חומוס אבו מרון - חיפה
כבר כמה שנים שאני לקוח קבוע בחומוס "אבו שאקר" זו שבעיר התחתית לא רחוק מכיכר פריס.
חיפה מתחלקת בגדול ל 3 ואז ל 2 ואז כמובן לאחד...
בחומוס; אבו שקאר, פארג' ואבו מרון, החלוקה השנייה כמובן מתייחסת לפלאפל הזקנים או מישל בוואדי
ואחד אלוהינו – אמיל (שווארמה).
אני תמיד הייתי בחלוקת - אבו שאקר, מישל ואמיל כמובן. שאין עליו עוררין... אך ביום שישי האחרון בבוקר, אחרי שבזמן האחרון הציקו לי כמה דברים במעוז החומוס הקבוע שלי, שיניתי כיוון ונחתתי ב"אבו מרון" שברחוב קיבוץ גלויות, הסמוך לשוק הפשפשים החיפאי שהולך וגדל מיום מיום. זו לא הפעם הראשונה (וגם לא העשירית) שלי במקום, אבל מכח ההרגל, אתה פשוט תמיד מוצא את עצמך באותו המקום, אז לא עוד.
אבו מרון זו חומוסיה מדהימה, שביום שבת להצליח להושיב את עצמך ואת אורחיך באחד מכיסאותיהם זו משימה די קשה. אבל ביום שישי בבוקר, יום החומוס שלי, זה די קל לשמחתי הרבה.
המסעדה ממוקמת במבנה אבן ארוך ששני חללים ומרפסת מקורה מגדירים את הטריטוריה שלה. לאחרונה היא גם התחדשה ואחרי שיפוץ שינתה קצת את המראה הפנימי שלה ונהייתה אף מודרנית יותר. קירות ותקרה שצופו בחומרים אקוסטיים, כיסאות ושולחנות מעץ כבד והכל לבן ונקי מאד.
ביום שישי בבוקר עבדו זוג מלצריות חינניות וצעירות שמחליפות כמובן את הבלונדה הוותיקה מאבו מרון (אלו שוותיקים פה מכירים אותה עוד שעבדה בקפה גלידה {יונק} ועברה ל'אבו מרון' אחרי שהתחתנה עם אחד הבעלים של המקום).
התיישבתי באחד השולחנות הריקים שבמרפסת- הייתה בריזה מצוינת מהים והשמש בצבצה מבעד לצמחייה הגבוהה והסבוכה שמסביב למסעדה. כך גם אוכל לעשן מבלי להטריד אף אחד חשבתי לעצמי, בעוד אני רואה את ה"קבועים" בדיוק מנגבים את האזורים המפוספסים ומוציאים בידם השנייה את הסיגריה.
בחלל הפנימי היה ריק והמלצריות ניגשו אלי חיש קל. (לכל סובלי העישון, יש כמובן את החללים הפנימיים היפים והנעימים ושם לא תרגישו באלו שמנסים להרעיל אתכם)
הזמנתי כהרגלי, חומוס טחינה וגרגירים, סלט ירקות קטן וצ'יפס קטן. מיד בעת הזמנת הצ'יפס מקבלים את השאלה הקבועה מצד המלצרית, "אתה רוצה את המתובל או הרגיל?", מתובל, עניתי.
הצ'יפס המתובל של המקום הוא אחד הדברים שמייחדים את אבו מרון משאר מסעדות וחומוסיות העיר. הוא עשוי מתפוחי אדמה טריים ומתובל בשום כתוש, פטרוזיליה ותבלינים נוספים. טעמו מדהים, אבל זה Love hate thing לא כולם מסוגלים להכיל את התיבול הכבד והעוקץ, אז יש כמובן את האפשרות להזמין "רגיל" כאמור. מומלץ לבחון את העניין
אחרי דקותיים מהירות, הגיעה צלוחית עם חמוצים שהם עושים במקום, מלפפון, זיתים, פרוסות לפת ורדרדות, בצל טרי ברבעים ופלפל חריף. ומיד אחר כך כל השאר.
