חומד שלי! וכן שלי!
מוקדש לאהובתי היקרה. חלק א' ממממ...למה מתחילים לכתוב? וממה מתחילים לכתוב? ועל מה? עלי ועליך?! מגוחך! מה כבר יש לי לומר? איך הכרנו? אולי...איך נפגשנו בפעם הראשונה? כדאי..איך סבלתי ימים בלי לדבר אתך? הכרחי... איך רציתי לראות אותך וחיפשתי כל תירוץ אפשרי? בוודאי שכדאי... כמה חודשים אחרי קשר היחידי והלא מוצלח שלי התייאשתי לגמרי למצוא את אהבת חיי..אמרתי לעצמי מעכשיו אני לא מחפשת כי כנראה הבן אדם המושלם שלי מטייל לו אי שם ברחבי תבל ואני בטוח לא אפגוש אותו בקרוב..איך טעיתי! הוא היה הרבה יותר קרוב אלי ממה שחשבתי או דמיינתי, אך כל כך שזה בלתי נסבל.. קטינו זה היה שמה, יותר נכון כינוי, שם חיבה ליתר הדיוק.. אחרי ייואש מתמשך, הקדשתי הרבה מזמני היקר לגלישה באינטרנט, באתרי הכרויות מתוך רצון רב כבר להכיר מישהי.. היא ישר משכה את תשומת לבי , אבל גם מהר מאוד היא שברה אותו.היא היתה עם חברה שלה כבר שנה וחצי (1.4 ליתר הדיוק..)מה עושים במצב כזה?! שולחים הודעה עם ברכה וממשיכים הלאה.. מי חשב שהיא תענה לי ותתפתח ביניינו שיחה שבסוף גם תוביל לקשר מסוג אחר.. היא היתה מושכת דבר ראשון, וכפי שהסתבר בהמשך גם חכמה , גם עם דעות ברורות לגבי כל עניין ( גם בפוליטיקה ..), גם עם חיוך מהמם וצחוק כנה ואמיתי..הכל היה כל כך יפה וכל כך אמיתי לו לא היתה את חברתה.. כל פעם שהיינו מדברות שתיינו היינו מזכירות בה. היא כי היתה מרגישה שהיא בוגדת בה ואני כי חשבתי לעצמי איך אני עושה דבר כזה?! ויחד עם זה היינו ממשיכות. ממשיכות להתכתב, לדבר שעות בטלפון ולהיפגש מדי פעם בלי שאף אחד יידע. שתיינו ידענו שזה מצב שלא מוביל לכלום, אך שתיינו לא יכולנו לעשות כלום בנושא, רק להיסחף יותר ויותר.. חלק ב' - -אני צריכה לדבר אתך.. זה לא לטלפון אבל אין לי ברירה כי לא נוכל להיפגש יותר.. - מה קרה , חומד שלי? - שלך? -אני מקווה..מה קרה? - אנחנו חייבות להפסיק עם זה! אני לא יכולה יותר ככה. אני משקרת לחברה שלי, אני משקרת לך ואני גם משקרת לעצמי.זה לא יכול להימשך ככה.. - אוקיי.. אז ביי! מה ביי?! ככה!? אז איך? נו, בבקשה תביני אותי! אני רוצה להיות אתך! טוב לי! כייף לי! אבל זה מצב בלתי אפשרי וכבר בלתי נסבל.. - אוקיי, אני מבינה אז ביי.. -סיפרתי הכל לחברה שלי.. -מה סיפרת לי בדיוק? -הכל. -הכל? - כן. איך שנפגשנו בפעם הראשונה . איך שבאתי להפתיע אותך אליך לעבודה בפעם הראשונה. איך ששמחת לראות אותי, איך חיבקת אותי חזק חזק ואיך לא רציתי ללכת.. כן ,רק לא סיפרת לה שעיניי התמלאו דמעות כשברחת ממני, כי אמרת שאת חייבת לחזור אליה.. לא סיפרת לה איך עמדתי והסתכלתי עליך, על דמות המתרחקת, הבורחת ונרטבת מתחת לגשם..לא סיפרת איך חזרתי הביתה אחרי העבודה , נסגרתי בחדר והתפרצתי בבכי. לא סיפרתי כי את לא שאלת ואני בעצמי לא אספר, כי הרגשתי שאני הולכת להיקשר אליך וזה לא בריא לי.. - - מה עוד סיפרת? - איך נפגשנו בפעם השניה..