חוזרת לפעילות............./images/Emo57.gif;|
טוב, הגיע הזמן לכתוב את סיפורי. מכיוון שפנינו לחיוב אקצר עם השלילה אבל היא ארוכה בכל זאת.......... אנחנו נשואים קרוב לעשר שנים. מיד כשנישאנו רצינו ילדים ואכן כחצי שנה מאוחר יותר הרינו טבעי. זה היה רק רקמת שלייה ללא תוכן ועברתי גרידה
אחר כך עברה יותר משנה ללא הצלחה. התחלנו בירור פוריות ותוך כדי הבדיקות הריתי הריון טבעי שניץ פיתחתי בעיות לחץ דם קשות שלא הצליחו לאזנו הייתי עם רעלתקשה ולכן יילדו אותי בשבוע 31 בניתוח יזום מכיוון שביתנו לא צמחה חודש ברחם.זה היה בדיעבד חודש קטלני במלוא מובן המילה!!!!!!! לאחר חצי שנה בפגייה ושלושה ניתוחים ביתנו נפטרה, וליבנו שנבר. החזקנו מעמד רק בזכות הזוגיות. עברנו רופא והחלטנו שממשיכים. במקביל פנינו גם לאימוץ בארץ כי ראינו שזה שאנו מצליחים להרות עדיין לא מבטיח ילד!!!!עברנו את כל המבדקים ונכנסנו לרשימת ההמתנה. הריתי לאחר כשנה הריון עם טיפולים והזרעה. התפללתי שיהיו לי תאומים אולי כפיצוי על מה שעברנו. באולטראשאונד גילו בתחילה עובר אחד ואני זוכרת שאמרתי לרופא שלי תבדוק היטב אני משוכנעת שיש עוד אחד. קיצורו של דבר - בעובר הפסיק להתפתח ונספג ללא צורך בגרידה. יומיים לאחר מכן הגעתי עם כאבי תופת למיון- הסתבר שיש עוד אחד בשחלה.......... למזלי הוא נספג בעזרת עירוי עם חומר שקיבלתי ולא הייתי צריכה גרידה....הריון רביעי הגיע בערך לאחר יצי שנה נוספת של טיפולים אך גם בו העובר נספג. עברנו בירור הפלות חוזרות בתל השומר, עברנו בירור גנטי והכל היה בסדר. באיזשהו שלב הרופא הפנה אותנו ל-IVF למרות שאין בעיה הנריאת לעין וכל הבדיקות תקינות אבל בכל זאת לא נקלטתי היטב להריון. לנו זה נראה סוף העום וקבענו חוות דעת שנייה אצל פרופ משיח. חמישה ימים לפני גיליתי שאני הרה!!! מיד נכנסתי לשמירה הפעם לא היתה בעית לחץ דם אלא סכרת קשה שגם אינסולין לא ממש עזר. שוב יילדו אותי בשבוע 31 הפעם S.O.S היינו חודש בפגייה והיום יש לנו ילדה נפלאה בת 4 וחצי שמראה כי כל המאמץ היה שווה ו- חודש לפני שילדתי אותה קיבלתנו טלפון מהשרות למען הילד כי מחכה לנו תינוק.לא עזרו תחנונינו שישמרו לנו עליו כי אני בשמירה או שלפחות תשמר לנו הזכות הוסבר כי התינוקות מיועדים לזוגות ללא ילדים. עם כל הצער והרצון לגדל אותם כתאומים הבנו.כחצי שנה לאחר שביתנו נולדה החלטנו שוב לנסות כי כדברי השיר "לא קלה היא דרכנו........." לאחר שכלום לא קרה מאז שהיתה בת שלוש התחלנו שוב טיפולים ובדיקות ושוב- צילום רחם, היסטרוסקופיה,לפרוסקופיה ושוב -הכל תקין אך אין הריון. במרץ שנה שעברה הריתי הריון ספונטאני שבא בהפסקת טיפולים שאנו לוקחים לעצמנו מדיי פעם כדי לשמור על איזון נפשי הכל היה טוב ויפה עד שבוע 11.6 (נכון