אין ספק
וגם אני איני רוצה בכך וכבר שנים אני כותב בפורום הזה שהמטרות האלה אינן ראויות לא לאוטיסטים ולא לבני אדם בכלל
זה לא קל עד בלתי אפשרי לעמוד מאחורי המילים האלה כי בניגוד למילים ולתפישות הנהוגות, לאלה שלנו, אין עדיין תשתית מתוקצבת בנדיבות אין סופית כמנגנונים חברתיים,ארגוניים,כלכליים,רפואים ,מדעים,חינוכיים... שכל מי שיבקש לסטות מהם ולו מעט ימצא את עצמו מול תהום אין סופית
אולי לכן להרבה אוטסטים אין ברירה אלא לשתוק ולהתנתק ולקוות לניסים
אלא שבדיוק לכן אני נאחז גם בקנה הקש של הרמזים הכי זעירים לכך שאפילו תחושת הזיקה בין המרכזי לשולי משתנה
ובעולם ובחברה שבו ובה גם הדיכוטומיה בין מרכז שחצני,חסר ספקות,אלים ודורסני לבין שוליים מעורערים,שקופים,חסרי אחיזה וקול, משתנה,ולו מעט,יש לנו תקווה
והיא משתנה
והרבה מהבטחון העצמי של הזרם המרכזי הוא פוזה חלולה,הרי זה בדיוק למה הוא כל כך מדכא ומעצבן,וכיוון שמוצקתו היא אשלייתית בעיקרה(וזו גם הסיבה שכל כך הרבה אמצעים ומאמצים מתבזבזים לשווא) תהליך קריסתו יהיה מהיר בהרבה ממה שנראה או נחזה
ולכן מי שדבק בכללי יקרוס גם הוא
וזו אזהרה שחשוב לבטאה לאלה שבאמת דואגים לעתיד של הילדים שלהם
לי ברור שחלק מהמבנה הפיזי-נפשי של הרבה אוטיסטים הוא כזה שלא מפריד בנוקשות בין מרכז איטי ויציב לבין שוליים מהירים וחסרי יציבות,
ובדיוק לכן כשמטיחים אנשים כאלה חזור ושוב במבנים שעדיין מבוססים על ההפרדה השמרנית והארכאית הזאת אז לא רק שמחמיצים את היכולות המדהימות האפשריות ממבנה כזה אלא שמקבלים את כל מגוון התופעות הידועות לנו כחוסר וויסות חושי ורגשי ותנועתי
כשאדם נולד מחונן באיזון מסוג מאוד מסויים מוטח ונדחס כל הזמן למסגרת שבנויה על איזון שונה לגמרי הוא מבטא את מאפייני האיזון השונה בצורה מוגזמת נורא
כי ההבדלים בינו לבינה מעצימים ומגבירים גם את מאפייניה הרעים
כשתשימי אדם לא היררכי במערכת היררכית הוא יהפך לאדם הרבה יותר היררכי מאלה שחיים את המערכת הזאת בטבעיות
וזה נכון כמובן במיוחד לילדים שעוד לא עומדים לגמרי על דעתם וכל מה שהם רוצים זה להשתלב
ואז מה שקורה זה שהוא חי את ההיפוך של עצמו
ולכן מועד להצפה ולחוסר אוריינטציה ובכלל לקיום מאוד מאוד נדיף וחסר יציבות
שלא לדבר על העובדה שאדם כזה נותק לגמרי מהכיוון שמאפשר לו התפתחות הכי מדהימה
זו שהוא בנוי לה ונולד לה ומוכוון לה
יש צורך דחוף בעזרה ובהבנה של מסגרות שיאפשרו גם לאוטיסטים להתפתח כיאות
מה שיש היום זה מסגרות שתומכות בהתפתחותם לאנשים נורמטיבים
כאלה שאומרות שהם צריכים עזרה על מנת להיות כמו כולם
אין אפילו מסגרת אחת שעוזרת לאוטיסטים להיות הם עצמם
יש כמה דרכים להאיץ את התפוררות המרכזים
אחת מהן זו הישירה,לנסות לדבר עם האנשים המאיישים אותם,זו דרך שעלולה להתברר גם כהכי איטית,כי האנשים האלה אטומים לחלוטין
האחרת היא העקיפה,להתגייס ולבנות אלטרנטיבות,להפנות את הגב למשרדי הממשלה ולמערכת החינוך ולמערכת האבחון ולנסות לגייס מתוכנו פתרונות המבוססים על ההנחה שאנחנו בעצם חיים במדבר,בארץ הכלום,על הכוכב הלא נכון ,וצריכים להתחיל ליישב אותו כמעט מהתחלה
אפשר שדווקא הדרך שנתפשת כעקיפה תתברר כמהירה ותכליתית יותר