איך הלכנו להיסתובב בתל אביב, ואיך שבלי להרגיש עברו 3 שעות והיתי חייבת לחזור הביתה ואיך שחיבקתי אותך בפעם האחרונה ואיך שנישקתי אותך מול כולם בלי בושה.. רק שלא סיפרת איך בפעם השניה נשברתי.. איך עמדתי שם לבדי, אחרי שהלכת ושוב התפרצתי בבכי, מול אותם כולם בלי בושה.. - איך היא הגיבה? - לא משהו בלשון המעטה.. - אני מקשיבה.. -היא התחילה לבכות, לצעוק, להתפרע, נרגעה וביקשה שלא אעזוב אותה, כי בלדי היא תמות.. -מה אמרת? - שאין מצב שאעזוב אותה כי בלדיה אני גם אמות. אמרתי שזה היה סתם , טעות והסחפות.. - טעות?! ככה את קוראת לזה? זה מה שאני בישבילך- טעות?! - לא! כן! לא יודעת..הסתבכתי עם עצמי..אני לא יכולה אתך ואת יודעת את זה..אבל אני גם לא רוצה להיות בדליך..אני לא יודעת מה לעשות..יש לך רעיונות? - כן.. -דברי -בואי ננתק את הקשר.. -זה מה שאת רוצה? - זה מה שאת רוצה כפי שהבנתי.. -לא!כן! לא יודעת.. - תפסיקי לשגע אותי! אני לא מסוגלת לזה יותר! אני הצד הפסיבי בכל העניין אבל גם לי יש רגשות! מה את חושבת שאני שלמה עם המצב הזה? שאני שמחה להיכנס באמצע ולהיות סיבה לפרידה? ומי בכלל מדבר על פרידה?! אמרת בעצמך שאני טעותאז בואי נמשיך הלאה..כאילו כלום לא קרה.. - את מסוגלת? - לא..ואת? -לא -אבל אין ברירה -טוב..אז ביי.. -ביי -רגע! -כן.. -אבל יש לי עוד כל כך הרבה מה לומר ולספר ולחלוק אתך! - ככה לא נגיע לסוף. כי אני לא מסוגלת להפסיק לדבר אתך, אבל זה לא יכול להימשך ככה..אז אני אומת לך ביי, ובהצחלה לשתיכן.. - תודה , מאמי, גם לך..ביי.. שיחה הזאת היתה חוזרת על עצמה עוד הרבה פעמים אחרי זה. וכל פעם לא היתה מובילה לכלום..שתיינו הרגשנו כמו בטלנובלה ושתיינו לא ידענו איך לצאת מזה. יום אחד פשוט החלטתי שאני לא יכולה יותר, כי זה לא היה הוגן כלפיי וגם לא כלפי האחרים. התקשרתי ואמרתי שאני לא מוכנה להמשיך ככה ואני לא רוצה שום קשר אתה יותר..היא אמרה שזה לטובת כולנו והסכימה לא לדבר אתי.. חלק ג' כמה כואב..איך הדבר הקטן הזה , בגודל של אגרוף שלי , שנמצא בחזה שלי גורם לכאב כה רב..אני לא אוכלת, איל לי כח לכלום, בקושי ישנה, מפספסת לימודים ( ואם כבר מוצאת כוחות להגיע לא מבינה על מה מדובר. כי הריכוז , הראש, הלב שלי, הכל במקום אחר, אתך..) וזו רק ההתחלה. עברו כולו יומיים ואף אחד לא מבין מה קורה אתי. אף אחד חוץ ממך. -..את שם? - כן.. - אני לא יכולה יותר, נשברתי.. - אני גם..אבל אסור לנו.. - חברה שלי שואלת אותי מה עובר עלי בזמן האחרון ולמה אני בלי מצב רוח ולמה היא מרגישה שאני במקום אחר כשהיא מדבר אתי..ואיך אומר לה שאני אתך..שאני מתה לדבר אתך, להיפשג אתך ושאחרי תקופ כה קצרה אני מרגישה שאת כל כך קרובה אלי.. - עברו רק כמה ימים, אבל אני לא מסוגלת להמשיך ככה..