חוזרת אחרי שנה

[אינידיאנה]

חוזרת אחרי שנה

שלום לכולם.. לפני שנה כתבתי כאן את ההודעה הזו: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=52&MessageId=160592858
בעקבות התגובות הלכתי לעובדת סוציאלית והיו לי 3 פגישות טובות אבל שלא נגעו בנושא. הפסקתי להפגש איתה כי נגמר לי הזמן.
קשה לי ממש השנה.. יש עלי מלא לחץ ואחריות, אני בקושי מצליחה לעמוד בזה. אני מרגישה שהכל תלוי בי ואם משהו לא מצליח זה כישלון ישיר שלי.. אני לא מרגישה כייף או סיפוק, וגם משמעות אני כן מצליחה למצוא רק כשאני מתעמקת. כשהיום נגמר בדרך כלל בסביבות 22:00 אני חוזרת לקומונה שגם בה לפעמים קשה ואנשים סביבי בסוג של דכאונות. את הבית והמשפחה אני רואה בממוצע אחת לשלושה שבועות. ואין לי איך לפרוק ולהשתחרר! אני לא מסוגלת לדבר על זה עם מי שמקיף אותי ביוםיום מפחד לשבור אותם (המצב שלהם גם ככה עדין..), ואני לא מדברת על זה עם אנשים בבית כי אני יודעת כמה קשה להם לחשוב שרע לי - זה ממש גורם להם סבל..
מה שפעם הוריד ממני את המתחים היו הפנטזיות המזוכיסטיות, אבל מאז שכתבתי בפורום זה לא אותו דבר.. אני כבר לא מצליחה לדמיין.. אני מנסה - אבל התמונות לא חדות ואני מאבדת ריכוז ועניין ממש מהר. אני רוצה להגיע למקום שהפנטזיות היוו בשבילי.. (לא יודעת אם זה קשור - אבל גיליתי שסאדו מזו ומשחקי שליטה כן מושכים אותי - למרות שלא התנסתי)
אין לי אפשרות ללכת השנה לפסיכולוג או עובד סוציאלי - כי אין לי זמן..
דעות, תגובות וכד' יתקבלו בברכה.

 

[ינוקא1]

אני רואה פנטזיות כאלו

בדרך כלל כרצון "להִתאַיֵין" (מלשון אין).

כרצון להיעלם , כהרגשה של קיום בלתי נסבל , רצון להשתחרר מהכובד של השליטה בחיים.
(במיוחד אם יש עליך הרבה לחץ ואחריות , זה אפילו נשמע הגיוני

)

מה שאת מתארת עכשיו זו הרגשה כאילו שכל העולם מונח על כתפיך + סדר יום מטורף למדי.

השאלה היא :
אם אינך יכולה ללכת לטיפול מסוג כלשהו , וגם אין לך איך לפרוק את כל הלחץ הזה , האם אין לך שום אפשרות לעשות שינוי בדרך החיים ? להפחית את הלחץ ולמצוא זמן לעצמך ?

 

[אינידיאנה]

אני מנסה

אבל אין לי איך לגרום ליום להיות פחות עמוס או מלחיץ..הייתי רוצה למצוא זמן לעצמי, הבעיה היא שאני מתחילה את היום בבוקר ומסיימת אותו בסביבות 22:00, ואז צריך לסוע לקומונה, להכין א.ערב, להתקלח, ואז נהיה מאוחר וצריך ללכת לישון כי עוד מעט כבר צריך לקום. אני מנסה לקחת דברים בפרופורציה אבל לא מצליחה. הרבה פעמים אני ממש רוצה למצוא דרך מלאכותית להוריד מהלחץ (סמים לדוגמה), אבל לא עושה את זה. אני מרגישה שאני כולה ילדה וכל הספור הזה גדול עלי, ולכל דבר שאני לא מצליחה בו יש השלכות על אחרים.. ואני מפחדת לאכזב אחרים ולא מפסיקה לאכזב את עצמי..

 

[ינוקא1]

את לא שיתפת אותנו מהו הסיפור הזה

שגדול עליך , ולמה את חייבת להתחיל את היום בבוקר ולסיים ב10 , ולמה אחרי זה יש קומונה , ולמה לכל מה שאת מצליחה בו יש השלכות על אחרים , ולמה . . .

את לא נולדת עם כל הדברים הללו !!! אז אולי אפשר לשנות משהו מכל זה ???

ואולי את קצת שיפוטית לגבי עצמך עם כל הרצון להיות מושלמת בכל העומס הזה , והרצון לא לאכזב אחרים ואת עצמך ???

 

[ינוקא1]

ואולי

את לוקחת על עצמך יותר מידי כדי "לא לאכזב" ?