החומוס משחתי והרבה יותר עדין מאבו שאקר שעושה חומוס יותר סמיך וכבד (אני בדרך כלל אוהב את הכבדים יותר, לכן התביתתי זמן רב "שם"). המשחה הייתה מענגת ובטמפרטורה הנכונה,
כך גם הטחינה. הגרגירים "באבו מרון" היו בגוון חום בהיר כתום והיו מהזן הקטן. הם היו נימוחים ונעימים יחד עם כל המשחה מסביב. שמן הזית המשובח רק קשר את כל המנה בצורה משובחת ובכלל זה משהו שאני מאד רגיש אליו ושמחתי על כך. לדעתי גם חומוס בינוני עם שמן זית ממש טוב יכול להגיע לגבהים. החומוס של המקום, מעולה! וכך כל המסביב לו. הוא פשוט שונה מהאחרים וטוב שכך. למען הגיוון והטעמים.
סלט הירקות נחתך במקום ותובל בשמן ולימון. את המלח הוספתי בעצמי, כך גם לצ'יפס המטריף שהגיע חם הישר מהשמן.
קחו לתשומת לבכם למרות שהזמנתי את המנות "הקטנות" שהם יספיקו לזוג ואף ליותר.
אבו מרון מאד אדיבים בכמויות שלהם ו ב 69 ש"ח כולל בקבוק שתייה אכלתי ללא ספק מספיק אוכל שהיה מספיק לזוג בשקט לארוחת בוקר מאוחרת.
השירות היה אדיב, מהיר וחביב מאד, האווירה שקטה ונעימה ואף אחד לא מחכה שתפנה את המקום לבא אחריך... ביום שישי, זה ללא ספק מקום רגוע וכיפי לארוחת בוקר שפותחת את הסוף שבוע. אפילו החתולים רגועים ומנמנים מתחת לעצים בצד...
יש מצב שבתקופה הקרובה אזנח את בית החומוס ה"קבוע" שלי לטובת אבו מרון. אני מניח שצריכים לרשום את החלוקה שלי מחדש בעירייה.
כבר כמה שנים שאני לקוח קבוע בחומוס "אבו שאקר" זו שבעיר התחתית לא רחוק מכיכר פריס.
חיפה מתחלקת בגדול ל 3 ואז ל 2 ואז כמובן לאחד...
בחומוס; אבו שקאר, פארג' ואבו מרון, החלוקה השנייה כמובן מתייחסת לפלאפל הזקנים או מישל בוואדי
ואחד אלוהינו – אמיל (שווארמה).
אני תמיד הייתי בחלוקת - אבו שאקר, מישל ואמיל כמובן. שאין עליו עוררין... אך ביום שישי האחרון בבוקר, אחרי שבזמן האחרון הציקו לי כמה דברים במעוז החומוס הקבוע שלי, שיניתי כיוון ונחתתי ב"אבו מרון" שברחוב קיבוץ גלויות, הסמוך לשוק הפשפשים החיפאי שהולך וגדל מיום מיום. זו לא הפעם הראשונה (וגם לא העשירית) שלי במקום, אבל מכח ההרגל, אתה פשוט תמיד מוצא את עצמך באותו המקום, אז לא עוד.
אבו מרון זו חומוסיה מדהימה, שביום שבת להצליח להושיב את עצמך ואת אורחיך באחד מכיסאותיהם זו משימה די קשה. אבל ביום שישי בבוקר, יום החומוס שלי, זה די קל לשמחתי הרבה.
המסעדה ממוקמת במבנה אבן ארוך ששני חללים ומרפסת מקורה מגדירים את הטריטוריה שלה. לאחרונה היא גם התחדשה ואחרי שיפוץ שינתה קצת את המראה הפנימי שלה ונהייתה אף מודרנית יותר. קירות ותקרה שצופו בחומרים אקוסטיים, כיסאות ושולחנות מעץ כבד והכל לבן ונקי מאד.
