../images/Emo79.gif../images/Emo150.gif../images/Emo2.gifשנסונים
זוכרים את השנסון (או איך קראו לאוטובוסים הצרפתיים ההם בשנות החמישים?) אז בכיתה "ב" (לפני שהכרתי אותך מגי) בדרך לבית הספר כשהנוסעים מרביתם ילדים בדרכם לבית הספר הצטופפו באחורי האוטובוס לפני תא הכרטיסן, הצלחתי לעשות מה שתמיד רציתי, השחלתי את אצבעותי הקטנות מבעד שיבכת הברזל של הקופאי ומשכתי את ידית הפעמון שמאותת לנהג להתחיל לנסוע. הנהג החל לנוע קדימה כשדלתות האוטובוס עדיין פתוחות והנוסעים עוד בשלבי עליה לרכב. התחוללה מהומה וצעקות עצור עצור! הקופאי יצא מתאו תפס אתי ביד וחקר אתי באיזה בית ספר אני לומד והבטיח לדווח להנהלה. אחרי שירדנו בתחנת בית הספר התלמידים האחרים אמרו לי שאוי ואבוי לי ושהמנהל יתלה אותי בשביל זה. אני כמובן הבנתי את זה הלכה כמעשה ונבהלתי פחד אימים, כבר ראיתי בדמיוני את עמוד הגרדום מוצב במרכז החצר וכל הבית ספר נאסף לחזות בהוצאה להורג. עשיתי אחורה פנה והלכתי ברגל הביתה נזהר ללכת בסימטאות אחוריות כדי שלא אתגלה ע"י סוכני "אגד" שבוודאי מחפשים אחרי בכל העיר. לאמי המבוהלת אמרתי שאני חולה ולא מרגיש כל כך טוב. חזרתי לבית הספר אחרי מספר ימים אח רק בלוית אמי לשם הגנה.