חויה שרציתי לשתף אתכם בה->
שלום לכל פורום סימולטורים, החוויה שברצוני לשתף אתכם בה היתה בישבילי באמת אבל באמת מרגשת. אין לי מילים לתאר זאת אפילו... [ואני מודה שאני די ניסחף..] בסוכות [2004] לאחר בר המצווה שלי[ 25.8.91 ] החלטתו הורי לארגן לי טיול בר מצווה לפריז.[המראה מבן-גוריון ונחיתה בשארל דה גול] , על הפעם הסתבר, שההפתעה הגדולה באמת שציפתה לי היתה תחת חסותו של אבי שאירגן לי אותה.והיא להיות נוכח בקוקפיט 767 של אלעל [שזאת היתה טיסתנו ליעד] מסתבר שביישובינו גר קברניט שעובד באל -על ידיד די טוב של אבא. ואבי ביקש ממנו רשות בשמו להיכנס לקוקפיט בזמן הטיסה. היום המיוחל הגיע. יצאנו בלילה והגענו לבן גוריון [אז היה את הטרמינל הישן] וכשקראו לנו לגשת לשער, גשנו.לאחר מכן עלינו על אוטובוס שהסיע אותנו ל- 767. בהדרת כבוד חיכה לנו בחנייה ה767 . נכנסנו למטוס ותפסנו את מקמונו ליד הכנף השמאלית. וכאן מתחילה ההרפתקה האמיתית. לאחר ששלחנו לדייתלת את מכתב הבקשה לבקר בקוקפיט בעט ההתנעה, חזרה התשובה בחיוביות. והדיילת הוליכה אותנו לקוקפיט שכל כך ציפיתי לו... נכנסנו לקוקפיט, הכל היה מלא בכפתורים ומחשבי טיסה ושעונים ועוד. הקברניט והקצין הראשון קיבלו את פנינו בברכה והזמינו אותנו לשבת עד ההמראה ולאחריה.וכאן כבר הייתי נירגש לחלוטין. הסענו, עד שהגענו למסלול 30, התיישרנו, והתחלנו להאיץ על המסלול. לאחר שהמטוס המריא ראיתי את כל תל-אבי ביופיה הרב בלילה. היתה זו חוויה מדהימה לראות את הכל מלמעלה [יותר מאשר בפלייט זה בטוח...] לאחר שעזבנו את ארץ הקודש ההינו כבר בגובה שיוט, ולטייסים היה זמן לפלרטט איתנו חופשי ולספר להם קצת על "המחלה" שגם אני נידבקתי בה. ברגע שההינו מעל איטליה רצינו [אני ואבי] כבר לחזור לקבינה. וביקשנו לחזור כמה דקות לפני ההנמכה. באותו הזמן היתחוללה סופת ברקים עזה מתחת לרדגלינו באיטליה.היה אפשר לראות מופע ברקים מרהיב ביופיו מלווה בענני קומולונימבוס כבדים מעליהם סדן ענק והמטוס היטלטל הנה והנה בגלל לחץ האוויר שהשתרר במקום. לאחר שחזרנו לקוקפיט התחילו הטייסים בהנמכה. היה אפשר לראות מבעד לחלון את הירח בשלמותו לבן, בהיר, וצח. השמים היו די נקיים מעננים: למעלה שייטו להם צירוסים דליליים [ענני נוצה] ולמטה השתררו להם ענני סטרטוס שהיו מין ענן ערפל כביר. לאחר שנגשנו לגישה למסלול היה בישבילי הרגע הזה שיתכתב בהיסטוריה האישית שלי כהרגע הנפלא והמרגש ביותר בחיי. הנמכנו למסלול, ובאותו הזמן ההינו בתוך ערפל סמיך ביותר של סטרטוסים שלא הרפה מאיתנו. לצערנו לא ראינו דבר מבעד לחלון. רק את תאורת המטוס מבחוץ משתקפת בערפל. [קצת היצטערתי שלא ראיתי את עיר האורות ביופיה הרב בלילה] ואז, בזמן שלא ראינו דבר, התמסוסס הערפל הכבד, ההינו תחתיו. ווו ראינו ישר לפנינו את המסלול בהדרת כבוד מצפה לנו בקוצר רוח. היתה זו הרגשה נפלאה, כל המסלול זרח לא באור צח ורענן, פשוט חדר עמוק לתו עינינו. הקצין הראשון נתו לקברניט "הלא כל כך מנוסה" [תכף תבינו למה]... להנחית את המטוס. כשהגיע העת, הקברניט הרים את האף ולאחר מכן נגע במסלול בטפיחה עזה שהרעידה מין הסתם את המטוס במכה דיי חזקה.[ בו נגיד שיש לו עו מה ללמוד...] לאחר שפנינו את המסלול, פנינו היו מועדות בערתו האדיבה של ה fllow me לשער [לא זוכר איזה] ולאחר שחנינו, עצרנו את המטוס והודנו לטייסים על החוויה שעברנו . זהו זאת החוויה שלי. חשוב להזכיר שגם ההינו נוכחים בקוקפיט גם בעת הנחיתה חזרה בבן גוריון, אולם היא לא היתה מעניינת בגלל שהיא היתה באור יום. זהו שיטפתי אתכם בחוויה מרובה סיטואציות שהייתה מרגשת על סף אילפון... מקווה שנהנתם מהסיפור, יובל