יש לי כל כך הרבה מה לומר לך! - גם לי! וזה משגע אותי, אני מרגישה רע עם זה. מרגישה רע עם עצמי , אני פשוט נגעלת מעצמי! - אין לך ממה להיגעל! חומד! אני יודעת שלא משנה מה אומר לך זה לא יעזור לך ושתיינו יודעות שאני לא ממש אובייקטיבית בנושא.. - אז מה נעשה?את יודעת כל זה מזכיר לי טלנובלה..והכל חוזר אל אותה נקודה. - נכון, רק שאנחנו יכולות לשנות את זה ולחשוב ביחד על הסוף.. - את יכולה, אני לא. אני אוהבת את חברה שלי ואין לי אפילו צל של ספק בזה..אני לא יכולה לדמיין אפילו שאני עוזבת אותה.. כמה כואב לשמוע את זה..ומה אתי?! אז מה אני בישבילה? עוד אחת שרודפת אחריה?! עוד אחת שנדלקה עליה?! פשוט עוד אחת.. -הבנתי אותך. אז אין לנו יותר על מה לדבר אני מבינה. - ברור שיש לנו אבל זה לא מוביל לשום מקום וגם לא יוביל כי אני לא מתכוונת להיפרד ממנה ולך עם הזמן זה יעבור.. - מה שתגידי אז ביי.. - ביי.. עבר יום שלם בלי שדיברנו, בלי שהתכתבנו ובלי שהפסקתי לחשוב עליה. החא תופסת כל רגע פנוי בראשי. בעבודה, בלימודים, בחלומות. אני מדברת אתה, אני בוכה ביגללה והיא לא עונה ולא מגיבה..אבל אני חזקה! אני אעבור את זה עם ראש מורם, ולא אשבר, לא אתן לאף אחת יותר לשחק בי . היא לא רוצה? לא צריך! ההפסד הוא כולו שלה! ואני שוב מתפרצת בבכי.. מוזר שהילדה שאני בקושי מכירה הצליחה להוציא אותי לגמרי מהשיגרה..ואני חשבתי שזה לא יקרה , שלא אתן לזה לקרות שוב..כמה טעיתי..
מוקדש לאהובתי היקרה. חלק א' ממממ...למה מתחילים לכתוב? וממה מתחילים לכתוב? ועל מה? עלי ועליך?! מגוחך! מה כבר יש לי לומר? איך הכרנו? אולי...איך נפגשנו בפעם הראשונה? כדאי..איך סבלתי ימים בלי לדבר אתך? הכרחי... איך רציתי לראות אותך וחיפשתי כל תירוץ אפשרי? בוודאי שכדאי... כמה חודשים אחרי קשר היחידי והלא מוצלח שלי התייאשתי לגמרי למצוא את אהבת חיי..אמרתי לעצמי מעכשיו אני לא מחפשת כי כנראה הבן אדם המושלם שלי מטייל לו אי שם ברחבי תבל ואני בטוח לא אפגוש אותו בקרוב..איך טעיתי! הוא היה הרבה יותר קרוב אלי ממה שחשבתי או דמיינתי, אך כל כך שזה בלתי נסבל.. קטינו זה היה שמה, יותר נכון כינוי, שם חיבה ליתר הדיוק.. אחרי ייואש מתמשך, הקדשתי הרבה מזמני היקר לגלישה באינטרנט, באתרי הכרויות מתוך רצון רב כבר להכיר מישהי.. היא ישר משכה את תשומת לבי , אבל גם מהר מאוד היא שברה אותו.היא היתה עם חברה שלה כבר שנה וחצי (1.4 ליתר הדיוק..)מה עושים במצב כזה?! שולחים הודעה עם ברכה וממשיכים הלאה.. מי חשב שהיא תענה לי ותתפתח ביניינו שיחה שבסוף גם תוביל לקשר מסוג אחר.. היא היתה מושכת דבר ראשון, וכפי שהסתבר בהמשך גם חכמה , גם עם דעות ברורות לגבי כל עניין ( גם בפוליטיקה ..), גם עם חיוך מהמם וצחוק כנה ואמיתי..