 

[אינידיאנה]

תשובה

לא נולדתי ככה, אני בשנת שירות (כן גם אני חשבתי שזו שנה רגועה וקלה - אזהו שלא, חח איפשהו אני כבר מחכה לצבא נראה לי יהיה שם הרבה יותר קל..).
ואני לא לוקחת על עצמי יותר מדי כדי לא לאכזב, אני עושה מה שצריך לעשות - וזה הרבה. ובתוך מה שאני צריכה לעשות אני נורא משתדלת לא לאכזב אף אחד.. זה נכון שהרף שלי גבוה

 

[ינוקא1]

כולי תקווה שעד הצבא תלמדי "להקטין ראש"

אפילו רק קצת . . .

יש משפט מפורסם שאומרים במקור על בתי עלמין (שהם מלאים באנשים שאין להם תחליף) . . .

זה נכון שיש "מה שצריך לעשות" , אבל תדאגי לא להעמיס את כל העולם על כתפייך הקטנות \ הגדולות והרחבות.

אם צריך אז תלמדי לפזר סמכויות , לבקש עזרה , להגיד "עד כאן" ותסתכלי גם על עצמך ולא רק על "מה שצריך לעשות" . ..

 

[גרא.]

אינידיאנה,את חוזרת ומספרת על פנטזיות מיניות,

כאשר היכולת לדמיין אותן דעכה,ולמרות זאת סאדו ומשחקי שליטה כן מושכים אותך.הדרך לבחון את מצבך
נוכח הפנטזיות האלה,היא בפשטות להתנסות בכך.לעיתים התנסות כזו שקולה כנגד טיפול שבכל מקרה אינך
מקבלת.רק כך תוכלי לדעת היכן את באמת נמצאת.

 

[נטעוסית]

לאינידיאנה

אני זוכרת אותך. שמחה שההתנסות הקצרצרה בקשר טיפולי הייתה חיובית עבורך.
אין פתרונות ביניים מלבד טיפול - בעיני.
את מתארת לופ בו את מרגישה רגשות מאוד עוצמתיים אבל לא מוצאת כתובת לשתף בהם ולעבד אותם ונותרת עם עומס מכביד.
הפנטזיות הסאדו-מזוכיסטיות, הן מרכיב מסויים בתוך התנהלות החיים שלך המציאותית ופנימה - רגשית. בשני המישורים את חווה לחצים גדולים ובדידות וזקוקה למה שטיפול יכול להציע לך: הקשבה לא שיפוטית - כולל לפנטזיות שלך, אפשרות להיתמך ולקבל הכלה, סיוע בוויסות רגשות, הבנה את עצמך, כדי שמשהו ירגע בפנים וגם בחוץ.
אם זה חיוני מספיק עבורך, אני ממליצה לך לחשוב איך בכ"ז את משלבת שעה של טיפול אחת לשבוע, בתוך המירוץ שאת חיה לפיו. טיפול אכן דורש השקעה אבל כשהוא מתגמל, הוא חיוני כמו צרכים בסיסיים אחרים שאת לא מוותרת עליהם, כדי לחיות ברווחה.
ומשהו בקשר לפנטזיות ומימושן - פנטזיות הן בד"כ הרבה יותר אטקרקטיביות כשהן נשארות במישור הפנטזמטי. המימוש שלהן, מוציא את העוקץ אבל יותר מכך עלול גם לחבל בנפש. מציעה לך "לשחק" עם התוכן הסאדו-מאזוכיסטי בדמיון ובשיחה בטיפול ולא למהר להתנסות.
שמרי על עצמך.

 

[גרא.]

אינידיאנה,קבלת 2 תגובות מנוגדות במשמעותן לגבי

הבעייה שהעלית.מעניין יהיה לשמוע,מה את מתכוונת לעשות?

 

[miromiro]

האחת-קשר והשניה-לקשור

 

[אינידיאנה]

לא מספיק התמקדתי

אני חייבת לציין שחלק גדול מההודעה היה פריקה.. הבעיה שאני מנסה למצוא לה פתרון היא שמאז שכתבתי כאן בפורום על הפנטזיות אני לא מצליחה לדמיין אותן יותר! ואני אנסה להבהיר שיש הבדל בין שני סוגי הפנטזיות. הסוג הראשון (זה שגם כתבתי עליו לפני שנה) הוא לא מיני בכלל, והוא זה שהיה מרגיע אותי ואותו גם אין שום סיכוי שאני אנסה לממש. בלי קשר - שאלו אותי לפני שנה אם סאדו מאזו מושך אותי ואמרתי שלא, עכשיו תיקנתי את עצמי ואמרתי שכן. ואולי זה משהו שאני אתנסה בו בעתיד כשיהיה לי קשר יציב עם מישהו שאני אוהב. אין קשר ישיר בין שני סוגי הפנטזיות כי הם יושבים על מקומות שונים. הראשון היה המקום מפלט שלי, והשני זה סך הכל משהו שמחרמן אותי (תסלחו לי על הביטוי..). אז השאלה העיקרית היא למה אני לא מצליחה לדמיין יותר את הסוג הראשון ואיך אני יכולה לעשות את זה שוב?
תודה

 

[incognito1980]

מרבית המבוגרים עוסקים בסוג כזה או אחר של

משחקי BDSM, גם אם אינם קוראים לפעילות זו בשמה.