חומה!

togi12

New member
חומה!

כמה שזה מצחיק ומזכיר לכולנו את הגימיק ההוא מהטלויזיה מלפני כמה שנים, זה מה שקורה לי בזמן האחרון. אני מרגישה פשוט חסומה. זה התחיל עם זה שקשה לי לדבר בבוקר, קשה לענות לאנשים בוקר טוב. אחר כך אני פשוט לא נחמדה לאנשים, לא מחייכת... קשה לי מאוד לבטא תחושות והרגשות שאני מרגישה... אפילו כשמדובר בדברים בריאותיים. למשל בימים האחרונים היה לי חום וידעתי את זה ולקח לי יומיים להגיד שאני לא מרגישה טוב. זה מתבטא בכל תחומי החיים. אני שונאת שנוגעים בי, ושונאת לגעת באנשים, שלא במסגרת מגע מיני. אני בכלל בנאדם מאוד מיני ואין לי מושג איך זה קרה. אני לא מסוגלת לפרגן לאנשים, או להגיד להם כמה אני אוהבת אותם, למרות שאני ממש ממש רוצה. ואם אני מצליחה לעשות זאת זה יוצא יבש כזה ואני מרגישה צבועה ובא לי להקיא מעצמי. בימים האחרונים זה כבר הגיע לכדי משבר עם ההורים שלי. קמתי בבוקר, ירדתי למטה, אפילו בוקר טוב לא אמרתי, ולא הוצאתי מילה כל היום. אני מדברת איתם רק כשאני צריכה מהם משהו... זה לא נכון, זה מעוות. יש לי את כל הרצון לשפר את זה, אפילו כשקמתי היום בבוקר אמרתי לעצמי- עכשיו אני אגיד להם בוקר טוב, אני חייבת. ונכשלתי. מה קורה איתי לעזאזל?
 

לנושנוש

New member
קראתי איך ששמת את הפוסט.......

ולא יודעת כל כך מה להגיד. זה ברור לי שמתפתח פה איזה דפוס מאוד בעייתי שיושב על פחד ואולי בעקבות זה גם דכדוך. איך את הולכת לטפל זה לשיקולך כמובן. במקומך הייתי מחפשת טיפול בדחיפות כי להמשיך בקצב הזה, זה לבזבז את שנותיך היותר יפות ופוריות(אני משארת שאת מאוד צעירה). המשיכי לעדכן.
 

togi12

New member
אמש

ההורים שלי חזרו מאוחר בלילה, והייתי ערה- על המחשב- בדיוק באותה פוזיציה שהם ראו אותי כשהם עזבו. כמובן שזה עורר תגובה נרחבת, ואז משום מה צחקתי ונהייתי ידידותית. אמרתי להם שאני אטפל בבעיותיי בעצמי ואיתם אני מעוניינת לטפל בבעיה באופן נקודתי.... בסופו של דבר הגענו להבנה שאני אעשה בשבילם הצגה ואעמיד פנים כאילו שאני נחמדה. אני בספק אם זה יחזיק הרבה זמן, כי פשוט בא לי להקיא מעצמי כשאני מזייפת התנהגות כלפי חוץ וכולי רקובה מבפנים. וויש מי לאק.
 

לנושנוש

New member
לא נראת לי ההתיחסות של ההורים שלך

" כל עוד לא נראה שאת לא בסדר, הכל בסדר מבחינתנו" ????? זאת לא התמודדות של הורים. נו, לא בעיניי בכל אופן.
 

שירשולי

New member
אוליי יש לך סוג של...

חרדה חברתית קושי ביצירת קשרים,קושי הפירגון. ובאמירת מילים ,תומכות,מעודדות. וכן אוליי טיפול באמת יהיה יעיל פה. אם את רוצה את מוזמנת לקומונה שלי ...בנושא נפש/ פסיכיאטריה למטה יש קישור את מוזמנת בכייף לשתף שם בקשיים שלך................. שיר.
 
מה לדעתך גורם להרגשה ולהתנהגות שלך../images/Emo35.gif

נראה שאת מודעת לעצמך מאוד, וזה נהדר. ואת לגמרי בדרך הנכונה. אני חושבת שאם תהיי מודעת לגבי מה שמפריע לך, את תוכלי לשנות את זה.
 

togi12

New member
זאת באמת שאלה

בהתחלה הייתי סתם בבאסה, כי נפרדתי מחבר שלי, ואיתו נפרדתי גם מכל החברים שהיו לי שהיו שלו ונשארתי בודדה. התחלתי פשוט לטפס פה על הקירות בסופשים ולספור את הדקות אחורה עד שהייתי חוזרת לעוד שבועיים בבסיס. אחר כך התחלתי למצוא לי כל מיני סטוצים וכאלה שחיקו, ולו במעט, את מה שהייתי מקבלת מחבר שלי, וזה נרגע קצת, למדתי להסתדר עם אחים שלי, ועשיתי מה שההורים ביקשו בבית אבל תמיד נשארתי בבאסה, לא יודעת למה. אולי כי היה נחמד לי להיות בבאסה? וזה פשוט נדבק לי והעמיק יותר ויותר והחמיר את המצב שתמיד היה ופחות הורגש כשהייתי עם חבר שלי. שעכשיו הוא לא חבר שלי. :/
 

אופירA

New member
מנהל
מן הסתם שההתנהגות הזו חופפת להרגשה שלך

בטח מרגיש לך זיפת ורקוב עם עצמך, בלי קשר לאחרים. וממילא את לא יכולה להתייחס לאחרים כשלא נעים לך עם עצמך. למה זיפת לך בפנים והכל רקוב? את לא יכולה לדלג על זה ולזייף התנהגות, בלי לטפל בזה.
 
למעלה