאל אתכם שתי שאלות, האחת כמובן היא מה דעתכם, והשניה בין אתם מסכימים איתי או לא – לא הייתם רוצים להיזכר כאלו שהחליטו לקחת את החזון הזה צעד אחד קדימה? הרי חלקית אפשר לזקוף לזכות TOS את הנחיתה על הירח... או לפחות חלק מהכח המניע מאחורי זה.. אני אחזור על מה שאמרתי בתחילה – סביר להניח שתחשבו שאני תמהוני או סתם מושפע יותר מדי (ויהיה גם מי שיחשוב שממש אבל ממש כתבתי הרבה..), אבל האם לרצות לשנות משהו ולשפר את המצב שלנו זה להיות תמהוני?