חומר למחשבה

[הגבירה מן האגם]

חומר למחשבה../images/Emo40.gif

לפני זמן ישבתי באיזה בר ולידי ישב בחור צעיר שצייר משהו. שאלתי אותו "מה אתה מצייר?" הוא ענה "את יכולה לומר?" התבוננתי בציור ועניתי "עדיין לא". "זהו" ענה הוא "אני מנסה להניח על הדף את מינימום הקוים והנקודות שבאמצעותם תוכלי לראות את מה שהתכוונתי לצייר. תגידי לי מתי לעצור." באותו רגע הבנתי שדבריו מתארים גם את השאיפה שלי כמספרת סיפורים - להניח בחלל את המינימום לקבלת מקסימום האפקט ושכל אדם בקהל יבחר את הרגע המדוייק בו הוא רואה את התמונה. תגובות?

 

[שחרזדה האחת]

חומר למחשבה, אהבתי את התשובה שלו

כמה פעמים רואים תמונה, ושואלים מה זה? למה בעצם צריך לשאול מה שה, אם זה יפה ומהנה? שכל אחד יקח מזה את מה שמתאים לו, אכן גם המספר , אולי צריך להשתמש בפחות מילים ולהגיד הרבה? יפה בעיני. ובקהל זה אפשרי , כל אחד וטעמו כל אחד וסיבותיו עימו לבחירות שלו בהבנת הציור או הסיפור? האם הבנתי נכון?

 

[בס בבלון בעבודה]

חושב שזו שאיפה נעלה

אך אומר את האמת מתקשה ליישם אותה, אולי כי לי קשה לוותר על המקום, אולי כי הקהל התרגל שלועסים לו את הסיפור, ועוד הרבה אוליים יש בדרך. לעיתים כאשר אני קורא סיפור תלמודי ורואה כמה הם היו קמצנים במילים אני מתפעל מאומנות הצמצום שלהם. למשל בסיפור על רב אסי שחשק באישתו המחופשת, שקראה לעצמה חרותא. במילה אחת התלמוד מבטא את כל המשא ומתן ואת כל המגע, במילה אחת: "תבעה" - כמה זה חזק. אגב יש גם מוסקיים כאלה, למשל מיילס דיוויס לקראת סוף ימיו היה מאוד מינימלסיטי. והמוסיקה שלו מהימים הללו כל כך מיוחדת בשלה ובוגרת. הלוואי שאגיע ליכולת להיות מינימליסיטי ולהיות מובן.

 

[יונה כחולה]

יש לנו כלי נהדר להשיג זאת- העברית

היא שפה חובבת צמצום ומשפטים קצרים. באמת סיפורי המקורות מדגימים זאת יפה. אני כשלעצמי מנסה בכתיבה לצמצם ובכך להשפיע גם על הדיבור. כך הדמיון של השומע עובד להשלים את החסר, ממש כמו שהעין שלנו משלימה קו מקוטע.

 

[הקוראת בקקאו]

../images/Emo176.gif../images/Emo177.gif

קיץ 2006 פריחות צאלון בין שורות הבתים ריח דשא קצור במרפסת אתה ואני ועסיס הפרי ניגר על חלקת הצוואר יסמין בגדר בבית השכנים תינוק חדש הצייר על הבר בשניים-שלושה קווים אמר לי נחשי אמרתי כן, עוד עוד דינה מורטת מחר יום ים מחרתיים גם

 

[הקוראת בקקאו]

ועוד קצת../images/Emo175.gif

קיץ 2006 (2) בחוג דרמה במתנ"ס הם אמרו "תודה" מבלי לעפעף והמשיכו לדפדף ואני כבר ידעתי עוד שנה מחכה לי בקפה של שושני בקפה של שושני באחד ביולי אני כבר מכירה את כל השולחנות הצוות של הגיאוגרפיה ממקיף ג' והמורות מ"אורן" כולן הפוך חלש הרבה קצף שתיים-שתיים "בוקר של שושנים" עם לחם כפרי מאז שאני אצל שושני אני לא סובלת חביתה עם עשבי תיבול וגבינת שמנת ואת אלה שבאים לשתות שחור חזק וכוס מים ויושבים וקוראים עיתון שעתיים

 

[הציפור הלבנה11]

לקוראת בקקאו-אהבתי.../images/Emo28.gif

 

[הציפור הלבנה11]

מסכימה עם כל מילה,

משום מה הסרט "מחבואים" נתן לי את אותה תחושה... הוא היה מינימליסטי ולא הפסקתי לחשוב עליו מספר ימים. תודה שהזכרת לי -מינימום מילים......סקרנות,חשיבה,השלמה, הקהל ואני ביחד באותה הרפתקה.. תודה

 