ביום שישי בבוקר עבדו זוג מלצריות חינניות וצעירות שמחליפות כמובן את הבלונדה הוותיקה מאבו מרון (אלו שוותיקים פה מכירים אותה עוד שעבדה בקפה גלידה {יונק} ועברה ל'אבו מרון' אחרי שהתחתנה עם אחד הבעלים של המקום).
התיישבתי באחד השולחנות הריקים שבמרפסת- הייתה בריזה מצוינת מהים והשמש בצבצה מבעד לצמחייה הגבוהה והסבוכה שמסביב למסעדה. כך גם אוכל לעשן מבלי להטריד אף אחד חשבתי לעצמי, בעוד אני רואה את ה"קבועים" בדיוק מנגבים את האזורים המפוספסים ומוציאים בידם השנייה את הסיגריה.
בחלל הפנימי היה ריק והמלצריות ניגשו אלי חיש קל. (לכל סובלי העישון, יש כמובן את החללים הפנימיים היפים והנעימים ושם לא תרגישו באלו שמנסים להרעיל אתכם)
הזמנתי כהרגלי, חומוס טחינה וגרגירים, סלט ירקות קטן וצ'יפס קטן. מיד בעת הזמנת הצ'יפס מקבלים את השאלה הקבועה מצד המלצרית, "אתה רוצה את המתובל או הרגיל?", מתובל, עניתי.
הצ'יפס המתובל של המקום הוא אחד הדברים שמייחדים את אבו מרון משאר מסעדות וחומוסיות העיר. הוא עשוי מתפוחי אדמה טריים ומתובל בשום כתוש, פטרוזיליה ותבלינים נוספים. טעמו מדהים, אבל זה Love hate thing לא כולם מסוגלים להכיל את התיבול הכבד והעוקץ, אז יש כמובן את האפשרות להזמין "רגיל" כאמור. מומלץ לבחון את העניין
אחרי דקותיים מהירות, הגיעה צלוחית עם חמוצים שהם עושים במקום, מלפפון, זיתים, פרוסות לפת ורדרדות, בצל טרי ברבעים ופלפל חריף. ומיד אחר כך כל השאר.
החומוס משחתי והרבה יותר עדין מאבו שאקר שעושה חומוס יותר סמיך וכבד (אני בדרך כלל אוהב את הכבדים יותר, לכן התביתתי זמן רב "שם"). המשחה הייתה מענגת ובטמפרטורה הנכונה,
כך גם הטחינה. הגרגירים "באבו מרון" היו בגוון חום בהיר כתום והיו מהזן הקטן. הם היו נימוחים ונעימים יחד עם כל המשחה מסביב. שמן הזית המשובח רק קשר את כל המנה בצורה משובחת ובכלל זה משהו שאני מאד רגיש אליו ושמחתי על כך. לדעתי גם חומוס בינוני עם שמן זית ממש טוב יכול להגיע לגבהים. החומוס של המקום, מעולה! וכך כל המסביב לו. הוא פשוט שונה מהאחרים וטוב שכך. למען הגיוון והטעמים.
סלט הירקות נחתך במקום ותובל בשמן ולימון. את המלח הוספתי בעצמי, כך גם לצ'יפס המטריף שהגיע חם הישר מהשמן.
קחו לתשומת לבכם למרות שהזמנתי את המנות "הקטנות" שהם יספיקו לזוג ואף ליותר.
אבו מרון מאד אדיבים בכמויות שלהם ו ב 69 ש"ח כולל בקבוק שתייה אכלתי ללא ספק מספיק אוכל שהיה מספיק לזוג בשקט לארוחת בוקר מאוחרת.
השירות היה אדיב, מהיר וחביב מאד, האווירה שקטה ונעימה ואף אחד לא מחכה שתפנה את המקום לבא אחריך... ביום שישי, זה ללא ספק מקום רגוע וכיפי לארוחת בוקר שפותחת את הסוף שבוע. אפילו החתולים רגועים ומנמנים מתחת לעצים בצד...
יש מצב שבתקופה הקרובה אזנח את בית החומוס ה"קבוע" שלי לטובת אבו מרון. אני מניח שצריכים לרשום את החלוקה שלי מחדש בעירייה.