שאומרים תמיד לחכות לשבוע 12?). הגעתי לביקורת שגרתיתי, בגלל ההיסטוריה עושים לי 2 אולטראסאונדים בשבוע ופתאם: פני הרופא שלי קודרים. אני רואה שהוא מגדיל כל העת את התמונה על הצג ואז אמר" אני מצטער DEAD FETUS - העובר ללא דופק. חיכינו שתתרחש הפלה ספונטנית כדי לחסוך בגרידה מפני שבהריונות צוואר הרחם שלי לא משהו..... בסוף ההריון נפלט ו- נתקע בצוואר הרחם. כאבים אטומים וגרידה דחופה בחמש לפנות בוקר. לא הרמנו ידיים! שביעה חודשים לאחר מכן הריתי שוב עם טיפולים והזרעה. הביתא היה גבוה יום אחד של איחור והאחות בפוריות אמרה לי : תתכונני לתאומים...." US בשבוע 5 הראה שק אחד ואני בליבי שמחתי שזה רק אחד כי פחדתי שלא אצליח לשאת תאומים עם כל ההיסטוריה שלי. הכל הלך יפה, ערכי ביתא עלו ראינו עובר עם דופק שמתפתח יפה, ואז בשבוע 8 ב-US אני רוכנת לראות את העובר שלי על הצג והרופא אומר לי "תשכבי" שאלתי אותו מה קרה והוא אמר לי " לא קרה כלום אני הולך לספר לך משהו ואני רוצה שתשכבי" שאלתי רותו זה דאבל? והוא אישר. הייתי בהלם! הסתבר כי זו ביתה חלוקה מאוחרת ושני העוברים התאימו ל-8 שבועות. הייתי בשמיים!!! הרגשנו שזכינו במתנת חיינו ואמרנו לעצמנו שחמש -ביתנו נולדה בהריון החמישי ושבע הם מספרי מזל... אבל- אחרי ארבעה ימים היו לי קצת לחצים בבטן התחתונה (אני עובדת במכון הגנטי בבי"ח........) אחד הרופאים שהיה בסוד העניינים אמר לי שככל הנראה אלו התרחבויות של הרחם שמרגישות כמו התכווצויות וזו תופעה ידועה בתאומים. לא ייתי רגועה והלכתי לעשות US הטכנאית לא דיברה. ולאחר שאמרתי לה שאני מוכנה להכל היא אמרה "אבל אני לא מסוגלת להגיד לך אחרי שליוויותי אותך בכל הטיפולים......." ביקשתי ממנה לסובב את הצג וראיתי: שני העוברים שלי היו DEAD FETUS..... אמרנו שזהו. צריך להפסיק ולהגיד תודה לאל על מה שיש ומקסימום נאמץ. שבעה הריונו, פוטנציאל ל-9 ילדים ורק ילדה אחת.....ואני עוד מעט כבר בת 35 אבל אזרנו שוב כוחות ומחר אני עומדת שוב בפני היסטרוסקופיה שתנסה למצוא את הסיבה לכשלונות האחרונים ואני מקווה שבעלי יהיה איתי כי הוא עכשיו בשטחים עקב צו 8 אמור להדיע מחר מוקדם בבוקר... ואח"כ שוב לטיפולים. הקצבנו לנו עד גיל 35 שלי ואח"כ אם לא אז אימוץ בארץ או בחו"ל אבל " לא להרים ידיים גם בימים קשים" מצטערת על האורך, אבל מרגישה שהייתי צריכה לפרוק קצת ותאחלו לי בהצלחה!!! מאחלת לכולן שהאביב השורר בטבע יגיע גם אלינו שנפרח=נהרה ואחרי הפרח גם יגיע הפרי המיוחל
טוב, הגיע הזמן לכתוב את סיפורי. מכיוון שפנינו לחיוב אקצר עם השלילה אבל היא ארוכה בכל זאת.......... אנחנו נשואים קרוב לעשר שנים. מיד כשנישאנו רצינו ילדים ואכן כחצי שנה מאוחר יותר הרינו טבעי. זה היה רק רקמת שלייה ללא תוכן ועברתי גרידה
