הבן שלי חזר הביתה והוא באמת כבר
לא צעיר: בן 34 וזאת אחרי שגר לבד, טייל בעולם, שנה בלונדון. ועקב האבטלה חזר לחדרו. כמובן שלא קל איתו, רק לפני כמה חודשים התחיל שוב לעבוד ועדין לא החליט מתי הוא שוב שחכר דירה ומסתלק מהאיזור. כשהם קטנים הצרות קטנות וכשהם גדולים הצרות בהתאם. מסתבר שגם לו יש דרישות לנוהלים בבית ולקח המון זמן ומריבות עד שהתחיל להזיז את התחת שלו ולעזור. גם אחותו הקטנה חזרה לבית לאחר ששה חודשים עם החבר שלה. היא אחרי צבא אז עדין ניתן לוותר לה. אבל גם לה יש דרישות, שלא יפריעו לה וגם רוצה הלוואות כי לא מספיק לה מה שהיא מרוויחה. כמובן שלא מחזירה. ועוד ועוד ועוד. הכי קשה זה הנוהלים בבית עם ילדים בוגרים: לבקש מהם לעזור "בדיוק כשהם מתכננים משהו אחר". מכירים? וכל מיני נואנסים קטנים שכבר שכחנו מהם ועכשיו חזרו בגדול. וחוץ מזה הוא גם החליט ללמוד קבלה ועכשיו יושב בחדר עם כיפתו הלבנה ושוקע בספרות קודש. ואנו חילונים אוכלי כל הנמצא, בוודאי שלא מקפידים על שבת וחגים והנה בא לנו "משגיח". מזמן הערנו לו שלא כדאי לו לבקש שינויי נוהלים ואם לא נוח לו הוא יודע את הדרך לעצמאות. בלשון המעטה: חבריקו, שחרר אותנו מעולך ולך תסתדר לבד......