הכל היה כל כך יפה וכל כך אמיתי לו לא היתה את חברתה.. כל פעם שהיינו מדברות שתיינו היינו מזכירות בה. היא כי היתה מרגישה שהיא בוגדת בה ואני כי חשבתי לעצמי איך אני עושה דבר כזה?! ויחד עם זה היינו ממשיכות. ממשיכות להתכתב, לדבר שעות בטלפון ולהיפגש מדי פעם בלי שאף אחד יידע. שתיינו ידענו שזה מצב שלא מוביל לכלום, אך שתיינו לא יכולנו לעשות כלום בנושא, רק להיסחף יותר ויותר.. חלק ב' - -אני צריכה לדבר אתך.. זה לא לטלפון אבל אין לי ברירה כי לא נוכל להיפגש יותר.. - מה קרה , חומד שלי? - שלך? -אני מקווה..מה קרה? - אנחנו חייבות להפסיק עם זה! אני לא יכולה יותר ככה. אני משקרת לחברה שלי, אני משקרת לך ואני גם משקרת לעצמי.זה לא יכול להימשך ככה.. - אוקיי.. אז ביי! מה ביי?! ככה!? אז איך? נו, בבקשה תביני אותי! אני רוצה להיות אתך! טוב לי! כייף לי! אבל זה מצב בלתי אפשרי וכבר בלתי נסבל.. - אוקיי, אני מבינה אז ביי.. -סיפרתי הכל לחברה שלי.. -מה סיפרת לי בדיוק? -הכל. -הכל? - כן. איך שנפגשנו בפעם הראשונה . איך שבאתי להפתיע אותך אליך לעבודה בפעם הראשונה. איך ששמחת לראות אותי, איך חיבקת אותי חזק חזק ואיך לא רציתי ללכת.. כן ,רק לא סיפרת לה שעיניי התמלאו דמעות כשברחת ממני, כי אמרת שאת חייבת לחזור אליה.. לא סיפרת לה איך עמדתי והסתכלתי עליך, על דמות המתרחקת, הבורחת ונרטבת מתחת לגשם..לא סיפרת איך חזרתי הביתה אחרי העבודה , נסגרתי בחדר והתפרצתי בבכי. לא סיפרתי כי את לא שאלת ואני בעצמי לא אספר, כי הרגשתי שאני הולכת להיקשר אליך וזה לא בריא לי.. - - מה עוד סיפרת? - איך נפגשנו בפעם השניה..איך הלכנו להיסתובב בתל אביב, ואיך שבלי להרגיש עברו 3 שעות והיתי חייבת לחזור הביתה ואיך שחיבקתי אותך בפעם האחרונה ואיך שנישקתי אותך מול כולם בלי בושה.. רק שלא סיפרת איך בפעם השניה נשברתי.. איך עמדתי שם לבדי, אחרי שהלכת ושוב התפרצתי בבכי, מול אותם כולם בלי בושה.. - איך היא הגיבה? - לא משהו בלשון המעטה.. - אני מקשיבה.. -היא התחילה לבכות, לצעוק, להתפרע, נרגעה וביקשה שלא אעזוב אותה, כי בלדי היא תמות.. -מה אמרת? - שאין מצב שאעזוב אותה כי בלדיה אני גם אמות. אמרתי שזה היה סתם , טעות והסחפות.. - טעות?! ככה את קוראת לזה? זה מה שאני בישבילך- טעות?! - לא! כן! לא יודעת..הסתבכתי עם עצמי..אני לא יכולה אתך ואת יודעת את זה..אבל אני גם לא רוצה להיות בדליך..אני לא יודעת מה לעשות..יש לך רעיונות? - כן.. -דברי -בואי ננתק את הקשר.. -זה מה שאת רוצה? - זה מה שאת רוצה כפי שהבנתי.. -לא!כן! לא יודעת.. - תפסיקי לשגע אותי! אני לא מסוגלת לזה יותר! אני הצד הפסיבי בכל העניין אבל גם לי יש רגשות! מה את חושבת שאני שלמה עם המצב הזה? שאני שמחה להיכנס באמצע ולהיות סיבה לפרידה? ומי בכלל מדבר על פרידה?! אמרת בעצמך שאני טעותאז בואי נמשיך הלאה..כאילו כלום לא קרה.. - את מסוגלת? - לא..ואת? -לא -אבל אין ברירה -טוב..