חוזר לסורו

[ortita1]

חוזר לסורו

היום בעבודה מישהו שאל אותי מה השורש של "סורו" מהביטוי "חוזר לסורו". בהתחלה חשבתי שמדובר בכפולים - ס,ר,ר שכן המשמעות של זה היא שלילית (כמו הביטוי) - מישהו נרגז וכועס. בדקתי במילון וראיתי שהשורש הוא ס,ו,ר למרות שהמשמעות בכלל לא קשורה. בדקתי גם בניבון וראיתי שאומרים "סוֹרו" בחולם (ואני מבינה שאפשרי גם בשורוק?). אשמח אם מישהו יוכל לשפוך אור על העניין. תודה

 

[trilliane]

מתוך מילון ספיר (הממוחשב)

(אני יודעת שהוא אינו אהוד, אבל בשעה כזו אני קצת עצלנית, אז "העתק הדבק" זה פתרון זמין) סוֹר, סוּר [ש"ע; ז'; סוּר-, סוּרו] <סור> 1. [תמ] הֶרגֵלים רָעים; 2. [תמ] (בּהשאלה) תַמצית, מָקור, עיקָר, תכוּנה יסודית; 3. [תמ] חָמֵץ, שׂאור סוּרו רע יסודו רָע, פָּגוּם מֵעיקָרו; חוזֵר לסוּרו שָב להֶרגֵלָיו הרָעים, חוזֵר לִהיות שלילי כּפי שֶהָיָה בּתחילָתו

 

[ortita1]

גם אני בדקתי במילון ספיר

ועדיין אני לא מבינה למה שתי הצורות אפשריות - סוֹר וגם סוּר. איך ניתן להסביר את זה? האם יש עוד דוגמאות כאלה של שמות פעולה בע"ו?

 

[hapax legomenon]

בן יהודה

מנקד את הערך הראשי בשורוק, אך לידו מוסיף את הצורה בחולם. ומפרש: "כמו סאוּר, סיאור". בין מראי המקומות שהוא מציין מופיע גם הביטוי "חזר לסורו" (מהמדרשים). למשל: "בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר" (מכילתא דר' אליעזר, משפטים כ'). בערך 'סאור' מופיע הסבר יותר מפורט: "הנטיה הטבעית של נפש האדם ותאותו לחטא, יצר הרע, מנהג רע". בהערה מוסיף ב"י בירור אטימולוגי: "לדעת הערוך הוא כמו שׂאוֹר שנכתב גם סאור, גם שיאור וסיאור. והוא כנוי ליצר הרע המחמיץ את האדם ומקלקלו. וכן אמר ר' אלכסנדרי בתפלתו, ומי מעכב (בנו לעשות רצון הקב"ה) שאור שבעיסה, ופירשו: יצר הרע שבלבנו המחמיצנו, ע"כ. ואפשר שצריך לנקד סֵיאוֹר, סוֹר."

 

[uriozmor]

וכבר לפני טור-סיני ור' אלכסנדרי

רש"י כתב על "כי מבית הסורים יצא למלֹך" (קהלת ד, יד): "ממקום הטנופת וסרחון כדמתרגמינן ויבאש וסרי", בניגוד לרוב המפרשים והחוקרים המניחים במקום הזה שימוט אל"ף (בכתיב או בהגייה). "מבית הסורים" לפי רש"י מכוון לרחם ולערווה (מקור האדם), והוא קושר אותו לסר"י בארמית. ובמגילת ההודיות ג, שורה 21: "ואני יצר החמר ומגבל המים סור הערוה ומקור הנדה". ואצל הפייטן הארץ-ישראלי יניי (בקדושתות לשבתות השנה, על במדבר כה, י): "הן גוי אשר מזנות היה סאורו / בנות כי האכילו לאב מבשרו". המשמעות המקורית של סו"ר במקומות האלה היא יסוד ומקור. יכול להיות שנולדה מתוך משמע מקורי יותר של תסיסה והתחמצות.

 

[סוריאל]

לעניין ההודיות

מראה המקום שלך לא רק לא רלוונטי אלא שגוי: מ"מ במהדורת סוקניק (= ליכט) הוא טור א', 22-21, ובמהדורת קימרון (טרם יצאה לאור אבל זה מה שיש בידי כרגע) טור ט', 24-23. הקריאה של קימרון היא 'סוד הערוה' ועד כמה שאני יודע זו הקריאה המקובלת בשורה הזו: בכל הדיונים בהם נתקלתי על עוון הבשר בהודיות מצוטט 'סוד הערוה.' לפיכך נראה שאין יסוד לפרש סוּר = סוֹד = יסוד.

 

[uriozmor]

זו גרסת "מאגרים"

וכך היא עומדת. אבל אתה צודק לגבי מראה המקום. זו טעות שלי. מכל מקום החילוף הזה מעניין, לא?

 

[סוריאל]

איזה חילוף?

סוד/סור? לטעמי, לא ממש. רי"ש ודל"ת מתחלפות בקלות רבה בכתב הארמי (כלומר המרובע), ואין לכך למיטב ידעתי משמעות פונטית מיוחדת.

 

[uriozmor]

החילוף מעניין לא מבחינה גרפית

ובוודאי לא מבחינה פונטית, אלא מבחינת העניין.

 

[סוריאל]

בכולופן

בדקתי חמש מהדורות (סוקניק, ליכט, אבג, גרסיה-מרטינז, קימרון) ובכולן הקריאה היא 'סוד.' רצ"ב סריקת הקטע הרלוונטי: השווה את הדל"ת של 'סוד' לדל"ת של 'ומבלעדיך' (קצה השורה העליונה, נקטע בצילום), 'ידעתי' (תחילת השורה השנייה). אני לא חושב שיש סיבה לפקפק בקריאה הזו.

 

[uriozmor]

מקבל, מקבל

מי אני שאתווכח עם קריאה של קימרון.