ניצן אלישיב
New member
חויות מטיסת סולו
שלום לכולם, הבוקר חזרתי בשלום מטיסת סולו ראשונה (172) ורציתי לשתף אתכם בחוויה. ראשית -אתם מכירים אותי כבר מספר חודשים -עד הסולו הופעתי כאן בשם FIFTY אבל מהיום מתחיל לצמוח לי היהלום הידוע אז אני כאן בשם מלא. לאחר לילה לא רגוע - המחשבות.... אתם יודעים... - התעוררתי בשעה 04:00 התישבתי לי בחדר העבודה ליד השולחן והתחלתי להטיס אותו. הוצאתי בד"ח, עשיתי PREFLIGHT מלא (לא שכחתי לשחרר את חבלי הקשירה). בבדיקת קשר הפקח משום מה לא ענה לי אבל מכיון שהייתי יחיד על המסלול זה לא כל כך הפריע לי . בחרתי להמריא ממסלול 29 (השמש...) בדיקות לפני המראה - הכל תקין. בדיקת נפילת מגנטו -לא בטוח שהיתה נפילה (מאחר ומפתח ההצתה היה נעוץ במגירת השולחן ולא בדיוק הסתובב שמאלה וימינה). התיישרתי על המסלול - מצערת מלא קדימה - רגל ימין פנימה - ואני באוויר... פניה ימינה נפלאה - מסילת הרכבת ישר מתחתי - הגובה מסתדר יפה.. הנה כבר בריכת המים העגולה... פניה ימינה - גובה 800 .. אני מודיע בקשר "הרצליה , CHQ עם הרוח" ולהפתעתי אני גם מקבל תשובה " אבא,, שתוק כבר ותן לישון..." כמעט איבדתי מנוע מרוב הפתעה... אבל עכשיו נעבור לטיסה האמיתית: אני תמיד נוהג לטוס מוקדם כדי לבצע הקפות בשקט. ברוב המקרים אני תמיד לבד בהרצליה כמעט עד סוף השיעור. אבל היום משום מה - כאילו להכעיס- בשעה 06:30 אני מוכן להתניע אבל כבר שומע בקשר שני מטוסים לפני. מה לעשות -יצאנו כמספר 3 להמראה - וכמובן שהמספר הזה רודף אחרי לכל אורך ההקפות ( אסור לעקוף או לחתןך מימין...) שתים שלש הקפות , נחיתות מושלמות ואז המדריך אומר לי " יאללה ביי" (כמובן שלא במילים אלו- הוא הרי למד גם פסיכולוגיה - "אתה טס מעולה... הנחיתות שלך מושלמות.. תהיה רגוע..." - אבל כל מה שאני שומע זה את ה"יאללה ביי... תסתדר לבד" אז אין ברירה -מסתדרים לבד. בקשת רשות להתיישר - הפקח מוסיף "בהצלחה" והפעם אני ממריא לבד -כמה רציתי באותו רגע שזה יהיה השולחן... -50 קשר, 55 , 60 ואני באויר . הלב שלי כבר מזמן בגובה 2500... - פניה ימינה. בחיי - מסילת הרכבת מתחתי. איזו בחורה קופצת לבריכה בכפר שמריהו - בלי בגד ים.... גובה 800, בדח עם הרוח. בקשר " הרצליה , CHQ עם הרוח" והפעם הפקח עונה " מספר 3"... אני מאתר את 1 ו -2. 2 ממש לפני - נראה לי שהוא עדיין מסתכל על הבחורה בבריכה.. אני מבצע הקטנת מהירות מהסרטים - 80...75...65... והוא עוד קרוב... מדפים 20 . מהירות 60 ומספר 2 מתחיל להתרחק... הופ - צלע בסיס. 1 נחת . 2 עושה צלע בסיס שלא נגמרת.. הוא כבר בר"ג... לא. לא. הוא פונה לפיינל... מדפים 30 . מנוע לסרק - גלגלים למטה (זה 172 אבל אני בכל זאת בודק...) "HQ פיינל".. "רשאי לנחות"... מהירות טובה.. למה המסלול מתרחק??? לא. זה בסדר. הינה הזברה..שבירת הנמכה.. המסלול מתחתי ... הצפה.. נגיעה ,וזהו -TERRA FIRMA . עצירה, פינוי מסלול .. ואני אחרי סולו. אז זהו עד כאן. האדרנלין שקע ואנו מוכנים לטרדות היום.