אז ביי.. -ביי -רגע! -כן.. -אבל יש לי עוד כל כך הרבה מה לומר ולספר ולחלוק אתך! - ככה לא נגיע לסוף. כי אני לא מסוגלת להפסיק לדבר אתך, אבל זה לא יכול להימשך ככה..אז אני אומת לך ביי, ובהצחלה לשתיכן.. - תודה , מאמי, גם לך..ביי.. שיחה הזאת היתה חוזרת על עצמה עוד הרבה פעמים אחרי זה. וכל פעם לא היתה מובילה לכלום..שתיינו הרגשנו כמו בטלנובלה ושתיינו לא ידענו איך לצאת מזה. יום אחד פשוט החלטתי שאני לא יכולה יותר, כי זה לא היה הוגן כלפיי וגם לא כלפי האחרים. התקשרתי ואמרתי שאני לא מוכנה להמשיך ככה ואני לא רוצה שום קשר אתה יותר..היא אמרה שזה לטובת כולנו והסכימה לא לדבר אתי.. חלק ג' כמה כואב..איך הדבר הקטן הזה , בגודל של אגרוף שלי , שנמצא בחזה שלי גורם לכאב כה רב..אני לא אוכלת, איל לי כח לכלום, בקושי ישנה, מפספסת לימודים ( ואם כבר מוצאת כוחות להגיע לא מבינה על מה מדובר. כי הריכוז , הראש, הלב שלי, הכל במקום אחר, אתך..) וזו רק ההתחלה. עברו כולו יומיים ואף אחד לא מבין מה קורה אתי. אף אחד חוץ ממך. -..את שם? - כן.. - אני לא יכולה יותר, נשברתי.. - אני גם..אבל אסור לנו.. - חברה שלי שואלת אותי מה עובר עלי בזמן האחרון ולמה אני בלי מצב רוח ולמה היא מרגישה שאני במקום אחר כשהיא מדבר אתי..ואיך אומר לה שאני אתך..שאני מתה לדבר אתך, להיפשג אתך ושאחרי תקופ כה קצרה אני מרגישה שאת כל כך קרובה אלי.. - עברו רק כמה ימים, אבל אני לא מסוגלת להמשיך ככה..יש לי כל כך הרבה מה לומר לך! - גם לי! וזה משגע אותי, אני מרגישה רע עם זה. מרגישה רע עם עצמי , אני פשוט נגעלת מעצמי! - אין לך ממה להיגעל! חומד! אני יודעת שלא משנה מה אומר לך זה לא יעזור לך ושתיינו יודעות שאני לא ממש אובייקטיבית בנושא.. - אז מה נעשה?את יודעת כל זה מזכיר לי טלנובלה..והכל חוזר אל אותה נקודה. - נכון, רק שאנחנו יכולות לשנות את זה ולחשוב ביחד על הסוף.. - את יכולה, אני לא. אני אוהבת את חברה שלי ואין לי אפילו צל של ספק בזה..אני לא יכולה לדמיין אפילו שאני עוזבת אותה.. כמה כואב לשמוע את זה..ומה אתי?! אז מה אני בישבילה? עוד אחת שרודפת אחריה?! עוד אחת שנדלקה עליה?! פשוט עוד אחת.. -הבנתי אותך. אז אין לנו יותר על מה לדבר אני מבינה. - ברור שיש לנו אבל זה לא מוביל לשום מקום וגם לא יוביל כי אני לא מתכוונת להיפרד ממנה ולך עם הזמן זה יעבור.. - מה שתגידי אז ביי.. - ביי.. עבר יום שלם בלי שדיברנו, בלי שהתכתבנו ובלי שהפסקתי לחשוב עליה. החא תופסת כל רגע פנוי בראשי. בעבודה, בלימודים, בחלומות. אני מדברת אתה, אני בוכה ביגללה והיא לא עונה ולא מגיבה..אבל אני חזקה! אני אעבור את זה עם ראש מורם, ולא אשבר, לא אתן לאף אחת יותר לשחק בי . היא לא רוצה? לא צריך! ההפסד הוא כולו שלה! ואני שוב מתפרצת בבכי.. מוזר שהילדה שאני בקושי מכירה הצליחה להוציא אותי לגמרי מהשיגרה..ואני חשבתי שזה לא יקרה , שלא אתן לזה לקרות שוב..כמה טעיתי..
