אז סיפור מהדרך, על האני וההם
אני ומר אברמוב.
ה ג.פ.אס. לקח אותי לרחוב קטן בשכונה קטנה, בעיר קטנה, בארצנו הקטנטונת.
כשנסעתי ברחוב, מדבר לג.פ.אס , ש"בפניה השנייה בכיכר" יוציא אותי בגדול, הסתכלתי בתשומת לב על הרחוב, בו הזמן עמד מלכת.
שם בין חנות מכולת שבה היה מקרר לגלידה, ועליה השלט "מרכז הגלידה". לבין חנות שבה מכרו מוצרי סדקית וסינרים ,ועליה השלט "הכל לנדוניה".
שם ברחוב, באמצע הרחוב,בן שתי החנויות,
עמדה חנות. חלונה כה מאובק, עד שלא יכולתי לראות את תוכנו.
על החנות התנוסס לו שלט. בשלט היה כתוב "אברמוב - השם אומר הכול"
לרגע קט, נפלה עלי הקנאה.
קנאתי במר אברמוב. קנאתי בו בביטחונו , שכולם מכירים אותו.
אדם שמכירים אותו, כמר אברמוב, כל העולם נכנס לחנותו בסבר פנים יפות, ומברך אותו ל"שלום מר אברמוב, ומה שלום הגברת וילדי מר אברמוב" והוא מר אברמוב יודע להוציא להם את שהם רוצים, פשוט מהיכרותו איתם, ובתודה ובקשה ולהתראות הכול ייחתם לחיים ארוכים..
אני? לי זה לעולם לא מצליח, לחנותי נכנסים אנשים הקוראים את השלט שבו כתוב מה אני מוכר, ושואלים שוב האם באמת יש ברשותי את שכתוב על השלט,
בחנותו של מר אברמוב, כשרואים את מר אברמוב, אין צורך לשאול את מר אברמוב אם הוא בחנות.
אני מקנא במר אברמוב שהאבק יכול להתאבק החלון חנותו והוא רואה נקי.
אני מקנא במר אברמוב היודע בידיעה מוחלטת כי הנכנסים לחנותו, נכנסים כי הם מכירים אותו, וכל ישראל חברים לו.
אני?
צריך לעבוד על הקנאה
אז
לכל מי שיגיע לרחוב קטן, בשכונה הקטנה, בעיר הקטנה, בארצנו הקטנטונת, שימסור ד"ש חם ממני למר אברמוב.
למדתי ממנו את שיעור היום.
אני ומר אברמוב.
ה ג.פ.אס. לקח אותי לרחוב קטן בשכונה קטנה, בעיר קטנה, בארצנו הקטנטונת.
כשנסעתי ברחוב, מדבר לג.פ.אס , ש"בפניה השנייה בכיכר" יוציא אותי בגדול, הסתכלתי בתשומת לב על הרחוב, בו הזמן עמד מלכת.
שם בין חנות מכולת שבה היה מקרר לגלידה, ועליה השלט "מרכז הגלידה". לבין חנות שבה מכרו מוצרי סדקית וסינרים ,ועליה השלט "הכל לנדוניה".
שם ברחוב, באמצע הרחוב,בן שתי החנויות,
עמדה חנות. חלונה כה מאובק, עד שלא יכולתי לראות את תוכנו.
על החנות התנוסס לו שלט. בשלט היה כתוב "אברמוב - השם אומר הכול"
לרגע קט, נפלה עלי הקנאה.
קנאתי במר אברמוב. קנאתי בו בביטחונו , שכולם מכירים אותו.
אדם שמכירים אותו, כמר אברמוב, כל העולם נכנס לחנותו בסבר פנים יפות, ומברך אותו ל"שלום מר אברמוב, ומה שלום הגברת וילדי מר אברמוב" והוא מר אברמוב יודע להוציא להם את שהם רוצים, פשוט מהיכרותו איתם, ובתודה ובקשה ולהתראות הכול ייחתם לחיים ארוכים..
אני? לי זה לעולם לא מצליח, לחנותי נכנסים אנשים הקוראים את השלט שבו כתוב מה אני מוכר, ושואלים שוב האם באמת יש ברשותי את שכתוב על השלט,
בחנותו של מר אברמוב, כשרואים את מר אברמוב, אין צורך לשאול את מר אברמוב אם הוא בחנות.
אני מקנא במר אברמוב שהאבק יכול להתאבק החלון חנותו והוא רואה נקי.
אני מקנא במר אברמוב היודע בידיעה מוחלטת כי הנכנסים לחנותו, נכנסים כי הם מכירים אותו, וכל ישראל חברים לו.
אני?
צריך לעבוד על הקנאה
אז
לכל מי שיגיע לרחוב קטן, בשכונה הקטנה, בעיר הקטנה, בארצנו הקטנטונת, שימסור ד"ש חם ממני למר אברמוב.
למדתי ממנו את שיעור היום.