שלום לכל פורום סימולטורים, החוויה שברצוני לשתף אתכם בה היתה בישבילי באמת אבל באמת מרגשת. אין לי מילים לתאר זאת אפילו... [ואני מודה שאני די ניסחף..] בסוכות [2004] לאחר בר המצווה שלי[ 25.8.91 ] החלטתו הורי לארגן לי טיול בר מצווה לפריז.[המראה מבן-גוריון ונחיתה בשארל דה גול] , על הפעם הסתבר, שההפתעה הגדולה באמת שציפתה לי היתה תחת חסותו של אבי שאירגן לי אותה.והיא להיות נוכח בקוקפיט 767 של אלעל [שזאת היתה טיסתנו ליעד] מסתבר שביישובינו גר קברניט שעובד באל -על ידיד די טוב של אבא. ואבי ביקש ממנו רשות בשמו להיכנס לקוקפיט בזמן הטיסה. היום המיוחל הגיע. יצאנו בלילה והגענו לבן גוריון [אז היה את הטרמינל הישן] וכשקראו לנו לגשת לשער, גשנו.לאחר מכן עלינו על אוטובוס שהסיע אותנו ל- 767. בהדרת כבוד חיכה לנו בחנייה ה767 . נכנסנו למטוס ותפסנו את מקמונו ליד הכנף השמאלית. וכאן מתחילה ההרפתקה האמיתית. לאחר ששלחנו לדייתלת את מכתב הבקשה לבקר בקוקפיט בעט ההתנעה, חזרה התשובה בחיוביות. והדיילת הוליכה אותנו לקוקפיט שכל כך ציפיתי לו... נכנסנו לקוקפיט, הכל היה מלא בכפתורים ומחשבי טיסה ושעונים ועוד. הקברניט והקצין הראשון קיבלו את פנינו בברכה והזמינו אותנו לשבת עד ההמראה ולאחריה.וכאן כבר הייתי נירגש לחלוטין. הסענו, עד שהגענו למסלול 30, התיישרנו, והתחלנו להאיץ על המסלול. לאחר שהמטוס המריא ראיתי את כל תל-אבי ביופיה הרב בלילה. היתה זו חוויה מדהימה לראות את הכל מלמעלה [יותר מאשר בפלייט זה בטוח...] לאחר שעזבנו את ארץ הקודש ההינו כבר בגובה שיוט, ולטייסים היה זמן לפלרטט איתנו חופשי ולספר להם קצת על "המחלה" שגם אני נידבקתי בה. ברגע שההינו מעל איטליה רצינו [אני ואבי] כבר לחזור לקבינה. וביקשנו לחזור כמה דקות לפני ההנמכה. באותו הזמן היתחוללה סופת ברקים עזה מתחת לרדגלינו באיטליה.היה אפשר לראות מופע ברקים מרהיב ביופיו מלווה בענני קומולונימבוס כבדים מעליהם סדן ענק והמטוס היטלטל הנה והנה בגלל לחץ האוויר שהשתרר במקום. לאחר שחזרנו לקוקפיט התחילו הטייסים בהנמכה. היה אפשר לראות מבעד לחלון את הירח בשלמותו לבן, בהיר, וצח. השמים היו די נקיים מעננים: למעלה שייטו להם צירוסים דליליים [ענני נוצה] ולמטה השתררו להם ענני סטרטוס שהיו מין ענן ערפל כביר. לאחר שנגשנו לגישה למסלול היה בישבילי הרגע הזה שיתכתב בהיסטוריה האישית שלי כהרגע הנפלא והמרגש ביותר בחיי. הנמכנו למסלול, ובאותו הזמן ההינו בתוך ערפל סמיך ביותר של סטרטוסים שלא הרפה מאיתנו. לצערנו לא ראינו דבר מבעד לחלון. רק את תאורת המטוס מבחוץ משתקפת בערפל. [קצת היצטערתי שלא ראיתי את עיר האורות ביופיה הרב בלילה] ואז, בזמן שלא ראינו דבר, התמסוסס הערפל הכבד, ההינו תחתיו. ווו ראינו ישר לפנינו את המסלול בהדרת כבוד מצפה לנו בקוצר רוח. היתה זו הרגשה נפלאה, כל המסלול זרח לא באור צח ורענן, פשוט חדר עמוק לתו עינינו. הקצין הראשון נתו לקברניט "הלא כל כך מנוסה" [תכף תבינו למה]... להנחית את המטוס. כשהגיע העת, הקברניט הרים את האף ולאחר מכן נגע במסלול בטפיחה עזה שהרעידה מין הסתם את המטוס במכה דיי חזקה.[ בו נגיד שיש לו עו מה ללמוד...] לאחר שפנינו את המסלול, פנינו היו מועדות בערתו האדיבה של ה fllow me לשער [לא זוכר איזה] ולאחר שחנינו, עצרנו את המטוס והודנו לטייסים על החוויה שעברנו . זהו זאת החוויה שלי. חשוב להזכיר שגם ההינו נוכחים בקוקפיט גם בעת הנחיתה חזרה בבן גוריון, אולם היא לא היתה מעניינת בגלל שהיא היתה באור יום. זהו שיטפתי אתכם בחוויה מרובה סיטואציות שהייתה מרגשת על סף אילפון... מקווה שנהנתם מהסיפור, יובל
