החוזה של ה DBT
DBT הוא טיפול שנועד לטפל בהפרעת אישיות גבולית,
ולאחרונה הורחב גם להפרעות אישיות נוספות.
לפני שמחליטים על טיפול DBT וקובעים חוזה,
יש צורך לעשות הערכה של המצב הנפשי של המטופלת
(אני כותב "מטופלת" כי רוב המטופלות הן נשים,
אך כמובן שהכל מכוון גם למטופלים זכרים).
אני אישית עובר עם המטופלת על הקריטריונים של ההפרעה,
מתוך ספר האבחנות הפסיכיאטריות (DSM)
(יש 9 קריטריונים, וכאשר יש לפחות 5 מהם, נקבעת האבחנה),
כדי לבדוק אם האבחנה נכונה.
יש מסגרות טיפוליות שנותנות (לדעתי) בקלות יתרה את האבחנה.
היו מקרים שעברנו על הקריטריונים
ומצאנו שלא מדובר בהפרעת אישיות גבולית,
והפניתי אותן לטיפול אחר.
על פי חוק זכויות החולה,
במסגרת תהליך ההסכמה מדעת,
על המטפל לומר למטופל מה האבחנה שלו,
ומה הטיפול המוצע (כולל סיכויים וסיכונים)
ואיזה טיפולים אחרים קיימים (כולל סיכויים וסיכונים).
לא כתוב אם יש לתת את האבחנה הפסיכיאטרית
או אבחנה במונחים אחרים.
אם האבחנה נכונה, אני נוהג לומר אותה למטופלת
(שמדובר בהפרעת אישיות גבולית),
ומסביר שזו הפרעה שניתן לטפל בה ולשפר מאוד את המצב.
חלק מהמטופלות יודעות שזו האבחנה שלהן
(בעיקר אם היו באישפוז וקיבלו לידן סיכום מחלה).
מי שהדבר חדש לה, מקבלת הסבר ממני,
ויכולה אח"כ ללכת ולקרוא אודותיה,
והנושא פתוח לשיחה אתי, בפגישות הבאות.
יש מטפלים שנמנעים מלומר את האבחנה הפסיכיאטרית,
ואומרים ש DBT הוא טיפול שפותח עבור הפרעת אישיות גבולית,
אך הוא הורחב לאנשים שסובלים מחוסר יציבות רגשית,
וזו האבחנה שהם נותנים.
*
אם אני מחליט להציע טיפול ב DBT
אני מסביר שהמטרה של הטיפול היא להגיע
ל"חיים ששווה לחיות אותם" ( a life worth living)
ושיש מחקרים שמראים שהטיפול הזה מועיל במקרים רבים,
וגם מקטין סיכון אובדני וימי אישפוז.
בהרבה מקרים יש דמעות בעיני המטופלות,
שלעתים כבר איבדו תקווה,
והן מתרגשות מהאפשרות של טיפול שיקל עליהן.
בהמשך אני מפרט את 4 האלמנטים של הטיפול:
1. טיפול פרטני
2. לימוד מיומנויות – בקבוצה נפרדת או משולב בטיפול הפרטני
3. אפשרות להתקשר למטפל במצבי מצוקה
4. קבוצת מטפלים שנפגשת בקביעות לשם דיון ותמיכה הדדית.
*
אפרט לגבי שני האלמנטים "1" ו "3" :
1. טיפול פרטני –
מבקשים מהמטופלת מחויבות לטיפול של שנה לפחות
(אולי יהיה צורך בשנתיים) בשלב הראשון.
כאמור מטרת-העל היא להגיע לחיים ששווה לחיות אותם,
אולם בהתנהלות הטיפול יש 2 היררכיות קודמות:
היררכיה ראשונה – כל נושא של אובדנות או פגיעה עצמית.
אם הנושאים האלה עלו במהלך השבוע,
לא עוברים לשום נושא אחר,
ומטפלים בנושאים אלה באופן מיוחד וממוקד.
(על ההתייחסות של הDBT לנושאים אלה – בהזדמנות אחרת)
היררכיה שניה – התנהגויות שפוגעות בטיפול ע"י המטופלת
(אי הגעה לפגישות, איחורים, אי עשיית משימות)
וגם על ידי המטפל.
רק אם אין נושאים מהיררכיה ראשונה ושניה,
עוברים לנושאים של המצוקות ומחליטים על איזה נושא לדבר.
נעזרים לקביעת הנושא ע"י "יומן שבועי"
(על התנהלות הטיפול – גם כן בהזדמנות אחרת).
3. שיחות הטלפון –
בניגוד לשיטות טיפול אחרות ,
המטפל נותן את מספר הטלפון שלו למטופלת
ומזמין אותה לטלפן אליו במצבים מסויימים:
במצבים שחושבת לפגוע בעצמה, במצבים של מצוקה,
ועל מנת לתקן נושאים שפוגעים בטיפול.
השיחה לא באה במקום פגישה,והיא קצרה יותר.
הגישה היא של פתרון בעיות,
ואיך לישם את המיומנויות שנלמדו
כדי לפתור את המצוקה או את הרצון לפגוע בעצמה.
האפשרות לטלפן היא בשעות סבירות, שיוגדרו ע"י המטפל.
המטפל מתחייב לענות תוך כמה שעות
(לא תמיד הוא יכול לענות מיד).
המטופלת שמטלפנת בבקשה לעזרה
צריכה לחכות לעזרה.
אם היא כבר עשתה מעשה של פגיעה עצמית,
ולא חיכתה לעזרה,
אין כבר טעם בשיחת הטלפון,
והנושאים ידונו בפגישה הטיפולית הבאה.
*
עד כאן האלמנטים של החוזה בטיפולי DBT.
יש עוד הרבה נושאים חשובים,
שהם מעבר לחוזה הטיפולי.
ברצוני להדגיש כאן
את החשיבות העצומה
של יצירת קשר חזק וחיובי
בין המטפל והמטופלת
כדי שהטיפול יוכל להצליח..
*
אתם מוזמנים להתייחס או לשאול שאלות הבהרה.
שנה טובה
