באת לי בזמן
בדיוק הציפו אותי מחשבות כאלה. מה היא מביאה לעולם? פתיחות. בכל מקום בו היא מצאת היא יוצרת אווירה שמעודדת להיפתח ולשתף. אני חושבת שזאת תכונה מדהימה! חושבת שכל אחת נפתחת במגבלות של המטען איתו היא הגיעה, אבל היכולת להכיל ולפרק כמעט כל דבר זה משהו ממש גדול. כשהכרתי אותה, הייתי אחד האנשים הכי סגורים. לא דברתי עם אף אחד, אף פעם לא שיתפתי. היו לי הרבה חברים מאוד טובים, אבל איך שהוא הייתי מוצאת דרך להתחמק מלדבר על הדברים העמוקים והכואבים. כשנפגשנו, היא לימדה אותי לדבר (יודעת שזה נשמע מוזר, הרי את מיומנות השפה רכשתי הרבה קודם) אבל כנראה שזה תלוי על מה מדברים. מה היא תורמת? אני חושבת שבדרך שלה היא יודעת לתת את התחושה הנכונה על מנת שדברים יקרו. היא יודעת לפרגן, לתמוך, להיות כשצריך. מישהו צריך יותר מזה? מה מיוחד בדרך שלה? מה שכל כך מיוחד בדרך שלה זה שלדרך שלה יש שביל אפל וכואב, שביל שהיה יכול לגרום לה להיות במקום אחר לגמרי, לבחור בדרך אחרת לגמרי, לבחור בדרך של כאב ויסורים. אבל היא ידעה למצוא את השביל הנכון על מנת שיוציא אותה משם, היא מצאה את הדרך שבה העולם מוצא חן בעיניה. אם היא לא היתה מה היה חסר? כרגע? הכל! אין לי מי שיקשיב - כי רק איתה למדתי לדבר. אין מי שיגיד מילה טובה - כי רק לה האמנתי. אין מי שיחבק בלילה וישמור עלי מהחושך. אין מי שידע להכיל את הימים ה"הפוכים" שלי. אין מי שיקבל אותי, בדיוק כמו שאני. תודה על שהיית תקופה כל כך ארוכה.