שלום לכולם, הבוקר חזרתי בשלום מטיסת סולו ראשונה (172) ורציתי לשתף אתכם בחוויה. ראשית -אתם מכירים אותי כבר מספר חודשים -עד הסולו הופעתי כאן בשם FIFTY אבל מהיום מתחיל לצמוח לי היהלום הידוע אז אני כאן בשם מלא. לאחר לילה לא רגוע - המחשבות.... אתם יודעים... - התעוררתי בשעה 04:00 התישבתי לי בחדר העבודה ליד השולחן והתחלתי להטיס אותו. הוצאתי בד"ח, עשיתי PREFLIGHT מלא (לא שכחתי לשחרר את חבלי הקשירה). בבדיקת קשר הפקח משום מה לא ענה לי אבל מכיון שהייתי יחיד על המסלול זה לא כל כך הפריע לי . בחרתי להמריא ממסלול 29 (השמש...) בדיקות לפני המראה - הכל תקין. בדיקת נפילת מגנטו -לא בטוח שהיתה נפילה (מאחר ומפתח ההצתה היה נעוץ במגירת השולחן ולא בדיוק הסתובב שמאלה וימינה). התיישרתי על המסלול - מצערת מלא קדימה - רגל ימין פנימה - ואני באוויר... פניה ימינה נפלאה - מסילת הרכבת ישר מתחתי - הגובה מסתדר יפה.. הנה כבר בריכת המים העגולה... פניה ימינה - גובה 800 .. אני מודיע בקשר "הרצליה , CHQ עם הרוח" ולהפתעתי אני גם מקבל תשובה " אבא,, שתוק כבר ותן לישון..." כמעט איבדתי מנוע מרוב הפתעה... אבל עכשיו נעבור לטיסה האמיתית: אני תמיד נוהג לטוס מוקדם כדי לבצע הקפות בשקט. ברוב המקרים אני תמיד לבד בהרצליה כמעט עד סוף השיעור. אבל היום משום מה - כאילו להכעיס- בשעה 06:30 אני מוכן להתניע אבל כבר שומע בקשר שני מטוסים לפני. מה לעשות -יצאנו כמספר 3 להמראה - וכמובן שהמספר הזה רודף אחרי לכל אורך ההקפות ( אסור לעקוף או לחתןך מימין...) שתים שלש הקפות , נחיתות מושלמות ואז המדריך אומר לי " יאללה ביי" (כמובן שלא במילים אלו- הוא הרי למד גם פסיכולוגיה - "אתה טס מעולה... הנחיתות שלך מושלמות.. תהיה רגוע..." - אבל כל מה שאני שומע זה את ה"יאללה ביי... תסתדר לבד" אז אין ברירה -מסתדרים לבד. בקשת רשות להתיישר - הפקח מוסיף "בהצלחה" והפעם אני ממריא לבד -כמה רציתי באותו רגע שזה יהיה השולחן... -50 קשר, 55 , 60 ואני באויר . הלב שלי כבר מזמן בגובה 2500... - פניה ימינה. בחיי - מסילת הרכבת מתחתי. איזו בחורה קופצת לבריכה בכפר שמריהו - בלי בגד ים.... גובה 800, בדח עם הרוח. בקשר " הרצליה , CHQ עם הרוח" והפעם הפקח עונה " מספר 3"... אני מאתר את 1 ו -2. 2 ממש לפני - נראה לי שהוא עדיין מסתכל על הבחורה בבריכה.. אני מבצע הקטנת מהירות מהסרטים - 80...75...65... והוא עוד קרוב... מדפים 20 . מהירות 60 ומספר 2 מתחיל להתרחק... הופ - צלע בסיס. 1 נחת . 2 עושה צלע בסיס שלא נגמרת.. הוא כבר בר"ג... לא. לא. הוא פונה לפיינל... מדפים 30 . מנוע לסרק - גלגלים למטה (זה 172 אבל אני בכל זאת בודק...) "HQ פיינל".. "רשאי לנחות"... מהירות טובה.. למה המסלול מתרחק??? לא. זה בסדר. הינה הזברה..שבירת הנמכה.. המסלול מתחתי ... הצפה.. נגיעה ,וזהו -TERRA FIRMA . עצירה, פינוי מסלול .. ואני אחרי סולו. אז זהו עד כאן. האדרנלין שקע ואנו מוכנים לטרדות היום.