[הקוראת בקקאו]

../images/Emo68.gif

 

[שחרזדה האחת]

לקוראת בקקאו מאד אהבתי משכתבת

 

[ita101]

תשובה מעניינת הוא נתן לך

ואיך תדעי שהוא באמת מנסה להעביר לך מה שאת "תראי" שם? זה מזכיר לי עננים שמסתכלים עליהם בשמיים. אחד רואה איש, השני רואה רכבת. אני מניח שסיפור אפשר לספר בהרבה סגנונות. את מדברת על סגנון מינימליסטי. השאלה אם הוא מספק מספיק פרטים כדי שהקהל ידיע למה שאת מתכוונת. זה תלוי בספציפיות החוויה שאת רוצה שהם יעברו. לכן אפשר לראות מספרים שאולי יעמיסו בפרטים בשביל לחדד את המסר\ חוויית הסיפור. ומצד שני מספר אחד יפרט פחות כי לדעתו החוויה והמסר צריכים להיות נובעים מהקהל או נתונים לשיקולו ולהבנתו של כל אחד מהשומעים - וגם זו חוויה.

 

[הגבירה מן האגם]

אכן,

אני מעדיפה שהחוויה והמסר ינבעו מצורך הקהל. עם זאת, הרבה מן המשמעות נובעת מן ההקשר בו מסופר הסיפור. בברכה,

 

[שיקיה]

תגובה../images/Emo13.gif

אני מאמינה שפחות זה יותר. בכתיבה, סיפור וציור. אני עוסקת בשניים מן הדברים ותמיד השאיפה שלי להגיד או לצייר מעט ולהעביר הכי הכי הרבה שאני יכולה במעט הזה. כמה נכון הסיפור שלך, גבירה יקרה מן האגם. שיקי

 

[הקוראת בקקאו]

לכבוד שבת

סבתא בישלה רגל קרושה ולשון של פרה לילדים רגלי תרנגולת ולשונות חתולים רק לתינוקת סבתא בישלה דייסה לעסו צקצקו מצמצו רק התינוקת התגלגלה מצחוק בסוף הדגדוג

 

[הגבירה מן האגם]

איזה שפע יצירתי../images/Emo219.gif

מתגלגל לך מהמקלדת

 

[נמצק]

בסדנא לכתיבה יוצרת

אמר המנחה - ואם זכרוני הדל אינו מתעתע בי היה זה דן בניה סרי - כי על המספר לתת בכמה מילים את הכוון והקורא ימשיך את הקו מתוך נסיון חייו. ממש לצמצם כמה שאפשר ולחסוך במילים. אבל לתאר שתים שלש חוויות-נקודות על קו רצף . ואם אתה ספור - ובמקרה שלפנינו מספר - מהימן הקהל יוכל לקחת את הנקודות והכוון ולהמשיכם איש יש לפי נסיונו והשקפת עולמו.וזה - לדעתי - מקסים את השומע. כל אחד חושב שאני מספר את הסיפור שלו.

 

[פוEט]

קצר וקולע

לפי דעתי, עקרון המינימום פרטים - מקסימום אפקט יכול להיות מצויין אך רק בתור גורם משיכה לסיפור עמוק יותר. אם למשל היית מבינה מה הוא מצייר , מייד היית ניגשת לבחון את הפרטים הקטנים ואת הדקויות... כוונתי הינה ש: קצר וקולע = דרך מהירה לארוך ומשכנע.

 

[זאבהו]

תלוי למי

לגבירה מן האגם נראה לי שסוג מסויים של סיפורים וסוג מסויים של קהל השומעים יכולים לענות על השאיפה שבטאת. אני מניח שבצד שאיפה זו את מתענגת, לא פחות, מאותם סיפורים בהם את יכולה לטוות ביד אמן תאורים דקים ועדינים של מצבים שונים, וכן ללוות אותם בהבעות וכיוצ"ב. זאב

 

[הקוראת בקקאו]

רק

עוד אחד ודי

על הבר אצל מיה ארבאטובה בנעליים וורודות על הבהונות היינו כולנו ברבורות על הבר אצל זיקו במרכז היינו ערימה של ברבוניות במיני ועקבים

 

[הגבירה מן האגם]

כמו בכל דבר אחר

מדובר באיזון ובקצב. תאורים דקים ועדינים - במקרה שלי - בתנאי שהם פותחים עוד אפשרות להמשך הרהור של המאזין, לא כנרקסיזם של המבצעת אחרת אנחנו נפולים לקטגוריית הטרחנות והיגעות. נכון, אני יכולה, אבל מעדיפה לספר סיפור. השאיפה שלי היא ליצור צירופי מילים, דימויים מרוכזים ולהניח לשומע להפליג. בברכה,